הבלוג של אורי הייטנר

* אסון כבד פקד את מכללת תל-חי, את קריית שמונה ואת הגליל כולו. אלעד ארליך, מנהל לימודי חוץ במכללה, צעיר בן 35, נהרג בתאונת דרכים קטלנית בצומת הגומא. אלעד היה בחור מקסים, בן לאחת המשפחות הערכיות, האציליות והמרכזיות בקריית שמונה. בחור מוכשר, מצליח, חכם, נחמד, יפה - בורך בכל מה שרק אפשר. לו אך ברכת לו חיים!

השאיר אישה בהריון וילד קטן.

אלעד פנה בצומת הגומא, ומיניבוס שנסע בכביש 90 לא עצר באדום, המשיך לנסוע במהירות ונכנס בו.

יהי זכרו ברוך!

* מהפך באיראן!

האמנם? מוטב שלא ניתן למשאלות לב לבלבל אותנו.

איראן לא בחרה את מנהיגה. היא לא בחרה את קובע המדיניות. היא בחרה את האיש שיבצע את מדיניות חמינאי ומועצת האייתולות שלו. גם רוחאני, ה"מתון", אושר בידי מועצת האייתולות, שבחנה את נאמנות המועמדים, וגם הוא יבצע את הוראות חמינאי.

מה שמעודד בתוצאות הבחירות, הוא שיש בהן איתות שהעם האיראני רוצה בשינוי. אולם הדרך היחידה לשחרור איראן מהעריצות האסלאמיסטית היא הפלת משטר האייתולות, וזה לא יעשה בקלפי.

* ארדואן טוען שהמהומות נגד משטרו הן "מזימה בינלאומית" וכמובן מאשים את ישראל. התנצלותו הפאתטית של נתניהו בפני הרודן האסלאמיסטי הזה, על תוקפנותו נגד ישראל בפיגוע "מרמרה", נראית יותר ויותר נלעגת.

* קיימת סתירה בין תאורו של מרדכי קידר את אופן שלטונו של ארדואן, לבין הגדרתו את תורכיה כ"מדינה דמוקרטית". יש דמיון בין רוסיה לתורכיה, מבחינה זו. נכון ארדואן ופוטין נבחרו בבחירות אולם שלטונם אינו דמוקרטי. אולי אפשר להגדיר אותן כמדינות סמי-דמוקרטיות.

* נניח, שחלילה וחס, הממשלות שחתרו לנסיגה מהגולן היו מצליחות בכך. היום השאלה הייתה אם בחוף הכינרת יישב חיזבאללה או אל-קאעידה. ואותנו, שנאבקנו נגד הנסיגה, כינו "סרבני שלום", "אנשי האתמול", "הזויים"...

אז מי כאן ההזוי?

* למתנגדי החוק למניעת טרור, שלום! איני יודע מה אתכם, אבל אני לא כל כך מתגעגע לימים היפים שהיו כאן רק לפני 10-15 שנים. לאוטובוסים המתפוצצים כמעט מידי יום. למחבלים המתאבדים. לפיגועי התופת. לתמונות של מתנדבי זק"א מגרדים בשפכטל פיסות בשר מן הכביש. לשידורים החיים מבתי החולים כשעוד אמבולנס מגיע, ועוד אמבולנס ועוד. לעשרות פנים מחויכות במסגרות שחורות בעמודים הראשונים של העיתונים. זכויות האדם, אינן רק זכויות המחבל, אלא קודם כל הזכות שלנו ושל ילדינו לחיות. זכויות האדם הן גם זכותנו להתגונן מפני הטרור.

* גזענות היא תופעה שלילית ומכוערת, וראוי להיאבק בה. אבל לא נלחמים בגזענות באמצעות הצעות חוק פופוליסטיות. ח"כ פריג' הציע הצעה חוק הדורשת לחייב הקדשת שעה שבועית למלחמה בגזענות. מן הראוי שהכנסת תביע דעתה על תכני מערכת החינוך ואף תקבע מדיניות. אבל כפייה של פוליטיקאים על אנשי המקצוע במערכת החינוך כמה שעות להקדיש לאיזה נושא, באמצעות חקיקה? לא, אין זה תפקידה של הכנסת. למה שעה בשבוע ולא בשבועיים? ולמה לא שעה ביום? הגזענות היא תופעה שלילית, אך היא תופעה שולית בחברה הישראלית. בניגוד להשמצות האהובות כל כך על חלק מאתנו, החברה הישראלית אינה גזענית; היא רחוקה מכך. הקדשת שעה שבועית נגד אלכוהול, יותר משמעותית כי זו תופעה המונית והרסנית. הקדשת שעה שבועית לתרבות הנהיגה לבטח חשובה  יותר, שהרי מידי שנה נהרגים מאות ישראלים בתאונות דרכים. אבל מי שהציע את ההצעה, בסך הכל רצה לומר שהחברה הישראלית גזענית, ולהציע הצעה שדינה להידחות ובכך הוא יציג את הכנסת כגזענית, מאחר והיא מסרבת לשתף פעולה עם מאבקו בגזענות. ובעקבות ההצבעה על הצעת החוק, מתנהל בימים האחרונים קמפיין נגד רות קלדרון, בשל הצבעתה האחראית נגד הצעת החוק.

כמה שאני אוהב צדקנות וצדקנים...

* עובדיה יוסף כינה את הרב סתיו "רשע", "צלם בהיכל" ו"סכנה ליהדות". וזו כשלעצמה עוד סיבה טובה לתמוך ברב סתיו לתפקיד הרב הראשי לישראל.

* שב"ס אינו מאפשר לעבריין זאב רוזנשטיין לצאת לחתונת בתו. ואני תמה, האם המאסר בכלא נועד להענשה או לנקמה. האם החברה באמת תינזק מיחס אנושי לעבריין, ומהתייחסות להשתתפותו בשמחה המשפחתית הזאת כאל זכות יסוד, שאין לשלול אותה גם מפושע?

* ח"כ תמר זנדברג מציעה למחוק את סעיף המין מתעודת הזהות, כדי שלא להביך את הטרנסג'נדרים. ואני לתומי חשבתי שיש למחוק את הסעיף, כיוון שיש כאלה שכתוב אצלם בסעיף המין: "פעמיים בשבוע" או "אוראלי".

* בתקופת נעוריי, אולי בגיל 16, הלכתי להופעה של מתי כספי, בקולנוע "שביט" בגבעתיים. כדרכי, שרתי יחד עם הזמר את שיריו. לפתע סיננה לעברי בתקיפות האישה שישבה לידי: "שילמתי על כרטיס כדי לשמוע את מתי כספי, לא אותך". לא ידעתי איפה לקבור את עצמי מרוב בושה, וכמעט בלעתי את הלשון. לא חלפו חמש דקות, ופתאום פנה מתי כספי לקהל: "איזה מין קהל אתם? למה אתם משאירים אותי לבד? תשירו אתי". ואז, בחדווה ובעליצות נעניתי לקריאתו ושרתי באוזניה של בעלת הכרטיס. וכך אני נוהג מאז ועד היום, בכל הופעה שבה אני משתתף. ואם שכן יעיר לי על כך, אני אלשין עליו לזמר.

* "חדשות בן עזר"