הבלוג של אורי הייטנר

* הַצָדיק עמרי פדן, מנכ"ל "מקדונלד", מחרים את אריאל ולא יפתח שם סניף. אבל איננו צריכים להיות מאריאל, כדי שההמבורגר יתקע לנו בגרון, בזכרנו שהמנכ"ל הצדיק מנצל נערים ובניגוד לחוק מונע מהם לממש את זכותם להתאגד.

* זכותו של עמרי מקדונלדס פדן להחרים את אריאל. וזכותם של הישראלים להחרים את עמרי מקדונלדס פדן. הוא איש רע העומרי מקדונלדס הזה. איש מאוד מאוד רע. אני מקווה שכמה שיותר ישראלים יממשו את זכותם להחרים את מקדונלדס.

* המתפרעים בכביש 65 צודקים: באיזו חוצפה מנסה המדינה למנוע מהם לממש את זכותם הבלתי ניתנת לערעור לבנות בניה בלתי חוקית?

* הפגנות הן כלי חשוב ביותר בדמוקרטיה. ההפגנות צריכות להיעשות במרחב הציבורי. כיכר העיר נועדה לתת ביטוי לכל הקולות בציבור, לכל המחאות, לקול הצעקה. בתיהם הפרטיים של שרים אינם המרחב הציבורי, ואינם אתר לגיטימי להפגנות. נבחרי הציבור, כולל אלה שאנו מתנגדים להם, כולל אלה שאנו סולדים מהם, כולל אלה שאנו נאבקים נגדם – הם גם בני אדם פרטיים ומן הראוי שנכבד את פרטיותם. בוודאי שבני משפחותיהם הנם אנשים פרטיים. בוודאי ובוודאי – שכניהם.

כיבוד פרטיותם של אנשים – גם זה צדק חברתי. במאבק על הגולן הקפדנו על הכלל הזה ולא הפגנו לידי בתי המנהיגים שנאבקנו נגדם. גם לא חסמנו צמתים ורחובות. ולא זו בלבד שה"כבלים" הללו לא פגעו במאבקנו – הם סייעו לניצחוננו.

* כל הסכם שלום כולל בתוכו חילופי שבויים. אמנם המחבלים האסורים בישראל אינם שבויי מלחמה, אולם אם וכאשר יהיה חוזה שלום בין ישראל לפלשתינאים, כולם ישוחררו, כאילו היו שבויי מלחמה. שחרורם יהיה הצעד האחרון של הפיוס בין העמים. אולם אין לשחררם רגע אחד קודם לכן, בוודאי לא כמחווה לפתיחת מו"מ ובוודאי לא ככניעה לדרישה לשחררם כתנאי (אחד מרבים) לעצם קיום מו"מ. המו"מ חייב להיות ללא תנאים מוקדמים.

* במערכון של "הגשש החיוור" – "שירים, שערים וטכנאים", אוהדי בית"ר דרשו לקבוע "מה תהיה התוצאה, מי יהיה השופט ומי יהיה מזג אוויר". מו"מ נוסח אבו מאזן.

* במו"מ עם הפלשתינאים אולמרט הציע להם הצעה מופקרת ומטורפת – נסיגה לקווי 49' (עם אי אלו "חילופי שטחים"), חלוקת ירושלים, ריבונות על הר הבית, נסיגה מבקעת הירדן וקליטת אלפי פלשתינאים בתוך מה שיישאר מישראל (כלומר הסכמה עקרונית ל"זכות" השיבה). אבו מאזן זרק את ההצעה הזאת לכל הרוחות. עכשיו אחמד טיבי מציע שנקודת הפתיחה למו"מ תהיה הצעת אולמרט. לא, אין הוא מתכוון שזאת תהיה עמדת הפתיחה של הפלשתינאים...

* רק חמש (!) שנים חלפו, מאז שאולמרט ניסה למסור לסורים את הגולן, באמצעות המתווך ההוגן ארדואן. אילו הצליח בזממו, השאלה היום הייתה מי ישלוט בחוף הכינרת - חיזבאללה או אל-קאעדה.

* אתם זוכרים את אלה שהטיפו לסגת מהגולן כדי שנוכל לנגב חומוס בחומס?

* אתם מכירים את אלה שאומרים שאילו ישראל רק הסכימה לסגת מהגולן וצפון הכינרת, היה שלום עם סוריה, סוריה הייתה נפתחת למערב והופכת דמוקרטיה ליברלית ואז לבטח לא הייתה מלחמה אזרחים וכו'? מכירים אותם?

אתם מכירים את אלה שבמשבר הקפיטליזם של 2008 הסבירו שהמשבר נובע מכך שזה לא היה קפיטליזם אמתי, אלא הקפיטליזם התפשר. אם העולם רק ינסה קפיטליזם "טהור", מוחלט, נוסח "מסיבת התה" - או אז הכלכלה תפרח לטובת כל בני האדם ולא יהיו עוד משברים. אתם מכירים אותם?

אתם מכירים את אלה שמסבירים שלא יכול להיות שאדם דתי יגנוב, כי כתוב "לא תגנוב", ואם הוא גנב הרי הוא לא דתי. ומאחר ודרעי (לדוגמה) דתי, ברור שהוא זכאי! מכירים אותם?

מכירים את הלוגיקה הפתלתלה הזאת?

* ההתקוממות העממית נגד מורסי ו"האחים המוסלמים", מעוררת תקווה. והנה, אנו רואים את המתקוממים רומסים על דגל ישראל, כרומזים מה צריך לעשות למדינה שהדגל הזה מסמל אותה. ללמדך, שכמו בין חמאס לפת"ח, כנראה שגם במצרים יש מחלוקות רבות בין האסלאמיסטים לבין הלאומנים, אך בנושא ישראל אין ביניהם הבדל מהותי.

* בערים שבהן יש כבר רחוב פרס, מומלץ להעניק לרחוב נוסף את השם רח' ב' באוגוסט, לציון יומולדתו של המנהיג.

* קראתי השבוע את ספרו של מוטי זעירא "כמו קול של הלב", הביוגרפיה המרתקת, הכתובה ביד אמן, של המלחין הדגול דוד זהבי. דוד היה, בראש ובראשונה, הקיבוצניק האולטימטיבי, המוחלט - שהקיבוץ והעבודה הפיסית לאורך שנים כרצף ובשנותיו האחרונות בחשמליה, עמדו בראש סדר העדיפויות שלו, אפילו יותר מהמוסיקה. הספר הוא במידה רבה ביוגרפיה של קיבוצו, נען, מהקמתו ועד מותו של זהבי, 1977. ממליץ בחום!

* תיקון אחד לכתוב בספר. דוד זהבי היה מקורב מאוד לפלמ"ח והלחין את המנונו ("מסביב יהום הסער... אנו אנו הפלמ"ח") למילותיו של זרובבל גלעד. בפרק על הפלמ"ח סופר על הפעולה הראשונה של הארגון – "כ"ג יורדי הסירה"; היציאה לפעולת חבלה בבתי הזיקוק בטריפולי שבלבנון, שהייתה תחת שלטון וישי, השלטון הצרפתי ששיתף פעולה עם גרמניה הנאצית; פעולה שהסתיימה בהיעלמות מסתורית של הסירה. נאמר בספר שבין עשרים ושלושת הלוחמים שנהרגו היה קצין בריטי שהתלווה אליהם. האמת היא שהקצין הבריטי, פאלמר, לא היה אחד מה-23 אלא החלל ה-24. בעצם מדובר בכ"ד יורדי הסירה, והגיעה השעה לתקן את העוול ההיסטורי, של אי ספירתו של פאלמר בין ההרוגים. לדעתי, יש לשנות את כל הרחובות והאתרים לזכרם, לשם המשקף את האמת ההיסטורית – כ"ד יורדי הסירה.

* "חדשות בן עזר"