גל ההתקפות של גורמים חרדים רדיקאלים על חיילים חרדים, הוא אחד הביטויים הקשים ומעוררי הסלידה ביותר של שנאת חינם. איך זה שבמדינת היהודים, חיילים מותקפים בידי יהודים רק בשל עובדת היותם חיילים בצה"ל, הצבא שבזכותו התוקפים חיים?
המעשים הללו מעוררים זעם. לא אעלה על הכתב את המחשבות העולות לראשי כשאני שומע על הדברים – מה מתחשק לי לעשות לאותם חוליגאנים.
למה לא להעלות את המחשבות הללו על הכתב? כיוון שמותר האדם מן הבהמה הוא במערכת הסינון שבין מחשבות גולמיות המבטאות זעם ותסכול, לבין התובנה המבחינה בין מותר ואסור. זו מהותה של תרבות, זה מהותו של מוסר. וברמה הציבורית – זו מהותן של נורמות ציבוריות, זהו מהותו של חוק, זהו מהותו של שלטון החוק.
שלטון החוק מפקיע מידי הפרט את הזכות "לעשות צדק", כלומר לממש את הפנטזיות שהפיקו תחושות הזעם שלו.
אין לי ספק שהרצון להיפרע מאותם פורעים ולהפליא בהם את תוצרי זעמי ממעשיהם, משותף לי ולעוד רבים רבים השומעים וקוראים את הידיעות על ניסיונות הלינץ' בקסבה של מאה שערים. והנה, כמוני – עוד אלפים בתנועה הקיבוצית קיבלו במייל את הזמנתו של יואל מרש"ק, ראש האגף למשימות לאומיות בתנועה הקיבוצית, להתנדב להגן על החיילים החרדיים החוזרים לבתיהם.
נפלא, סוף סוף הזדמנות "להראות להם מה זה". אמנם מדובר "בהגנה בלבד", במשימת ליווי החיילים, ואם מישהו יתנכל להם המלווים יזמינו מיד את המשטרה. אבל הטענות הללו הן היתממות. הרי ברור מה משמעות הצבתו של מוקד מיליציוני של צעירים ששים לקרב העומדים בפתחה של מאה שערים, ומחכים במשך שבועות לרגע שיגיע חייל, ובינתיים משמשים כמאחז פרובוקטיבי בפתח השכונה. ברור מה תהיה תוצאת כניסה של עשרות חברי מיליציה "המלווים" את החייל.
ברור שאף חייל חרדי לא ירצה לחזור לביתו עם המסר המתריס שעשרות קיבוצניקים חילונים מלווים אותו. ברור שלא החייל החרדי הוא שעמד בראש מעייניו של יואל כשיזם את יוזמתו. היה זה מסר פופוליסטי הפורט על היצרים של נמעני הזמנתו.
ישראל היא מדינת חוק, ואת הסדר ברחובותיה ישליטו גורמי אכיפת החוק. יש לתבוע מאותם גורמים יתר נחישות בפעולה נגד הפורעים. אבל מיליציה של אנשים שמינו את עצמם לאוכפי הסדר הציבורי, רק תוסיף שמן לבערה; נזקה יהיה גדול שבעתיים מתרומתה המדומה.
מן הסתם, המשטרה לא תאפשר למיליציה הזאת לקום, ותהיה זו עוד אחת מיוזמות הסרק הפרובוקטיביות של יואל מרש"ק. אני קורא ליואל להפסיק עם הפרובוקציות הללו, שאין בהן כל תועלת.
* "שווים"