הבלוג של אורי הייטנר

* החדשות המסעירות: בתום ארבע שנות סרבנות, מוכן אבו מאזן לנהל מו"מ עם ישראל.

* העובדה שאין תנאים מוקדמים למו"מ, ובראש ובראשונה, שאין התחייבות מראש לבסס את המו"מ על נסיגה לקווי 4.6.67, היא הישג משמעותי לישראל ולנתניהו. אך אל לנו להשלות את עצמנו, שושביני המו"מ האמריקאים יפעילו לחץ כבד על ישראל לקבל בשלבים המוקדמים של המו"מ את עקרון הנסיגה המלאה. ואין זה מן הנמנע, שנתניהו נתן לקרי להבין, שהוא יכול לתת לאבו מאזן להבין, שאין הוא שולל נסיגה כזו.

* אני בעד מו"מ על בסיס קווי 67', ובלבד שמדובר בקווי 11 ביוני 67'.

* מלחמת ששת הימים הייתה התגלמות המושג מלחמת מגן צודקת. במלחמה זו, מדינת ישראל שחררה חבלי מולדת, וחזרה לערש האומה, למחוזות החפץ של העם היהודי בכל הדורות. מלחמה זו עיצבה גבולות בני הגנה למדינת ישראל.

משמעות הדרישה לסגת לקווי 4.6.67 היא הכרה בנראטיב הערבי, המציג את מלחמת ששת הימים כמלחמת כיבוש קולוניאליסטית תוקפנית.

אני תמכתי ותומך גם היום בפשרה טריטוריאלית ובחלוקת הארץ, על מנת להבטיח את צביונה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית בעלת רוב יהודי מוצק. אולם נקודת המוצא למו"מ היא זכותנו על כל השטח, ומנקודת מוצא זו ניתן להתפשר ולוותר על חלק מהשטחים.

* איני מצפה מבנימין נתניהו לנהוג על פי מורשתו של זאב ז'בוטינסקי: "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן". איני מצפה מבנימין נתניהו לנהוג על פי מורשתו של מנחם בגין: "לא תהיה חלוקה מחדש של א"י המערבית". אבל אני בהחלט מצפה מבנימין נתניהו לנהוג על פי מורשתו של יצחק רבין: "לא תהיה נסיגה לקווי 4 ביוני 67'". חוששני שבנימין נתניהו אינו רחוק דווקא ממורשתו המופקרת וחסרת האחריות של אהוד א' ואהוד ב' – נסיגה מלאה.

* מורשת רבין: "גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967. ואלה הם עיקרי השינויים - לא כולם - כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה אדומים וגם את גבעת זאב כבירת ישראל, בריבונות ישראל... גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים  מזרחית למה שהיה 'הקו הירוק' לפני מלחמת ששת הימים. להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם, כמו גוש קטיף, גם ביהודה ושומרון" (נאומו האחרון בכנסת כראש הממשלה, בעת הצגת הסכם אוסלו ב', 5 אוקטובר 95', חודש לפני הרצח).

* הנכונות לשחרר מאות מחבלים במהלך המו"מ היא שגיאה. צעד מרחיק לכת כזה ראוי כביטוי אחרון של פיוס, אחרי חתימת הסכם שלום סופי והכרזה על סוף הסכסוך, ולא רגע אחד לפני כן.

* על אף התנגדותי לשחרור המחבלים, אני מתנגד לעתירות הצפויות לבג"ץ נגד השחרורים. אין זה נושא משפטי, הוא לא מעניינו של בית המשפט. זו סוגיה מדינית, ביטחונית, פוליטית, באחריותה ובסמכותה של הממשלה. המקום הראוי לביקורת עליה הוא הכנסת, התקשורת, הרחוב.

* רבין, פרס, ברק, שרון ואפילו אולמרט סירבו להקפיא את הבניה ביו"ש וירושלים. היחיד שעשה זאת היה נתניהו, והדבר לא ריצה את אבו מאזן ולא החזיר אותו למו"מ. כעת, כאשר אבו מאזן חזר למו"מ ללא התחייבות להקפאה, הדרישה להקפאה היא חוצפה וטמטום. על ישראל לבנות, לא בהתרסה וללא הכרזות פרובוקטיביות, על פי האינטרס הלאומי, בגושי ההתיישבות, בבקעת הירדן ובירושלים השלמה.

* ההדלפות לקראת הצהרת קרי על חידוש המו"מ, דיברו על מתווה של נסיגה ל"קווי 67'" והכרה פלשתינאית בישראל כמדינה יהודית. הדבר הפתיע אותי, מאחר וישראל מעולם לא הציגה את ההכרה במדינה יהודית כתנאי למו"מ, אלא כתנאי להסכם. להערכתי, קרי הציג לאבו מאזן תביעה כזו וכרך אותה עם קבלת העיקרון של קווי 67', על מנת להוריד אותו מן העץ.

* אבו מאזן אינו מוכן להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית. ומאחר וישראל היא מדינה יהודית, משמעות הדבר שאין הוא מכיר במדינת ישראל. והרי זו מהות הסכסוך, אי הסכמתם של הפלשתינאים לקבל את זכות קיומה של ישראל. אולם גם אם יצהיר אבו מאזן על נכונות להכיר בישראל כמדינה יהודית, תהיה זו דקלרציה עקרה וחסרת תוכן, אם לא יתלווה אליה צעד ממשי – ויתור על תביעת "זכות" השיבה.

* הסיכוי שהמו"מ עם הפלשתינאים יניב הסכם שלום הוא אפסי. אם הצדדים יחליטו לדון על הסדרי ביניים ארוכי טווח ולא על הסדר קבע, יהיה זה סימן שיש להם כוונות רציניות, ואין זו הצגה תקשורתית.

* הכל משבחים את קרי על הישגו הגדול. אכן, הישג – הוא הציב מטרה ועמד בה. אולם בראיה רחבה יותר, כאשר המזרח התיכון בוער, מעצמת העל אדישה לבעיות האקוטיות ומזכיר המדינה מקדיש את כל זמנו לסוגיה לא ממש רלוונטית שהסיכוי שיצא ממנה משהו קלוש... זה לא ממש הישג.

* האם נעשה ניסיון למנף את המוטיבציה האדירה של ארה"ב להישג של חידוש השיחות, כדי לשחרר את פולארד?

* יש לאפשר לאירופה דריסת רגל בתהליך המדיני. רק אחרי שיבטלו את החלטת החרם על יהודה ושומרון.

* התנגדות להתנחלויות ולאחיזה ישראלית ביהודה ושומרון היא עמדה לגיטימית לחלוטין. תמיכה בחרם על ההתנחלויות, היא בלתי לגיטימית. התמיכה של גורמים ישראליים בצעד האנטי ישראלי הצבוע והקיצוני של האיחוד האירופי, היא חרפה.

בעמוד הראשון של "הארץ", מתחת לכותרת הראשית, הופיע מאמר בנוגע לחרם האירופי, שכותרתו "תודה לך, אירופה".

אין לי ציפיות מכותב המאמר, גדעון לוי. מדובר באדם חולה, עלוב נפש, גוש של שנאה פתולוגית לעמו ולמדינתו. אבל העובדה שעיתון חשוב כ"הארץ", מעמיד כותרת כזו בעמוד הראשון, כמעין מאמר מערכת, מעידה על השפל אליו התדרדר העיתון.

* יש לי רעיון מהפכני, מקורי, יצירתי, שאיש עוד לא חשב עליו – שחברת "טבע" תשלם מסים.

* תרומתה הגדולה לאנושות של העיתונאית האנטישמית הלן תומאס ("שהיהודים מפלסטין יחזרו, לעזאזל, לבתיהם בגרמניה ופולין"), שמתה אתמול, היא הסרת המסווה האנטי ישראלי מהאנטישמיות. טוב שלפני מותה היא הספיקה למצוא את עצמה מפוטרת ומוקעת בשל גזענותה האנטישמית.

* מנין שבתקופת המקרא נהוג היה לדבר במכשירים סלולריים? עובדה – עד היום טרם נמצאו שרידים ארכיאולוגיים של קווי טלפון מאותה תקופה.

על פי עיקרון זה, "האסכולה המינימליסטית" בארכיאולוגיה הישראלית, האסכולה של מכחישי התנ"ך, שוללת כל ערך היסטורי לתנ"ך, מאחר וטרם נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים המאוששים את הכתוב בו. הממצא הראשון המזכיר בשמו את המלך דוד התגלה בדן רק לפני שנים אחדות. השבוע התבשרנו על גילוי ארמון ישראלי מתקופת דוד המלך – העיר שְׁעָרַיִם, ליד בית שמש.

לשרידים למזבח מימי יהושע על הר עיבל, שגילה פרופ' אדם זרטל, מתייחסים אנשי האסכולה המינימליסטית בהתעלמות, "אין חיה כזו"; לא כאנשי מדע רציניים, אלא כדבקים ללא נכונות לביקורת במיתוס עליו גדלו ואותו לימדו. הם לא ייתנו לממצאים האמתיים לשבור אותו. מעניין איך הם יגיבו על החדשות בעתיקות.

* "חדשות בן עזר"