הבלוג של אורי הייטנר

* מועמדותו של הרב דוד סתיו לתפקיד הרב הראשי לישראל, מילאה אותי באופטימיות, שהנה צפוי שינוי משמעותי, גם אם לא מהפכני דיו, בגוף המסואב הזה, שהיה לסמל חילול השם במדינת ישראל. ככל שהזמן נקף, מערכת הבחירות התכערה, מועמדויות של מושחתים וחשודים בעבריינות, של גזענים קנאים ושל נציגי נפוטיזם צצו מיום ליום, התמלאתי קבס ותחושה שספק אם יש מי שיכול לחולל שינוי בגוף הזה. איבדתי עניין בבחירות הללו.

* המכללה האקדמית תל-חי אירחה את "לא בשמים" – חגיגת לימוד יהודית-ישראלית בגליל העליון. 10,000 ישראלים, חובשי כיפות וגלויי ראש, נשים גלויות או מכוסות ראש, נהרו לחגיגה הזאת ושילמו במיטב כספם. נפלה בחלקי הזכות להיות בצוות ההיגוי של האירוע המפעים הזה, שכלל 65 הרצאות, שיעורים, רבי שיח, סיורים ומופעים מרתקים.

פגשתי בכנס את הרב יואל בן נון, שאותו אני מעריך ומכבד מאוד. הרב יואל, שהתפעל אף הוא מן הכנס, שאל אותי: "אתה מאמין שהאירוע הזה והבחירות לרבנות הראשית מתקיימים על אותה פלנטה?"

באמת, קשה להאמין.

* אחת ההרצאות בכנס הייתה של אבי רט, עורך האוטוביוגרפיה של הרב שלמה גורן "בעוז ובתעצומות". לצד הדברים הגדולים – עיצוב צביונו היהודי של צה"ל, התרת עגונות צוללת "דקר" ואלמנות מלחמת יום הכיפורים, איסוף חללים מעבר לקווי האויב וכמובן שחרור הכותל, סיפר אבי רט, שבכל חופה שהעמיד הרב גורן, הוא השאיר צ'ק מכובד אצל הכלה והחתן. כשהתברר לו שלעתים הצ'קים אינם נפדים, אם כיוון ש"לא נעים" או כדי לשמור את ההמחאה למזכרת, הוא קנה מכספו (שכר איש קבע או עובד מדינה) לכל זוג גביע לקידוש, עליו חרוט שם החתן והכלה וברכה של הרב. באחד המקרים, בהגיעו הביתה אחרי חתונה, גילה שהורי הכלה תחבו לכיסו בסתר מעטפה עם צ'ק לפקודתו. הוא הזעיק אחר חצות את נהגו מביתו והורה לו לנסוע מיד לבית ההורים ולהחזיר להם את הצ'ק, כדי שלא ישכב אצלו אפילו לילה אחד.

הייתי אחד מגלויי הראש היחידים בהרצאה זו. הכל סביבי צקצקו בלשונם ונאנחו – אנחה שאי אפשר היה לטעות במסר שלה. איפה הרב גורן ואיפה הרבנות של היום? איזו התדרדרות! היה זה ביטוי של קבס ממערכת הבחירות הנוכחית לרבנות.

* ברב שיח בהשתתפותו, בכנס "לא בשמים", סיפר הפילוסוף הדגול, פרופ' אסא כשר, שמעט הצבאות בעולם שיש להם עניין במוסר לחימה ובאתיקה של לוחמה בטרור, מזמינים אותו להרצות בפניהם על האתיקה של צה"ל. הם רואים בצה"ל מופת של צבא אתי ומוסרי, בעיקר במלחמה בטרור, על כל הקושי הכרוך בה. כנראה שמפקדי הצבאות הללו אינם קוראים "הארץ".

אגב, פרופ' כשר לא בחל במילים להבעת סלידתו העמוקה מ"הארץ" ומה שהוא מייצג.

* אם חשבו הח"כים החרדים שההצגה סרת הטעם שלהם בכנסת, בדיון על חוק השוויון בנטל, תעורר אמפתיה, תגרום למישהו להבין אותם; להבין שחוק מינימליסטי שבו קצת, קצת גם הם ידרשו לתת למען הכלל, להפגין איזושהי ערבות הדדית לעם ישראל, הוא אסון גדול המצדיק קריעה, הם רק הוכיחו שאינם מבינים היכן הם חיים. זאת הייתה הצגה פאתטית, מבישה, שביזתה את הכנסת אבל בראש ובראשונה אותם. אח"כ מתפלאים כאשר אספסוף עושה ניסיונות לינץ' בקסבה של מאה שערים.

* בראיון ל"קול ישראל" אמר ח"כ יצחק הרצוג משפט שכלל את המילים: "כשנצטרך להגיע להכרעות הקשות, על הגבולות, על ירושלים, על 'זכות' השיבה...". אופס... זכות השיבה?! הכרעות קשות?! פליטת פה? מוכנות נפשית של הדובר? רע, רע מאוד.

* השרים לבני וליברמן מתנגדים למשאל עם. לבני, כיוון שהיא פוחדת מהתוצאות. ליברמן כיוון שהוא לא כל כך אוהב דמוקרטיה.

* גם שלי יחימוביץ' מתנגדת למשאל. בדף הפייסבוק שלה, הביעה שלי תמיהה, מדוע לקיים משאל עם על הסדר מדיני, אך לא על תקציב המדינה והמדיניות הכלכלית?

זוהי אמירה אבסורדית. באף דמוקרטיה בעולם אין חיה כזאת משאל עם על תקציב. לעומת זאת, בכל הדמוקרטיות המתוקנות, סוגיות הנוגעות לריבונות המדינה, מובאות להכרעת העם במשאל עם. כך, למשל, בכל מדינות האיחוד האירופי, קבלת אמנת מסטריכט וההצטרפות לאיחוד, חייבה משאל עם (כי יש בה כרסום בריבונות המדינה). קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כאשר מדובר במסירת שטח ריבוני למדינה אחרת. הבדל נוסף - מדיניות כלכלית ניתן לתקן. נסיגה היא בלתי הפיכה. אם ישראל תיסוג לקווי 49' ותותקף מהם, שחרורם מחדש יעלה באלפי הרוגים.

* החלטת האיחוד האירופי להחרים את מוצרי ההתנחלויות וההחלטה להכיר בחיזבאללה כארגון טרור סותרות זו את זו. בעוד יד ימין נלחמת בטרור הערבי, יד שמאל מעודדת אותו.

* "מעריב" "מתייעל" – הפסיק את קווי החלוקה לנמעניו ביישובים הכפריים. אוי לה לאותה "התייעלות". ככה זה כשעיתון רואה עצמו כעסק לכל דבר, ללא תחושת שליחות. מן הסתם, עובדה זו לא תפריע לעיתון להאשים (בהתחסדות אופיינית) את הממשלה שהיא מפנה עורף לגליל ולנגב. מדינת תל-אביב כבר אמרנו?

נכון לעכשיו, "ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד המופץ (עדַיִן?) ביישובים.

* להבדיל מאהוד בן עזר, אני נותן קרדיט לפטריוטיות של "טבע" ואחיותיה, שתמשכנה להשקיע בישראל גם אם תידרשנה לשאת בהגינות בנטל המס. אני גם מאמין, שהכדאיות שלהן בהשקעות במשק הישראלי איתנה דיה, ואין להן כל סיבה לנטוש, בפרט לנוכח העובדה שגם במדינות אחרות הן תידרשנה לשלם מס.

* חגיגות "נסיך נולד" בבריטניה, מתחרות עם יום ההולדת ה-90 של פרס, על התואר: שיא הביזאריות.

* "חדשות בן עזר"