הבלוג של אורי הייטנר

* ניצחון הנפוטיזם החרדי הוא המסמר האחרון בארון הקבורה של הרבנות הראשית לישראל; גוף שאיבד את הרלוונטיות שלו לעם היהודי ולחברה הישראלית.

* האשמים בניצחון הנפוטיזם החרדי הם החרד"לים השמרנים, שנבהלו מהמהפכה החיונית והכשילו אותה.

* משנכזבה התקווה לשינוי כלשהו ברבנות - השינוי יהיה מחוצה לה. יש לאמץ את הצעת "נאמני תורה ועבודה", שאותה הגה ד"ר הרב הדר ליפשיץ: דמוקרטיזציה של חיי הדת בישראל, דמוקרטיזציה של מימון הדת בישראל, קהילתיזציה של חיי הדת, ברוח "עשה לך רב". כל קהילה תתוקצב ותפעל על פי דרכה ובחירת חבריה. דרך זו תאפשר גם חיי דת מתוקצבים בידי המדינה, של הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי ושל ההתחדשות היהודית. נפתלי בנט, שר הדתות, הודיע שהוא מאמץ את המודל, ויש להבטיח, באמצעות לחץ ציבורי, שכך יהיה. ואת הרבנות הראשית, הנשלטת בידי הנפוטיזם החרדי, יש לייבש. בלאו הכי היא איבדה כל רלוונטיות לחיים היהודיים בימינו.

* שחרור המחבלים הוא התנאי המוקדם של הפלשתינאים לקיום מו"מ בלי תנאים מוקדמים.

* הדרישה של הפלשתינאים לשחרר מהכלא הישראלי מחבלים אזרחי ישראל, נועדה להתריס נגד העמדה הישראלית, הרואה בהענשת אזרחיה עניין ישראלי פנימי. דרישתם נועדה להפגין, שמבחינתם מדובר בבני עמם ולא באזרחי ישראל, מדינה שאין הם מכירים בזכותה להתקיים.

* לקח ה"אביב" הערבי, הוא שיציבות של מדינה מחייבת רמה גבוהה של אחידות אתנית ותרבותית ומכאן – שהסכנה הכרוכה במדינה דו-לאומית, מחייבת את התייצבות ישראל בגבולות שיבטיחו רוב יהודי מוצק וחד משמעי.

לקח ה"אביב" הערבי, הוא שבמזה"ת הבלתי יציב, אין מקום לסיכונים ביטחוניים, אין לסמוך על הסכמי שלום וישראל חייבת להבטיח לעצמה גבולות בני הגנה יציבים לאורך זמן, ואסור לה להתפשר על ריבונותה המלאה על הגולן ועל בקעת הירדן ואזורים אסטרטגיים משמעותיים ביהודה ושומרון. נסיגה לקווי 4.6.67 היא הרת אסון, תבטיח מלחמת נצח בינינו לבין הערבים, תבטא חולשה הקוראת לתוקפנות, ותהפוך את החיים כאן לבלתי נסבלים.

ומכאן, שהלקח המרכזי מה"אביב" הערבי, הוא שיש לשים קץ לגישה האינפנטילית הדיכוטומית, כאילו יש רק שתי דרכים – אף שעל. לא להשאיר אף שעל בידינו או לא לסגת מאף שעל. יש לאמץ דרך שלישית; גישה בוגרת ואחראית, המודעת לכך שמצבים מורכבים מחייבים פתרונות מורכבים. פתרונות מורכבים מחייבים מחשבה, יצירתיות ומקוריות ואינם סקסיים כמו פתרונות השחור / לבן. קשה לגייס תמיכה בהם בחצוצרות וקול שופר ובסיסמאות קצובות. אולם אנו עוסקים בקיומה של המדינה היהודית, שהיא תנאי הכרחי לקיומו של העם היהודי, ולכך נדרשת גישה אחראית.

* הגישה הילדותית של "או שלום או מלחמה" פירושה מלחמה. התבונה מחייבת אסטרטגיה מושכלת של ניהול הסכסוך, שאינו פתיר בעתיד הנראה לעין, בתבונה ובאחריות.

* על מגלומניה ויחסיות. חצי יום חרשתי, יחד עם משפחתי, את ארמון ורסאי וגניו. הגעתי למסקנה, שבהשוואה למגה מגלומן לואי ה-14, אפילו שמעון פרס (!) ייחשב מנהיג צנוע.

* "חדשות בן עזר"