הבלוג של אורי הייטנר

דרשה בקבלת שבת חגיגית באורטל, במלאת חמש שנים לקבלות השבת, 9.8.13

ספר דברים מקבץ את דבריו של משה אל בני ישראל, ערב היכנסם לארץ ישראל ופרידתו מהם, לקראת מותו הקרֵב.

עם הכניסה לא"י, בני ישראל יהיו לעם ריבוני, היושב בארצו, ומנהל את חייו באופן עצמאי. זו אחריות אדירה, בוודאי לעם שטרם התנסה בכך. בפרשת "שופטים" מקבלים בני ישראל ממשה מערכת של ציוויים והלכות הנוגעים לחיים ממלכתיים: מינוים ותפקידם של שופטים ושוטרים, הלכות מלכים, כוהנים ונביאים, הלכות מלחמה ומצור, פרשת עגלה ערופה, העוסקת באחריות יישוב על מעשה פשע הנעשה בקרבתו, הקמת ערי מקלט להגנה על מי שהרגו בשוגג, מפני נקמת הדם.

בהיותנו עם המעצב את ריבונותו כעם חופשי בארצו, אחרי אלפיים שנות גלות, הפרשה הזו רלוונטית לחיינו, ומדריכה אותנו בסוגיות שאנו מתמודדים עמן. הפרשה עוסקת בשלטון, ומזהירה מפני הנטיה הטבעית של כל שלטון להשחית את דרכו. באותה תקופה, השלטון המוכר היחיד הוא המונרכיה. התורה אינה מעודדת הקמת מלכות, אולם משלימה עם מציאות התקופה. אם העם ידרוש מלכות, "ואמרת אשים עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותַי", יש לקבל זאת. אולם היא מזהירה: "רק לא ירבה לו סוסים... ולא ירבה לו נשים ... וכסף וזהב  לא ירבה לו מאוד". המלך, באותה תקופה, בכל העולם, עמד מעל החוק. הוא היה מקור החוק. מעמדו היה כשל אל. המלכות על פי התורה, היא מהפכה פורצת דרך; התורה מדברת על מלך הכפוף לחוק, ועל שוויון המלך בפני החוק כמו כל האזרחים. "לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל".

העולם המודרני המציא שיטת ממשל טובה, צודקת ומתקדמת לאין ערוך מהמונרכיה, אף שגם היא רחוקה משלמות – הדמוקרטיה. הדמוקרטיה מכפיפה את השליט לחוק, מגבילה את אורך כהונתו, מגבילה את כוחו ומחייבת אותו לעמוד לבחירת העם בתום תקופת כהונתו.

ואף על פי כן, גם בדמוקרטיה השלטון משחית, וראינו זאת בעצמנו רק לאחרונה, בפרשיות הנשיא וראש הממשלה לשעבר. עם כל הקלון בכך שעבריינים הנהיגו את המדינה, עצם העובדה שנשיא שסרח יושב בכלא וראש ממשלה שסרח הורשע בדין ועומד לדין על פרשיות נוספות כאחד האדם, היא אות כבוד לדמוקרטיה הישראלית ונאמנה למורשת ישראל.

חלק ניכר מן הפרשה מוקדש למשפט, וכך גם שֵׁם הפרשה. הפרשה מדברת על החובה במינוי שופטים (לא רק כהיענות לרצון העם, כמו באשר למלכים) ועל החובה לשפוט משפט צדק. הפסוקים העוסקים בכך, הם מן הפסוקים החשובים ביותר במורשתנו, וראוי לצטט אותם בלשון המקור: "ושפטו את העם משפט צדק. לא תטה משפט ולא תכיר פנים ולא תקח שוחד כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך".

אם ה' נותן לך את הארץ, מה הקשר ל"צדק צדק תרדוף"? אפשר שפסוק זה הוא התשתית של תורת הנביאים, שיצרו זיקה חד משמעית בין ההתנהגות המוסרית והצודקת של עם ישראל, לבין קיומה של הריבונות הישראלית. הפסוק אומר, למעשה, שההבטחה האלוהית על הארץ אינה בלתי מותנית; מימושה מחייב אותנו לרדיפת צדק.

ולמה הכפילות – צדק צדק תרדוף? הרי אין מילים מיותרות בתורה. ההסבר המקובל על חז"ל, והוא ראוי ויפה מאוד בעיניי, הוא שהדרך לצדק אינה רק במשפט על פי הדין, אלא גם על פי מידת הרחמים, הגמישות וההתחשבות. "לא חרבה  ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה, שהעמידו דיניהם רק על דין תורה ולא דנו גם לפנים משורת הדין" אמרו חז"ל. והנה, התורה עצמה אומרת, שמשפט צדק אינו משפט עיוור, על פי הדין בלבד. השופטים אינם רובוטים של הדין היבש, אלא בני אדם, המחויבים בשיקול דעת.

אף שהפסוק הזה עוסק במשפט, אני מציע לפרש את הכפילות באופן נוסף. למה צדק צדק תרדוף? עלינו לרדוף משפט צדק וגם צדק חברתי. חברה שאינה חותרת לצדק חברתי, לצמצום פערים, לחיסול העוני ושאינה מבוססת על ערבות הדדית וסולידריות חברתית, היא חברה חולה. צדק צדק תרדוף – זו המחויבות היהודית לתיקון עולם.