הבלוג של אורי הייטנר

ספר הזיכרונות / חוה אלברשטיין

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 19.8.13

מאזיני הפינה מודעים לאהבתי הרבה לחוה אלברשטיין. פתחתי את הפינה בשיר שלה, חגגתי את יום הולדתי החמישים בשיר שלה והשמעתי לא מעט משיריה.

לפני שבועיים השמעתי שיר מאלבומה החדש "ואיך אצלך". והפעם נחזור 42 שנים אחורה, אל מופע היחיד המיתולוגי שלה בשנת 1971, שהניב שני אלבומי הופעה – "חוה אלברשטיין בתכנית יחיד" חלק א' וחלק ב', והרבה להיטים שחלקם היו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי. כתבו לתכניתה טובי היוצרים ובהם דן אלמגור, תרצה אתר, נעמי שמר, דפנה אילת, משה וילנסקי, אהוד מנור, צביקה פיק, יורם טהרלב, נורית הירש, דרורה חבקין, מתי כספי, דני ליטני ועוד. שנים מן השירים כבר השמעתי בפינה זו – "את חירותי" ו"תפילת יום הולדת" ומן הסתם גם היום אין זה השיר האחרון שאשמיע מן התכנית הזאת.

השיר שאשמיע היום לא היה להיט גדול ולא נכנס לפנתיאון הזמר העברי, אבל זה שיר שמאוד אהבתי בנעוריי ואני אוהב אותו מאוד גם היום; דומני שלפחות בשלושים השנים האחרונות לא שמעתי אותו אפילו פעם אחת ברדיו, כך מי שאינו מכיר את התקליט העתיק, אולי ישמע אותו כאן לראשונה. השיר הוא "ספר הזיכרונות". ה"א הידיעה כאן חשובה מאוד, כיוון שיש לחוה שיר הנקרא "ספר זיכרונות", מהופעתה ואלבומה "שיר במתנה", 9 שנים מאוחר יותר (הופעה שבה כבר זכיתי להיות, ולא פעם אחת). "ספר זיכרונות", המאוחר יותר, מספר בפשטות על ספר זיכרונות של ילדים, כולל ציטוטים מצחיקים ומעוררי נוסטלגיה.

"ספר הזיכרונות", שבזמנו היה מוכר גם כ"שיר הטחינה", בשל התיאורים העסיסיים שתיכף נשמע, אותו כתבה תרצה אתר והלחינה דפנה אילת, מספר על זיכרון אחד, מספר הזיכרונות של המספרת. הזיכרון הוא מן המסע מים לים של התנועה. המספרת נקעה את רגלה, וזכתה לצ'ופר – המדריך הנערץ, בו היא הייתה מאוהבת עד כלות, נשא אותה על שכמו כל הדרך. אלא שלצד הצ'ופר, היא הבינה באותו מסע שמושא אהבתה ... הוא באמת של יעל. הזיכרון המעליב הזה נצרב בזיכרונה. הנקמה המתוקה הייתה כעבור שנים רבות, כשהיא פגשה אותו פתאום ברחוב, שמן ומקריח בסוודר צהוב. אותו ואת יעל. והם היו כאלה די זקנים, ולא כל כך נחמדים.

שיר מקסים, פיסה אוטנטית של ישראליות, עם ניחוחות ההווי של תנועת הנוער ומסעותיה; זיכרון שכמותו ניתן למצוא בספרי זיכרונות של ישראליות רבות.

התקליט הזה יצא לפני שנים אחדות כדיסק, במארז "חוה אלברשטיין - השנים הראשונות", עם כל התקליטים שחוה הוציאה בעשרים השנים הראשונות של הקריירה שלה.

אתמול פגשתי אותו ברחוב,
שמן ומקריח בסוודר צהוב;
הוא הלך עם שלוש ילדות שמנמנות
וילד אחד רזה ואשה שמנמנה,
והוא והיא אכלו פלאפל והביטו זו בזה.
והטחינה טפטפה להם על הבגדים,
והם היו כאלה די זקנים ולא נחמדים,
והם לא קנו פלאפל לילדים.
למרות שהם צרחו
שגם הם רוצים פלאפל
הם קנו רק לעצמם.
והטחינה טפטפה להם על הבגדים
לקול צריחות הילדים...
הם היו כאלה באמת... לא כל כך נחמדים.

אמרתי: שלום, אתה זוכר אותי?
והוא חייך, והטחינה נזלה ונזלה...
והיא - לא אמרה שום דבר,
רק הסתכלה והסתכלה...
ואני כל כך שמחתי,
כל כך שמחתי שהוא כזה שמן
ולא נחמד, ו... אחר ...
וידעתי שהוא יודע, וידעתי שהוא זוכר...

כן, זה היה בטיול 'מים אל ים'
על הוואדי זרחו אבנים בשקיעה
והוא נשאני על שכמו כל הזמן
כי הרגל שלי נקעה.
והוא שתק, אלוהים - למה?
הוא שתק מבלי להסתכל
למה זה שתק, ולרגע צחק,
כששאלתי האם הוא אוהב את יעל...

כן, הוא אהב את יעל והיא - אותו
אז חשבתי שדי, שעוד רגע אמות
ורציתי לומר לו הכל ולשתוק
אבל זה לא היה כה פשוט...
כי הוא שתק.
אלוהים, אילו רק היה לרגע מסתכל
אך הוא לא הביט, לא חייך, רק שתק.
אז הבנתי שהוא באמת - של יעל.

ואז הם התחתנו, כפי ששמעתי מספרים
ונולדו להם שלוש בנות ובן.
ואני זכרתי אותו המון שנים,
אז הוא היה בן עשרים,
ואני הייתי בת אחת עשרה...
אז היום הוא בוודאי כבר זקן...

כך הייתי מהרהרת לפעמים,
כשהייתי נזכרת באותן השנים, בתנועה,
איזה מדריך הוא היה...
איזה חתיך, אלוהים!
ואז - אתמול - ראיתי אותו לפתע,
פלאפל, אלוהים! במקום לעשות דיאטה!
הוא ויעל. כמה שהם היו פעם נחמדים!
לו לפחות קנו חצי מנה לילדים...