הבלוג של אורי הייטנר

בסיור של פורום המנהלים באתר הארכיאולוגי אום אל-קנאטיר, אמר מדריך הסיור ערן מאיר: "אצלנו, הארכיאולוגים, העתיד הוא הקבוע. מה שמשתנה כל הזמן, זה העבר".

מעבר להומור, אני מאמין שהעבר חשוב מאוד – לא רק כדי לדעת מה היה, שזה דבר חשוב כשלעצמו, אלא בעיקר כדי ללמוד מן העבר ולהפיק ממנו לקחים לעיצוב העתיד. לזיכרון הארגוני חשיבות רבה, כמרכיב בעיצוב העתיד – מה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות. כאשר אנו בוחנים שינוי שביצענו בעבר באורחות חיינו, אנו שואלים את עצמנו מה הייתה הבעיה שחייבה שינוי, האם הפתרון שנתנו היה נכון, ואם הוא היה נכון אז – האם הוא נכון גם היום, והאם בכלל הבעיה שפתרנו אז היא הבעיה שעומדת לפנינו כעת. היכרות עם העבר יוצרת פרספקטיבה רחבה, החיונית לקבלת ההחלטות.

כאשר אנו בוחנים את סוגיית הטיפול בפרט באורטל, גם כאן יש מקום למבט אחורה.

****

ב-1990 ערכנו את אחד השינויים החשובים והמשמעותיים בתולדותינו – הפרדת העסק מן הקהילה. בתהליך הזה עיצבנו את פני אורטל ודמותה ואת המבנה שלה לאורך עשרים שנה, עד ההחלטה על המודל המשולב, ובמידה רבה גם לאחר מכן, עד היום.

אולם אף שכותרת התהליך הייתה "הפרדת העסק מן הקהילה", בפועל לא דיברנו בתהליך על שתי רשויות: קהילה ועסק, אלא על שלוש רשויות: קהילה, עסק ופרט. יצרנו מבנה משולש, שנועד לייצג את שלוש הרשויות הללו. הקהילה – היא הרשות החברתית, היא המבטאת את אורטל כחברה, כקולקטיב, כקומונה, כיחד, כמערכת ערכים. בראש הקהילה עומדים המזכירות והמזכיר. הרשות העסקית מבטאת את כלל העסקים של אורטל, שתפקידם העיקרי להבטיח חוסן כלכלי לאורך זמן, שיאפשר את קיומו של הקיבוץ ואת מימוש מטרותיו. בזמנו קראנו לרשות הזאת "המשק" ועם הזמן התרגלנו לכנות אותה "העסק". בראש העסק עמד מרכז המשק ולימים - יו"ר ההנהלה הכלכלית. הרשות השלישית היא רשות הפרט. כרשות הפרט הגדרנו יחידה חדשה בקיבוץ ובתנועה הקיבוצית - משאבי אנוש, בראשותו של רכז משאבי אנוש. המזכיר, מרכז המשק ורכז משאבי אנוש הם השלישיה המובילה את אורטל.

צוות משאבי אנוש אמור היה לתת מענה כולל לפרט בקיבוץ. מעבר לעצם הקמת הצוות, שהייתה בו הכרה במקומו המשמעותי של הפרט, הגדרנו מחדש את מהות נושא הפרט בקיבוץ. לא עוד אחריות לטיפול בבעיות החבר, אלא אחריות להעצמת החבר. הגדרנו כאחד הדגלים המרכזיים של הקיבוץ, את התפתחותו המקסימלית של הפרט, בהשכלה ובתעסוקה, לא כדי לרצות אותו וללכת לקראתו, וגם לא למען טובת הקיבוץ, אלא כאחת המטרות למענן קיים הקיבוץ. עם הקמת משאבי אנוש ביטלנו את ועדת עבודה, ביטלנו את סידור עבודה, הגדרנו שמעתה החבר אינו עובד היכן שמסדרים אותו, אלא היכן שהוא רוצה, ובלבד שיעמוד בדרישות הפרנסה שהגדרנו. ביטלנו את ועדת השכלה שהייתה אחראית על הלימודים, ומיזגנו אותה במשאבי אנוש. ביטלנו את ו' כו"א, שהייתה אחראית על מינוי בעלי התפקידים או הצעתם לבחירה בקלפי. המשימה המרכזית של משאבי אנוש בשנים הראשונות, הייתה תכנית המסלולים האישיים להתפתחות החבר, במטרה להעניק לכל החברים לפחות תואר ראשון או תעודת מקצוע. השקענו במשימה הזאת בשנות ה-90 מאות אלפי שקלים. זו הייתה מהפכה קיבוצית, לא פחות. הגדרנו זאת – קיבוץ של אינדיבידואליסטים.

באסיפה האחרונה נאמר שביטלנו את ו' חברים כשהקמנו את ו' רווחה. זו טעות. גם את ו' חברים ביטלנו כשהקמנו את משאבי אנוש. ראינו בתפיסה החדשה של משאבי אנוש תשובה מספקת לפרט – בעיותיו ומצוקותיו.

את ו' רווחה הקמנו שבע שנים מאוחר יותר, מטעמי התייעלות. ו' חברים כבר לא הייתה קיימת. ו' רווחה איחדה את ו' חברה עם ו' בריאות. למעשה, ו' חברה כבר לא פעלה כוועדה, אלא כרכזת בלבד. היא היתה אחראית על תהליך קבלה לחברות, על חתונות, על אבלות, על שי לחג ועוד. הגענו למסקנה שאין עוד מקום לתפקיד הזה, ושילבנו אותו ואת ריכוז הבריאות עם ריכוז הרווחה.

****

הצורך שעלה לאחרונה, בעיקר מצד בעלי התפקידים המרכזיים, לתת מענה טוב יותר לפרט, הוא שהביא להצעה החדשה להקמת ו' ערבות הדדית. התחושה היא, שהמבנה הקיים אינו נותן תשובה מספקת לפרט.

הסיבה המרכזית לכך, לדעתי, היא שצוות משאבי אנוש כבר מזמן אינו פועל כרשות הפרט באורטל. איני מציין זאת כביקורת על משאבי אנוש, אלא להיפך – כשבח לרכזי משאבי אנוש שהרחיבו באופן משמעותי את המנדט שלהם, מעבר לרשות הפרט. הם עשו כן בצדק, כיוון שההגדרה המקורית לא הייתה נכונה. רונן, מרכז משאבי אנוש השלישי באורטל (אחרי תמר ק' ואפרת) שכיהן בתפקיד במשך 16 שנה, עיצב את התפקיד כרשות מקצועית לניהול המשאב האנושי באורטל, הן במובן של העצמת הפרט, אך לא פחות מכך כניהול המשאב האנושי המערכתי, הן בקהילה והן בעסק. הוא עשה זאת במקצועיות רבה והילה ממשיכה בדרך זו באופן לא פחות מקצועי.

משאבי אנוש נתנה לאורטל מענה הרבה יותר נרחב מהמנדט הראשוני שלה. אולם לאורך שנים, לא ניתן מענה מספק לרשות הפרט בקיבוץ. ההצעה להקמת צוות ערבות הדדית, נועדה לתת לכך מענה. ליבת ההצעה, בעיניי, היא הגדרת בעל תפקיד מרכזי מאוד באורטל, הכפוף ישירות למזכיר הקיבוץ, שאחראי על רשות הפרט; על רווחת החבר, על עזרה לחבר וגם על תביעה מהחבר. לא במקום המזכיר ולא במקום המזכירות, אלא כגורם נוסף, שעיקר עיסוקו בפרט והוא מפנה את המזכיר מחלק ניכר מעיסוקו בנושאי פרט, למען תפקידו המרכזי – ניהול הקיבוץ.

הבעיה המרכזית הייתה, שלא היטבנו להסביר באסיפה את מהות ההצעה, ודומני שגם כאשר דנו בה במזכירות, לא הבהרנו אותה לעצמנו עד תום. חלק מן הבעיה הייתה השם שהצענו לצוות ולרכז – צ' ערבות הדדית. התלהבתי מאוד מהשם הזה כשהוצע, אך בדיעבד הוא אינו מתאים.

ההגדרה הזו הסיטה את הדיון באסיפה למקומות שאינם קשורים להצעה. ההגדרה בעייתית, כיוון שהיא מצמצמת את מהותה של הערבות ההדדית. הערבות ההדדית היא ליבת חיינו. אורטל היא קהילת ערבות הדדית. ערך הערבות ההדדית מחייב את הפרט כלפי הפרטים האחרים וכלפי הכלל. הוא מחייב את הקהילה כלפי החברה וכלפי הפרטים בתוכה. רכז הערבות ההדדית הוא מזכיר הקיבוץ. ועדת ערבות הדדית היא המזכירות ואולי בעצם האסיפה.

לתובנה הזו הגעתי במהלך האסיפה, כשעלה רעיון "קרן ערבות הדדית". קרן כזו קיימת בקיבוצים שוויתרו על הערבות ההדדית, שהפריטו את עצמם לדעת, לאחר שהבינו שעליהם להתמודד עם נזקי ההפרטה. כאשר עמותות חסד החלו לחלק מזון לנזקקים בקיבוצים, הבינו הקיבוצים שהם חייבים לתקן חלק ממה שקלקלו, והקימו את הקרן הזו, שנועדה להעניק סעד למי שנפלו והתרסקו.

אנחנו לא נמצאים שם ואני מאמין שגם לא נהיה שם. איננו זקוקים לקרן ערבות הדדית, כיוון שבמבנה של אורטל תקציב הקהילה הוא קרן הערבות ההדדית. וכך גם המזכירות היא צוות ערבות הדדית והמזכיר הוא רכז ערבות הדדית.

אולם יש לתת מענה ניהולי לרשות הפרט בקיבוץ, שיעמיד את נושא הפרט במקום הראוי לו. יש לדון מחדש בהצעה לאור ההערות החשובות שעלו באסיפה, ולעצב הצעה משופרת להקמת רשות הפרט באורטל.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל