הבלוג של אורי הייטנר

שועליו של שמשון / שושנה דמארי

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 16.9.13

אפתח את הפינה בקריאת משפטים נבחרים מן הטקסט המיליטריסטי ביותר שנכתב בעברית: "תנועה מאחורינו. הפלוגה השניה, שעליה להוות את הגל הראשון של ההסתערות תופסת את המקום ליד המעקה שלנו. מצב הרוח אצלנו מתרומם ועולה. האש הבלתי יעילה של הערבים וקול הפגזים שלנו מעלים את רוחנו... אני מכניס כדור לקנה ויורה. בכפר רצות דמויות בודדות. אני גומר את חמשת הכדורים. החובש השוכב לשמאלי מתחנן שאתן לו את הרובה שלי. גם הוא רוצה לדפוק כדור. אני מרגיש את עצמי קל ועליז... הפלוגה השניה מתכוננת להסתערות. רוב האנשים צוהלים. פה ושם פנים חיוורים. המפקדים מתלוצצים... הגיע תורנו לתפוס את מרכז הכפר. אנו מתכוננים להסתערות. מצב הרוח הגיע לשיאו... אני רץ עם הכיתה. הרובה בידי. אני מרגיש כי אני מוכרח לירות. הנה תנועה לפניי. כלב ערבי קטן בורח. אני מרים את הרובה ויורה... אנו שמחים, סוף סוף ניתנת לנו ההזדמנות להרביץ בנשקנו... אנו ממשיכים פשוט לעמוד בשדה ולירות. אילולא שכרון היריה היה זה משחק משעמם מאוד... אני יורה ויורה ויורה. הרגשה נהדרת שאין דומה לה, פורקן ליצרים שנצטברו בלב". וכן הלאה וכן הלאה. אין זה טקסט של מי שרואה במלחמה רע הכרחי, המאלץ אותנו להרוג ולהיהרג למען קיומנו. מדובר כאן בחדוות הרג, בשיכרון ירי. הציטוטים הללו הם מן הספר "בשדות פלשת, 1948", הספר המיליטריסטי ביותר שנכתב כאן. כתב אותו לוחם השלום הידוע אורי אבנרי.

שנה מאוחר יותר הוא כתב ספר פציפיסטי, שנקרא "הצד השני של המטבע". איש מורכב מאוד, מלא סתירות פנימיות כרימון. בשבוע שעבר הוא חגג את יום הולדתו ה-90.

אני רחוק מאוד מאוד בדעותיי מאורי אבנרי, מעריצו עד סגידה של יאסר ערפאת. אבל מאז ילדותי חשתי משיכה אדירה לכתיבתו, לעיתונו "העולם הזה" ולספריו. אין מי שהשפיע על סגנון כתיבתי, לבטח כתיבתי המוקדמת, כמו אורי אבנרי. בלימודי התואר הראשון שלי, לקחתי קורס בנושא "פוליטיקה קיצונית", אצל הפרופ' אהוד שפרינצק, עליו השלום. בחרתי לכתוב עבודה סמינריונית על אורי אבנרי, מונוגרפיה של האיש. אף שהיה זה רק תואר ראשון, הייתה זו עבודה בהיקף ועומק של עבודת דוקטורט. קראתי אין ספור טקסטים שכתב, קראתי אין ספור טקסטים שנכתבו עליו, ראיינתי אנשים שעבדו עמו לאורך השנים, וראיינתי אותו, בביתו, במשך שעות רבות. אני חייב לציין, שככל שהעמקתי חקור, כך חשתי הסתייגות הולכת וגוברת עד דחיה מאישיותו (ואני ממש לא מדבר על עמדותיו). ויחד עם זה, אני עדיין מעריץ את כתיבתו ואת מפעל חייו העיתונאי. גם בלימודי התואר השני שלי חזרתי לאבנרי – כתבתי עבודה על זיקתו של אבנרי לתנועה הכנענית ויחסי המשיכה/דחיה בינו לבין מנהיג התנועה, המשורר יונתן רטוש.

הספר "בשדות פלשת" מבוסס על רשימות שאבנרי כתב במלחמת העצמאות, בה נלחם ונפצע. אבנרי לחם בפלוגה ב' של גדוד 54 בחטיבת "גבעתי". הפלוגה הפכה במהלך הקרבות ליחידת קומנדו רכובה על ג'יפים, וקיבלה את השם  "שועלי שמשון". את שמה של היחידה נתן לה קצין התרבות של החטיבה, המשורר והפרטיזן אבא קובנר, לאחר קרב גבורה, קרב פנים אל פנים לכיבוש משלט עבדיס, באזור נגבה, ב-7-8 ביולי 1948. בקרב זה, שבו איבדה חטיבת "גבעתי" 25 מלוחמיה, לוחמי הפלוגה שהסתערו על האויב המצרי, דרסו בג'יפים שלהם את לוחמיו. שם היחידה ניתן לה בהשראת שמשון התנ"כי, שבפעולת גרילה מקורית קשר 300 שועלים בזנבותיהם וביניהם לפידים בוערים. השועלים נסו בין השדות והכרמים והציתו אותם, וגרמו לבהלה גדולה בקרב הפלישתים, וככתוב – שמשון היכה אותם שוק על ירך.

אורי אבנרי כתב את המנון היחידה, המבטא את גאוות היחידה של הכותב ושל חבריו ואת אמונתם היוקדת בצדקת המלחמה. בולטת בשיר השפעת הדפים הקרביים שכתב ופרסם אבא קובנר, תחת הכותרת "מוות לפולשים". הסיסמה מוצאת את ביטויה באחד מבתי השיר: "האזינו מצרים לשירו של שמשון, / הוא בישר את הקץ לפלישתים, / האזינו היטב למקלע, לרימון, / שיר המוות לחיל הפולשים". ברומזו לאש בלפידי שועליו של שמשון המקראי, כתב אבנרי: "כן חדש המקלע היורה את האש / אך האש ישנה נושנה".

ביום שבו כתב אבנרי את השיר, המלחין מרדכי זעירא ערך ביקור ביחידה. בו במקום זעירא הלחין אותו.

השיר נפתח במילים "ארבעה ארבעה על הג'יפ הדוהר". בספר הסאטירי המיתולוגי משנות ה-70 "?Zoo ארץ Zoo" מופיעה קריקטורה שבה נראית אורגיה על ג'יפ תחת הכותרת: "הרבעה הרבעה על הג'יפ הדוהר".

נאחל מזל טוב ואריכות ימים לאורי אבנרי ונאזין לשושנה דמארי.

ארבעה, ארבעה על הג'יפ הדוהר
ובוקע השיר מן הלב,
והשביל בדרכם מרקד ומזמר,
זה השביל המוביל אל האויב.

שועליו של שמשון
שוב פשטו במרחב
ונושאים השלהבת בליל,
מעזה ועד גת
שוב נטוש זה הקרב,
לחירות ישראל.

האזינו מצרים לשירו של שמשון,
הוא בישר את הקץ לפלישתים,
האזינו היטב למקלע, לרימון,
שיר המוות לחיל הפולשים.

שועליו של שמשון...

ארבעה, ארבעה אל הקרב הגועש,
מזמזמת בלאט המכונה.
כן, חדש המקלע היורק את האש,
אך האש ישנה נושנה.

שועליו של שמשון...