הבלוג של אורי הייטנר

מאיר היה שף במקצועו, ולכן עיצבנו באורטל מסורת – מידי שנה אנו עורכים בשבת של סוכות "ברנץ'" בסוכה הקיבוצית, לזכרו של מאיר, המבוסס על מיטב המטעמים שכל משפחה מביאה אתה לאירוע. השנה אף הוצאנו חוברת מתכונים לזכרו.

במאמר מוסגר אציין, שבחג הסוכות אנו מקיימים בסוכתנו מידי יום לפחות אירוע תרבותי אחד. את הברנץ' לזכר מאיר העברנו ברגע האחרון מהסוכה למועדון, לאחר שנפתחו ארובות השמים וגשם שוטף ירד באורטל.

מלבד התוכן הגסטרונומי, אנו גם מספרים סיפורים על מאיר. וזה הסיפור שאני סיפרתי:

הסיפור הוא על חג המשק של אורטל בשנת 2000. רונית ואני ארגָנּוּ את החג – שְׁבוּעַ אירועים, ששיאו מסיבת חג המשק בבריכת קיבוץ גדות, שכללה מסיבת קצף ודיסקו על הדשא. ובחלק האמנותי, לצד הברכות לחג המשק – מסיבת קבלה לחברות, ל-6-7 חברים שהתקבלו באותה שנה לאורטל. בין החברים החדשים היתה הילה, אשתו של מאיר. אנו אפילו הקדמנו במקצת את ההצבעה עליה, כדי שנספיק לכלול אותה במסיבה...

על כל אחד מהחברים החדשים, העלינו מערכון קצר. גיבור המערכון על הילה היה מאיר. אני גילמתי את דמותו וחיקיתי אותו. באותה תקופה הוא נדד בין כמה מקומות עבודה – מסעדות ובתי קפה באזור. המערכון הציג אותו כמי שמחפש ולא מוצא את אשר חפצה נפשו, עד שבסוף הוא מוצא ... את הילה, בחירת לבו.

מה שאני זוכר מן המערכון, הוא שבהתחלה ניגבתי שולחנות תוך שאני מחקה את מאיר שר את "בדד", שירו של זוהר ארגוב, הזמר הנערץ עליו.

מגיעה שעת התכנית, כל חברי הקיבוץ כבר הגיעו. ומי לא באו? הילה ומאיר. אנו מתקשרים אליהם שוב ושוב, אך אין קול ואין עונה. עושים קצת פיליבסטר, מעכבים את המופע. את הקטע על הילה דחינו לסוף. ובסוף המערכון הוצג... במעמד צד אחד בלבד.

אחרי המופע, פתאום נחת מאיר וסיפר שהילה חולה...