הבלוג של אורי הייטנר

* לחטיפתו ורציחתו של תומר חזן, לצורך סחר בגופתו, קדמו עשרות ניסיונות חטיפה של חיילים רק בשנה האחרונה. כך דווח בכתבה ב-YNET. ועל כך אנחנו ממש לא נוכל לטעון שלא הבאנו זאת על עצמנו. ונשאלת השאלה – מדוע המלצות ועדת שמגר בנוגע להתמודדות עם מקרי חטיפה טרם אומצו ופורסמו? לא רצו לפרסמם כל עוד גלעד שליט בשבי, אולם מאז כבר חלפו שנתיים.

* הזוועה של רצח ילדים בידי הוריהם, מותירה אותנו ללא יכולת להבין ולפרש את הרוע חסר הגבולות. אבל יש אנשים שיש להם תשובות מן המוכן, וכל זוועה כזאת היא הזדמנות תעמולתית לשירות דעותיהם הפוליטיות. כותב ד.י. בפייסבוק, שהאשם הוא בעיתון "הארץ". העיתון כל כך משחיר את פני המדינה שהורים רוצחים את ילדיהם כדי להציל אותם מהחיים בה. ונ.ב. מסבירה בפייסבוק שהורים רוצחים את ילדיהם בגלל "אקיבוש". בגלל "אקיבוש" אין לנו גבולות והנורמות של "אקיבוש" נכנסות גם לחיים שלנו בלה בלה בלה. בא לי להקיא מהציניות הדוחה הזאת, מהיציאה של אנשים במחול צ'רקסיה כפולה על דמם של ילדים חסרי ישע שנרצחו בידי הוריהם, העיקר שבהזדמנות חגיגית זו יוסיפו עוד קיסם למדורת השנאה וההסתה.

* השתלשלות פרשת ביטולה של הופעת אהוד בנאי בסוסיא, וביטול הביטול: עם פרסום ההופעה, החלה המערכת המשומנת היטב של סינדיקאט השנאה, ההסתה והמקארתיזם ה"שמאלני" להפעיל לחץ בלתי מתון בעליל לביטול ההופעה, שהרי אין המדובר בבני אדם כי אם במתנחלים. במקום להבהיר שהוא אינו מחרים אף אחד ולגנות את תרבות השנאה והחרם, בנאי החל להתפתל בדף הפייסבוק שלו, להסביר שהוא כידוע נגד אקיבוש, כלומר הוא דפקא פסדר, אבל הוא גם לא מחרים. ואז, תמונת הראי של המסיתים -  סינדיקאט השנאה, ההסתה והמקארתיזם ה"ימנני" התנפל על בנאי בהתלהמות מכוערת ונפסדת והחלה הסתה מ"ימין" להחרים את בנאי. זה חוק הפנאטים השלובים – הפנאטים המטורפים וצרי האופק מכאן ומכאן מסייעים זה לזה, מזינים זה את זה ויוצרים ברית של שנאה וקנאות. הרוב הציוני, הדמוקרטי השפוי שצריך לעמוד מול הטירוף, נכנע לו. אהוד בנאי העניק לברית הבלתי קדושה הזאת את מבוקשה – אמנם הוא נגד חרמות, אך בפועל הוא העניק ניצחון הן ל"שמאלנים" הפנאטים מחרימי ההתנחלויות והן ל"ימננים" הפנאטים שהסיתו להחרים אותו. הכניעה הזאת של הדמוקרטיה לקנאות, הדיפה ריח רע ועז של ויימאר.

ואז אהוד בנאי התעשת, וביטל את הביטול. ובדיוק על כך נאמר, שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

* השילוב בין מדיניותו הפייסנית של אובמה והולכת השולל של חמינאי ורוחאני מדיפה ריח רע ועז של מינכן.

* נגד מי אני יותר, אסד או ארדואן?

לא יודע.

מכל מקום, עדיף העימות ביניהם, על פני הברית שהייתה ביניהם.

* במאמר שפרסם יוסי ביילין ב"הארץ", אין שמץ של חשבון נפש על הסכם אוסלו ושל ניתוח כישלונו או אף הודאה בכישלונו. ביילין מעניק הילה מיתית ליגאל עמיר, כאילו הוא באקדחו הצליח לעצור את ההיסטוריה ואלמלא הוא, עד 1999 היה נחתם הסכם קבע עם הפלשתינאים. אין בדבריו התייחסות לכך, שעמדותיו של רבין היו רחוקות מאוד מהעמדות של ברק ושל אולמרט, שאף הן נדחו בידי הפלשתינאים ולא הביאו להסכם. ואין בפיו מילת ביקורת על ערפאת. הוא ממשיך לטעון את הטענה חסרת השחר, לפיה הטרור הפלשתינאי היה של הארגונים הקיצוניים, ובכך הוא מעניק רהביליטציה לאדם שהוביל את מתקפות הטרור הללו, האיש עמו חתמנו על הסכם אוסלו, יאסר ערפאת.

* כידוע, אביגדור ליברמן, בהיותו ח"כ באופוזיציה, איים בהפצצת סכר אסואן. האמירה הזאת לא תסלח לו לעולם. מסתבר, שהוא לא היה הח"כ היחיד ואף לא הח"כ הראשון שהעלה את הרעיון. קדם לו מנהיג מפ"ם (!) מאיר יערי, בדיון בו' החוץ והביטחון של הכנסת, ב-19 באוקטובר 1973, במלחמת יום הכיפורים, כהרתעה בפני ירי סקאדים מצריים לעבר ישראל. הדברים נחשפו עם פרסום הפרוטוקולים של ו' החוץ והביטחון של הכנסת בתקופת מלחמת יום הכיפורים, ופורסמו בידי אמיר אורן בגיליון ערב סוכות של "הארץ".

* לא אחת אני נשאל מדוע אני ממשיך לקרוא את "הארץ" חרף הביקורת החריפה שלי על דרכו? אמחיש את תשובתי בדוגמה. לאורך החגים, מתפרסמת במוסף הספרותי מסה בהמשכים, מרתקת, מלומדת, מקורית, יצירתית ועמוקה של דן מירון על שירתו של חיים גורי. מידי שנה, בחגים, נותן המוסף לדן מירון במה למסה ספרותית מרתקת בהמשכים. ועם כל הביקורת שלי על "הארץ", אני עדין מעדיף עיתון שגיבוריו התרבותיים הם גורי, עגנון או קפקא, על פני עיתונים שגיבוריהם התרבותיים הם מסעדנים ודוגמניות ומי שסלבריטיותם - אומנותם.

עם זאת, בסופי שבוע וחגים אני קורא את כל העיתונים. ולצערי, בשנים האחרונות חל כרסום באיכות של "הארץ", כולל חדירה של תרבות הסלב.

* דן מירון מאוד מדייק בכתיבתו, בדרך כלל, אך הוא טעה כאשר ציטט את השורה של נעמי שמר (עמה מתכתב גורי באחד משיריו) "ואם לא מחר אז מחרתיים" והגדיר אותה כשורה משירה "בשנה הבאה". הציטוט הוא משירה "מחר" ואת "בשנה הבאה" כתב אהוד מנור.

* החילוניות מזוהה בדרך כלל עם ערכים של ליברליזם, נאורות, סובלנות, פלורליזם, קבלת האחר וכד', נכון? אז זהו ש... קראתם את הראיון ב"מעריב" עם גברי בנאי, שבו התייחס (ולא בפעם הראשונה) לחזרתם בתשובה של כמה מאחייניו? לי הוא הזכיר דווקא את הסיפורים על חרדים היושבים שבעה על ילדיהם ש"יצאו לתרבות רעה". ציטוט: "הם מיסיונרים... הם באים ואומרים לך, 'בוא תעשה אצלנו שבת, תביא את הילדים', אבל אני אומר בוא אליי, תעשה אצלי שבת. אני רוצה לקחת אותך לים לאכול שרימפס. אבל זה? לא...". ואו. איזה עומק. שששששרימפססססס. וחשבתי, הלו, גם אני רוצה להיות ליברל נאור ומתקדם. אז הנה, יש לי אח טבעוני. אני אזמין אותו אל ביתי ואכריח אותו לאכול בשר. אה, זה לא נחשב, טבעוני זה לא דוס.

* בשל הגשר בין יום הכיפורים לסוכות, ילדי ישראל אינם לומדים על סוכות ולכן לא יידעו דבר על מהות החג הזה. יש לבטל את הגשר הזה, ולהחזיר את הימים לחופשת הקיץ, שתחזור להיות חודשיים תמימים. על משרד החינוך לצקת בחופשת הקיץ תוכן של חינוך קהילתי חברתי, באמצעות תנועות הנוער והמתנ"סים.

* בתחילת כהונתה של הכנסת הנוכחית, סיעת "יש עתיד" חילקה את אזורי הארץ בין הח"כים, וכל ח"כ נדרש להכיר את האזור ולייצג בפני הסיעה, הכנסת והממשלה את המטרות, האינטרסים והבעיות שלו. ח"כ רות קלדרון בחרה כאזור שלה את הגולן. היא לקחה מאוד ברצינות את המשימה. אחת לחודש היא מבקרת בגולן, במועצה האזורית גולן והמועצה המקומית קצרין ובמועצות הדרוזיות בגולן. היא לומדת את האזור, מכירה את פרנסיו, את מוסדותיו ואת אנשיו ומקדמת את הנושאים הקשורים לגולן שיש לה עניין בהם. איני יודע האם כל הח"כים לקחו את האזור שבאחריותם ברצינות כזאת. איני יודע האם הסיעה מכסה את כל אזורי הארץ. אבל אני רואה באופן שבו פועלת קלדרון מודל שראוי לאמץ אותו בכל הסיעות ולהפוך אותו חלק מן ההתנהלות הפרלמנטרית השגרתית. מודל כזה מקרב את הציבור לנבחריו, וחשוב יותר – הוא מקרב את נבחרי הציבור לשטח ולצרכים של האזורים השונים, בעיקר אזורי הפריפריה שהייצוג שלהם במערכת הפוליטית לוקה בחסר.

* בביקוריה בגולן רות קלדרון משלבת גם את מה שהיא אוהבת ויודעת לעשות יותר מכל – ללמד תורה. עד כה נערכו כבר שלושה ערבי לימוד בהנחייתה, במושב נטור, במושב נאות גולן ובקיבוץ אורטל.

הלימוד באורטל, במוצ"ש של סוכות, נדד מהסוכה הקיבוצית למועדון בשל הגשם. הוא משך קהל רב של חברים, צמאים ללמוד תורה בהנחייתה, בדומה לסיטואציה שהייתה ביישובים האחרים. ואכן, הלימוד היה מלמד ומענג.

* עדכון בנושא סגירת חנות "סטימצקי" בגולן. מיד אחרי החג, ראש המועצה המקומית קצרין סמי בר לב ייפגש עם מנכ"לית רשת "סטימצקי", בניסיון למנוע את סגירת החנות. גם אני הוזמנתי לפגישה, אך נבצר ממני להשתתף בה, במועד שבו היא תתקיים. ח"כ רות קלדרון לקחה על עצמה לפעול בנושא ולנסות לשכנע את הרשת לחזור בה מהחלטתה. מתארגנת עצומה נגד סגירת החנות. אלכס אנסקי דיבר על הנושא בתכנית השבת שלו בגל"צ, וציטט קטעים נרחבים ממאמרי "חנות קטנה ומטריפה". "מעריב" פרסם כתבה בנושא. אולם בינתיים אין שינוי בהחלטה. עובדות החנות קיבלו הודעה שעליהן לפנות את המקום עד 15 באוקטובר.

* אני קורא את הספר "זאב ז'בוטינסקי – לאומיות ליברלית", כרך א' של קבצי מאמריו של ז'בוטינסקי, בהוצאת מכון ז'בוטינסקי. זהו קובץ ממאמריו בשנות ה-20 המוקדמות של חייו, במפנה המאה שעברה. בקובץ באה לידי ביטוי גישתו הליברלית מאוד של ז'בוטינסקי. בין השאר, מופיעים מספר מאמרים העוסקים בעונשי כליאה ומאסר, ויש בהם גישה ליברלית מאוד, כמו דרישה לביטול עונש הצינוק ומאסרים בבידוד. וח"כים במפלגה של המתיימרים להיות תלמידיו, מתלהמים במאבק למען כליאתם של אלפי בני אדם לשלוש שנים ומעלה, ללא משפט. ואם שמעתם רעשים מוזרים בהר הרצל, אין זה מן הנמנע שאלו העצמות המתהפכות בקברו של ז'בוטינסקי.

* "חדשות בן עזר"