הבלוג של אורי הייטנר

את אינך יודעת / שלמה ארצי

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 23.9.13

בחג הסוכות לפני 70 שנה, הלך לעולמו בתל-אביב אחד מגדולי המשוררים העבריים, שאול טשרניחובסקי. בספרו של מאיר שלו "פונטנלה", מופיע תיאור האבל הלאומי על מותו של המשורר, ועל הלוויית הענק שלו, שבה השתתף כמעט כל היישוב, כמעט כמו בהלווייתו של ביאליק, 9 שנים קודם לכן. האבל על טשרניחובסקי ביטא את ההכרה הציבורית בגדולתו כיוצר יהודי, חרף העובדה שנשא אישה נוצריה, עובדה שהשניאה אותו על חוגים דתיים.

לא בכדי אני מזכיר כאן את ביאליק. איתרע מזלו של טשרניחובסקי, והוא חי, כתב ופעל בתקופתו של ביאליק, ולכן, במידה רבה, בצלו. טשרניחובסקי קיבל את בכורתו של ביאליק, הם היו מיודדים וביאליק סייע לטשרניחובסקי ולהתקבלותו.

טשרניחובסקי היה משורר דגול ומתרגם נפלא. אולם עיקר פרנסתו לא הייתה מן הספרות, אלא מעבודתו כרופא ילדים.

טשרניחובסקי נולד באוקראינה ב-1875. ב-1931, בגיל 56, גיל מופלג לעליה לארץ באותה תקופה, הוא עלה לא"י והתיישב בת"א. הוא היה הרופא של בתי הספר בתל-אביב, ערך את האנציקלופדיה למדעי הטבע והאנציקלופדיה לרפואה בעברית והיה פעיל בחידוש השפה העברית ובהעמקת ההגמוניה שלה ביישוב. ובמקביל המשיך לכתוב ולתרגם. הוא תרגם את מיטב הקלאסיקה של הספרות העולמית. הוא שלט היטב בתרבות אירופה, והושפע ממנה, ושירתו מיטיבה למזג את התרבות היהודית עם התרבות האירופית. בכמה משיריו התנ"כיים הוא הזדהה עם שאול המלך, שאת שמו נשא, ובעקבותיו הלכו משוררים ויוצרים נוספים, ובהם אלתרמן.

עיקר גדולתו של טשרניחובסקי היה היכולת הווירטואוזית לתאר בשירתו את יפי הטבע והנוף. הוא אפילו כתב שירים מדעיים, שתיארו תהליכים ביולוגיים, כמו חיי הדבורים, בשפת שירה נשגבה.

השיר שבחרתי להשמיע לכבודו, במלאת 70 שנה למותו, אינו מתאר את נוף הטבע, אלא נוף אנושי. איני מכיר תיאור כה יפה ומרגש של יופיה של אישה, כמו בשיר "את אינך יודעת".

"מה זקופות רגלייך, מה נפלא הקו המרומז עד חמדת שוקייך בעזמה וברוך, בגנדרנות ובחן, כעקבות בת גלים על גבי תל חול שלאחר הכרית... עינייך שני שקדים חצובים כרום ים, שבויות סוד בראשית, וכעדים למסתרי גזרה בשפת עדי עד לך קוראים, ומפתים ומקסמים" וכן הלאה, וכן הלאה. המילה "עוזמה", שהיא שילוב של עוצמה, עוז וזימה, ובסמיכות וניגוד ל"רוך" – היא טשרניחובסקי בהתגלמותו. וכך גם  "מְקָסְמִים", נרדף ל"מפתים", במובן של גורמים לך להיות מוקסמת.

שלמה ארצי הלחין את השיר לאלבומו "גבר הולך לאיבוד", שיצא ב-1978. אלבום זה הוא בעיניי אחד החשובים ופורצי הדרך במוסיקה הישראלית, ובעיניי החשוב באלבומיו של שלמה ארצי, אלבום המפנה בקריירה שלו.

שלמה ארצי פרץ לתודעה הציבורית כסולן של להקת חיל הים, וכחייל במדים שהופיע בפסטיבל הזמר והפזמון תש"ל בשיר "פתאום עכשיו פתאום היום", המוכר יותר כ"אהבתיה" וזכה במקום הראשון. עם שחרורו מצה"ל, היה באחת לזמר הפופולארי ביותר בסצנת הפופ הישראלית, אליל הנוער, הפוסטרים שלו פורסמו שוב ושוב ב"להיטון" ונתלו על קירות חדרי מעריצות. הוא כבש את מצעדי הפזמונים, הוא ייצג את ישראל באירוויזיון. בתקופה הזו, לצד לא מעט זבל, היו לו מספר שירים יפים, שירים שלו ושירי משוררים שהלחין, כמו "דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד" של עמיחי, "אמא קטנה" של דוד פוגל ועוד. אולם הוא חש ריקנות, חוסר מיצוי עצמי. וכאשר החל מאמצע שנות ה-70 חלה דעיכה של הקריירה, הוא החליט לפרוש ממוסיקה.

לקראת פרישתו, הוא רצה להוציא עוד אלבום אחד, שונה, אלבום אישי, ללא התערבות של חברת ההפקה, שיבטא אותו כאמן - "גבר הולך לאיבוד". היום ארצי הוא המותג של המיינסטרים הישראלי, אולם בשעתו, האלבום הזה היה אוונגרדי, פורץ דרך, בלתי שגרתי ונועז. חלק מן השירים היו פרי עטו, לצד שירי משוררים. בין השירים הבולטים באלבום: שיר הנושא "גבר הולך לאיבוד", "אל תוך העיר", "בלילות אני מתגעגע" ושירי משוררים כמו "רק עלה" של נתן יונתן וכאמור "את אינך יודעת" של טשרניחובסקי.

האלבום זכה להצלחה מפתיעה, גדולה יותר מהאלבומים שקדמו לו ובזכותה ארצי המשיך את הקריירה המוסיקלית שלו. בעקבות "גבר הולך לאיבוד" הוא הוציא את האלבומים האיכותיים והמצליחים "דרכים" ו"חצות", עם נטיה לרוק רך, והשאר – היסטוריה.

לציון 70 שנה למותו של טשרניחובסקי, נאזין לשירו "את אינך יודעת", בביצוע שלמה ארצי.

את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית!
מה זקופות רגלייך,
מה נפלא הקו
המרומז עד חמדת שוקייך
בעזמה וברוך, בגנדרנות ובחן,
כעקבות בת גלים על גבי תל חול
שלאחר הכרית -
את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית!

את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית!
עינייך שני שקדים חצובים כרום ים,
שבויות סוד בראשית, וכעדים
למסתרי גזרה בשפת עדי עד
לך קוראים ומפתים ומְקָסְמִים בצו -
קפאת ולא ענית -
את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית!

את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית!
ובאושרי, ברגעים,
את כולך שלי,
במשובה וסער און פראים,
את תפוסה ולא תפוסה, ביד ולא ביד,
נכבשה וחופשיה כניצוץ פליט אש,
כאפרוח קן סיס -
את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית!