הבלוג של אורי הייטנר

(תגובה לדובי הלמן "למי שייכת מדינת ישראל", "ידיעות הקיבוץ" 11.10.13)

בעיינו במגילת העצמאות, מוצא בה דובי הלמן לקונות וסתירות. בעוד המגילה מרבה להגדיר ישראל כמדינתו של העם היהודי, נכתב בה גם שהיא תקיים שוויון זכויות גמור ומלא, חברתי ומדיני, לכל אזרחיה. את המונח "שוויון מדיני" מפרש דובי, משום מה, כשוויון לאומי, או בלשונו: "קשה שלא לפרש אותו כשוויון לאומי". ומכאן מרחיק לכת דובי למסקנה שאין המגילה מדברת על ישראל כמדינתו של לאום אחד, אלא של שני לאומים – יהודי וערבי.

הפרשנות של דובי למגילה משוללת יסוד, והיא נובעת מאי הבנת המונח "שוויון מדיני". היום אנו נוהגים להבחין בין מדינאות לפוליטיקה, בין מדינאי ופוליטיקאי, בין פרשן מדיני לפרשן פוליטי. אולם בעברית של 1948 לא הייתה הפרדה כזאת. התרגום העברי לפוליטיקה היה מדיניות. מדיני, פירושו – פוליטי. המילה פוליטיקה נובעת מהמילה פוליס = מדינה, והתרגום לעברית הוא מדיניות.

הזכויות המדיניות במגילת העצמאות הן זכויות פוליטיות. הזכויות הפוליטיות הן הזכות לבחור ולהיבחר, זכות ההתארגנות הפוליטית. אין זו זכות לאומית.

אי אפשר לטעות במגילת העצמאות, או בשמה הרשמי: הכרזה על הקמת מדינת ישראל. היא בהירה וברורה, ויש צורך במאמץ פלפולי יצירתי במיוחד, כדי לא להבינה או להבינה לא נכון. לב המגילה הוא משפט ההכרזה: "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". חד, ברור, לא ניתן לכל פרשנות אחרת. זוהי מדינה יהודית. המדינה היהודית היא בארץ ישראל, כלומר בארצו של ישראל. היא נקראת מדינת ישראל, כלומר מדינתו של ישראל. ישראל הוא עם ישראל, העם היהודי.

עשרת הסעיפים הראשונים של המגילה, הקודמים למשפט ההכרזה, מניחים את התשתית המוסרית והאידיאולוגית להכרזה; הם יוצקים את התוכן במונח "זכותנו הטבעית וההיסטורית". הזכות ההיסטורית היא זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל. הזכות הטבעית, היא זכותו של העם היהודי למדינה לאום ריבונית במולדתו, ובלשון המגילה: "להיות ככל עם ועם עומד ברשות עמו במדינתו העצמאית".

המגילה מציגה את תקומת העם היהודי בא"י, את יצירתו הנצחית אותה יצר בא"י והנחיל לעולם כולו, את הגלות מהארץ בכוח הזרוע והזיקה והתפילה לשוב אליה לאורך הדורות, את הגשמת חלום הדורות בעליה הציונית לארץ ובחידוש השפה העברית, את הקמת התנועה הציונית והקונגרס הציוני, את הכרת הצהרת בלפור וחבר הלאומים בזכות ההיסטורית של העם היהודי לא"י, את השואה שהוכיחה בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל, את ההעפלה לארץ של שארית הפליטה, את תרומת הישוב העברי למלחמה בנאצים ואת החלטת הכ"ט בנובמבר על הקמת מדינה יהודית בא"י – הכרה בזכות העם היהודי להקים את מדינתו, המוגדרת כהכרה שאינה ניתנת להפקעה.

איך אפשר להגיע מקריאת המגילה הזאת לכל פרשנות זולת היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, ושל העם היהודי בלבד?

חלקה השלישי של המגילה, אחרי משפט ההכרזה, הוא הצהרה על דמותה של המדינה היהודית ומחויבויותיה. אף שהמילה דמוקרטיה אינה מופיעה במגילה – משמעותה היא שהמדינה היהודית הינה דמוקרטיה ליברלית. לצד המחויבות, כמדינת העם היהודי, להיות פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות, היא מחויבת לפתח את הארץ לטובת כל תושביה ולקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין.

בהיותה מדינה יהודית דמוקרטית, מדינת ישראל היא בעת ובעונה אחת מדינת הלאום של העם היהודי ומדינתם של כל אזרחיה. ישראל מבטאת את הקולקטיב היהודי, ומעניקה את מלוא הזכויות לאזרחיה הלא יהודים כפרטים. ייעודה הלאומי, מחויבותה לכל העם היהודי, המנונה, דגלה, סמליה וערכיה מבטאים את יהדותה. בזכויות הפרט - זכויות האזרח ומחויבות המדינה לאזרחיה, המדינה היהודית אינה מפלה בין יהודי וערבי. כזאת הייתה מדינת ישראל מיום הקמתה וכזו היא גם היום. כזו היא הייתה חרף העובדה שמיום הקמתה היא נאבקת על קיומה במלחמה מתמדת עם הערבים. לא זו בלבד שזכויותיהם של אזרחיה הערבים לא נשחקו כתוצאה מן המלחמה המתמשכת, אלא שמימושם הולך ומתחזק כל העת.

אין כל סתירה בין מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית. אין כל סתירה בין מדינת הלאום של העם היהודי ומדינת כל אזרחיה. אין כל צורך לאזן בין צלעות המשוואה הזאת. להיפך, אלו הם כלים שלובים, וניתן וראוי לחזק הן את יהדותה של המדינה והן את צביונה הדמוקרטי.

צודק דובי כאשר הוא קורא, והוא עושה זאת בעקביות לאורך השנים, ליישב את הארץ לדורות; לממש את הרצון והיכולת של היהודים להיאחז בכל דונם שהם מחזיקים. אולם הוא טועה כאשר הוא מזלזל במשמעות של העוגנים הנוספים, לצד ההתיישבות, בביסוס אחיזתנו בארץ – "המגילה, הכרזות ממשלתיות, החזקה בכוח בשטחים והכרה בינלאומית". ובוודאי שהוא טועה בפירושה של מגילת העצמאות, מתוך פירושו השגוי למושג "שוויון מדיני".