בשיחת הסיכום שאנו מקיימים עם המשפחות המתארחות באורטל, כמעט כל משפחה חוזרת על אותה אמירה – כמה האנשים באורטל חמים, כמה הם נחמדים, כמה הם מאירי פנים. בעיקר אומרות זאת משפחות שהתארחו גם בקיבוצים אחרים. הן מתפעלות מהכנסת האורחים שלנו, מיחסם של המארחים, מטיפולו של צוות ההיכרות ולא פחות חשוב – ממאור הפנים של האנשים אותם הם פוגשים על השביל ובחדר האוכל, המברכים אותם בשלום, שואלים לשלומם, מתעניינים בהם.
אנו נוהגים להשיב להם בבדיחה הקבועה, שבמקרה השבת כל הלא נחמדים נסעו מן הקיבוץ. אולם כאשר שבוע אחרי שבוע, משפחה אחרי משפחה, נאמרת אותה אמירה – כנראה שיש בזה משהו.
... ואנו בכלל לא ידענו שאנו כאלה. פעם נהגנו לספר על עצמנו שאנו "אנשי ההר" – אנשים קשים, קשוחים, סגורים. כנראה שאם הייתה אמת במיתוס הזה, ואני מטיל בכך ספק, המציאות כבר שונה לחלוטין. וטוב שכך.
דרך המשוב של הנקלטים, נגלות לעינינו הפנים היפות של אורטל. ראיתי לנכון להביא את המשוב הזה לידיעת החברים כולם.
****
איני רוצה להיתמם ולהציג תמונה ורודה מידי. יש באורטל גם פנים אחרות, ומועמדים החיים כאן נתקלו באמירות שמוטב היה שלא יאמרו. אולם אלו הם מקרים חריגים, הרחוקים מהרוח האורטלית ומן ההוויה הקהילתית שלנו.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
