הבלוג של אורי הייטנר

* אני איש של חורף, האוהב שעון קיץ. אילו היה הדבר תלוי בי, כל השנה היה שעון קיץ ובחודשים יולי ואוגוסט השעון היה זז שעה נוספת.

אף פעם איני שש כאשר עוברים לשעון חורף. אולם השנה, לראשונה, לא חשתי שגוזלים מילדיי, ממשפחתי וממני שעת אור בשרירות לב, כאשר החורף מוכרז בעיצומו של הקיץ, אלא שהתקבלה החלטה סבירה ומאוזנת.

* מזה שבועות אחדים, אנו חיים תחת מתקפה של קמפיין לעידוד הירידה מן הארץ. זה החל בסדרת כתבות בערוץ 10 וסחף את התקשורת כולה. היסטוריון שיקרא בעוד 100 שנה את עיתוני התקופה, יחשוב שבעשור השני של המאה ה-21 צעירי ישראל עמדו בתור ליד השגרירויות הזרות, הארץ ננטשה בידי צעיריה והבדיחות של שנות ה-60 על האחרון שייצא ויכבה את האור נראו על סף מימוש. וכמובן, מחוז החפץ של צעירי ישראל הוא ברלין, אליה הם נהרו בהמוניהם. וכי יש מקום על פני חֶלֶד, שטבעי יותר ליהודים לחיות בו, 70 שנה אחרי השואה, מאשר ברלין?

הראיון המרכזי במגזין השבועי של "ידיעות אחרונות" "7 ימים" השבת, היה עם המשורר נתן זך. בראיון, לרגל צאת ספר שיריו החדש, כמעט ולא הייתה התייחסות לספר ולשירים. הראיון היה במה לביטויי נרגנות, מאיסה בארץ והשפרצת מי שופכין על המדינה. דברו של איש הרוח, חתן פרס ישראל, נשמע כקרקור העורב – רק רע, רק רע, רק רע. הוא לא הציב חזון כלשהו, הוא לא קרא לצעירים להיאבק כדי לתקן את הראוי לתיקון. כל המסר שלו היה כמה חרא כאן, "גם הציפורים לא שרות כאן יותר ...  לא יצמח פה שום דבר". הוא סיפר ש-13 השנים המאושרות בחייו היו השנים שבהן עזב את הארץ וחי בלונדון (המראיין, אלעד זרט ציין שבאותן שנים אליהן זך מתגעגע כל כך הוא לא כתב ולו שיר אחד) והוא מצטער שחזר לארץ כדי לטפל באמו החולה ונשאר כאן. המסר שלו לחברה הישראלית היה – תברחו מכאן כל עוד נפשכם בכם. בעיקר לגרמניה. אלא מה?

וגם "7 לילות" לא מפגר אחריו. שם מרואיין השחקן דודו זר שירד מן הארץ ללוס אנג'לס ובשורתו לדור שגדל עליו בטלוויזיה: "תחיו רק איפה שטוב לכם, גם אם זה באוסטרליה או בברלין". כמובן שבברלין, וכי חשבתם אחרת?

ובינתיים, בעיצומו של הקמפיין הזה, הגיעו תוצאות האמת. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסה דו"ח. דו"ח שלא יעשה כותרות, דו"ח מצ'עמם. מן הדו"ח מתברר בכלל, שיש ירידה מתמדת בירידה מן הארץ, הן במספרים מוחלטים והן באחוזים ושהירידה מישראל בהשוואה להגירה ממדינות ה-oecd האחרות, היא אחת הנמוכות ביותר. נתוני הירידה מישראל הם בשפל חסר תקדים. מאז 1990 ועד היום חלה ירידה דרסטית של 35% במספר היורדים. אני מדגיש – במספר המוחלט. לנוכח הגידול הרב באוכלוסיית המדינה בשנים הללו, באופן יחסי המספר גדול הרבה יותר. אחוז היורדים מן הארץ הוא שני פרומיל, שהנו אחוז נמוך במיוחד ביחס למדינות ה-oecd.

התקשורת חיה בבועה חברתית, ומתוכה ועליה היא מדווחת. מעולם היא לא נראתה מנותקת יותר מן המציאות.

* מוסף "הארץ" הקדיש השבוע את עמודים 34-43 לכתבת ענק שנועדה להוכיח, שמאורעות תרפ"ט הן "נראטיב" ציוני ולהציג מולו את ה"נראטיב" הפלשתינאי. זאת, כקידום מכירות של ספר אותו כתב פוסט היסטוריון אנטי ציוני, פעיל "תעאיוש", הלל כהן. כהן טוען שאינו מצדיק את מאורעות תרפ"ט והטבח בחברון, "אני בשלב של להבין". ומה הוא מבין? "שזו הייתה פעולת מנע, כי היהודים ניסו לקחת מהם את הארץ". את המאורעות, על מעשי הטבח ההמוניים שבהן, משווה כהן למבצע "עופרת יצוקה".

האמת היא, שהוויכוח הבסיסי של כהן הוא עם ה"שמאל" הישראלי, הטוען שכל הבעיות הן בגלל "אקיבוש". "זה המלכוד של שמאלני מצוי, שחוזר ומצהיר שהוא נגד הכיבוש [שגיאת הכתיב – במקור, א.ה.] של 67'. אפשר לפתור את הבעיה של 67' על ידי הפסקת הכיבוש, אבל זה לא יפתור את שורשי הסכסוך. הנוכחות שלנו כקהילה יהודית גדולה וחזקה בארץ היא הבעיה". כלומר, אם ישראל תיסוג לקווי 49', לא יהיה בכך כדי לפתור את הבעיה, כי העוול קדם לקווים אלה, ואת העוול יש לפתור מן הבסיס. אז מתי נעשה העוול? שמא במלחמת השחרור, ב"נכבה", בקיבוש של 48'? לא. "אין ספק שהכיבוש שנמשך מ-67' עד היום קשה ביותר ברמת חיי היום יום של הפלשתינאים, אבל מבט היסטורי כולל על יחסי יהודים ערבים בארץ מוכיח שהסיפור הרבה יותר מורכב, ולכן עלינו לחזור ל-1929". שהרי העוול אינו קיומה של מדינה יהודית, אלא קיומה של "קהילה יהודית גדולה וחזקה בארץ", וזו קיימת, לטענתו, כבר משנות העשרים של המאה שעברה. "בשנות ה-20 הגיעו מאה אלף יהודים... אני לא חושב שהציונות ניסתה מספיק לבוא מעמדה של אורחים מבקשי מקלט. ... הציונות באה גם לשלוט ושם הכשל שלה".

יש לכהן גם חזון. "היהודים מונים כ-7 מיליון איש שחיים בארץ. זה קרה בתהליך מתמשך, בניגוד לרצונם של הפלשתינאים ועל חשבונם. ... גם האימפריה הרומית הלכה והתעצמה, עד שקרסה. זה שיש גרף לכיוון מסוים לא מסמן לנו מה יוליד ההמשך". אופטימי.

יש לי בקשה למפיצי העיתונים. אנא, צרפו ל"הארץ" שקיות הקאה.

* ועדת השרים לחקיקה אימצה הצעת חוק פרטית של ח"כ ליצמן מיהדות התורה, על פיה כל ויתור בירושלים ידרוש רוב של 80 ח"כים. השרה ציפי לבני הגישה ערר על ההחלטה, וזו עתידה להידון בקרוב במליאת הממשלה.

בכל דיון בסוגיית ירושלים, מן הראוי לדון בשאלה – מהי ירושלים? מהם גבולותיה? יש לזכור, שירושלים שסופחה לריבונות ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, לא הייתה רק בגבולותיה המוניציפליים של העיר, כפי שהיו בתקופת המנדט ובתקופת השלטון הירדני, אלא צורפו אליה כפרים שכנים רבים, שלא היו חלק ממנה.

אני תומך בשלמותה ואחדותה של ירושלים ושולל נחרצות את ההצעות נוסח ברק ואולמרט, שהציעו למסור לפלשתינאים את מזרחה של העיר, כולל העיר העתיקה (למעט הרובע היהודי), כולל הר הבית (עם פלפולים מתחכמים על איזו ריבונות ישראלית תת קרקעית אמורפית בנוסח ישראבלוף). אבל האם יש סיבה להתעקש על כל השכונות והכפרים סביב ירושלים, שכל מה שהם נותנים לנו זו תוספת של אוכלוסיה פלשתינאית רבה, המצמצמת את הרוב היהודי המוצק במדינה ובעיר? איני רואה תועלת לאינטרס הישראלי ולייעודה של המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית, בשליטה לאורך זמן על אותן שכונות.

מצד שני, אני רואה חשיבות רבה לכבוד שעלינו להעניק לריבונות ישראל. עצם העובדה שהחלנו את הריבונות הישראלית על אותן שכונות, גם אם הייתה זו טעות, יצרה מציאות חדשה, שמדינה המכבדת את עצמה ואת ריבונותה אינה יכולה להתעלם ממנה.

דומני שהסוגיה הזו קיבלה מענה ראוי בחוק המחייב רוב של 61 ח"כים בכנסת ובאישור של משאל עם לוויתור על שטח ריבוני. אני מאמין, שאילו יבוא לאישור העם הסכם שפוי של פשרה טריטוריאלית, שבה האזורים המאוכלסים בצפיפות בערבים יהיו בריבונות פלשתינאית וגושי ההתיישבות היהודיים ובקעת הירדן רבתי יהיו בריבונות ישראל; ושבה העיר ירושלים השלמה תישאר בריבונות ישראל אך חלק מן המעטפת שסופחה אליה יועבר לריבונות פלשתינאית – הצעה כזו תאושר במשאל העם.

* תרחיש: ראש הממשלה מחליט להגדיר כיעד לאומי עליון – הערכות לרעידת אדמה. הוא מקים צוות משימה בין משרדי בראשות מנכ"ל משרד רוה"מ. הוא מקים קבינט הערכות בראשותו. הוא מעביר בממשלה תכנית חומש לאומית, להערכות מבחינת הכנת התשתיות, הכנת מבני המגורים והכנת כוחות ההצלה, מס רכוש וכו' להתמודדות עם התוצאות.

איזה גיחוך הוא יעורר. פניקיסט, יכנו אותו. הוא בורח מהתמודדות עם הבעיה הפלשתינאית ואקיבוש. אולם ברגע שתהיה רעידת אדמה, הנזקים בנפש וברכוש יהיו מינימליים ופעולת כוחות ההצלה תהיה מיטבית, כל הגיחוך ישכח.

משל, למה הדבר דומה? לביקורת על נתניהו בנושא הגרעין האיראני. ובניגוד לרעידת האדמה, שניתן למזער את נזקיה, אולם אין לנו כל יכולת למנוע אותה – בסוגיה האיראנית מדיניות ישראל עשויה להביא למניעת התגרענותה של איראן. אז שיגחכו.

* פרשת האזנות הריגול מעידה עד כמה ריגול בין מדינות ידידות הוא תופעה שכיחה בכלל, ואצל האמריקאים בפרט. עובדה זו מאירה בזרקור ענק על הצביעות שבפרשת פולארד. כמה שרירות נעוצה בעונש חסר הפרופורציות אותו מרצה פולארד כבר כמעט שלושה עשורים.

* בסקר דעת קהל ב"הארץ", בעריכת פרופ' קמיל פוקס, הכפילה מרצ את כוחה וקיבלה 12 מנדטים. זו תוצאה מדאיגה, לא רק כיוון שמרצ היא מפלגה קיצונית, אלא בעיקר כי היא מקצינה. זהבה גלאון קיצונית ומיליטנטית יותר מקודמיה לתפקיד. היא מושכת את מרצ לכיוון שמאלני רדיקאלי יותר, לכיוון פוסט ציוני. אם מרצ ממוקדת על הסקאלה הפוליטית בישראל בין מפלגת העבודה לחד"ש, גלאון מעבירה את המטוטלת באופן חד משמעי לכיוונה של חד"ש, האנטי ציונית. אם אין זה טרנד רגעי אלא מגמה, זו בשורה רעה לחברה הישראלית, כיוון שהיא מצביעה על הקצנה וקיטוב, כאשר יש צורך בהעמקת הלכידות החברתית.

* בשיטוט רטרואקטיבי בגיליונות האחרונים של חב"ע נתקלתי בשאלה מי החכם שטען שאסון הבונים הוא תוצאה של מזוזות פסולות. ובכן האיש הוא הרב יצחק פרץ, היו"ר הראשון של ש"ס ומי שכיהן מטעמה כשר הפנים ושר הקליטה.

* בגיליון שבת של "מעריב",  דוּוַח על תופעה חדשה – אנשים עולים לרגל לכיסא שעליו נהג הרב עובדיה לשבת בדרשותיו ברחבי הארץ, הנמצא אצל הנגר שבנה אותו, בקריית מוצקין. הם יושבים על הכיסא כסגולה למציאת זיווג לילד, לכניסה להריון, לבריאות וכד'.

בתמונה שנלוותה לכתבה נראו חמש נשים, אחת יושבת על הכיסא וארבע עומדות בתור. שלוש מן הנשים לבשו מכנסי ג'ינס צמודים צמודים, אחת לבשה טייץ ואחת – מכנסיים קצרים.

מצד אחד, אני תמיד שמח להיווכח במציאות השונה מהסטריאוטיפים המגזריים המקובלים. הנה, נשים מתנהגות אחרת מן המצופה מהן על פי מראן החיצוני. אולם אני ממש מצר על כך, שבמקום שחילונים יתחברו למסורות היפות של היהדות, לעומק הרוחני והאינטלקטואלי שביהדות, הם מתחברים דווקא להבל וריק, למסורות פגאניות ופרימיטיביות הסותרות את רוח היהדות. בשבת בה קראנו על מותו של אברהם אבינו, שאלתי את עצמי לשם מה צריך היה אברהם (על פי המדרש) לנתץ את פסלי האלילים ולצאת למסע הארוך הזה, אם צאצאיו חוזרים לעבודת אלילים?

הרב עובדיה, שהיה רציונליסט, סלד מהמסורות הללו. ... מה שלא הפריע לו לעודד אותן ככלי לגיוס תמיכה אלקטורלית בש"ס.

* ביד הלשון

כל עוד הרב עובדיה היה בחיים, רק אנשי ש"ס וחסידי הרב כינו אותו "מרן". מאז מותו, התקשורת כולה החלה לכנות אותו כך. ולתואר מרן, הוסיפה התקשורת את ה"א הידיעה "המרן". "מה תהיה דמותה של ש"ס אחרי מותו של המרן?"... "מי יהיה המרן הבא?"... וכן הלאה. אלא ש"המרן" עם ה"א הידיעה הוא שיבוש. מרן – פירושו "אדוננו" בארמית. וכפי שלא נאמר "האדוננו", כך אין לומר "המרן".

גם הכיתוב מר"ן, שראיתי במספר מקומות שגוי – אין המדובר בראשי תיבות.

* "חדשות בן עזר"