הבלוג של אורי הייטנר

* שחרור המחבלים השבוע הוא ביצוע החלטת הממשלה לפני שבועות אחדים, שמרגע שהתקבלה - הייתה למחויבות בינלאומית של ישראל.

שרי "הבית היהודי" הצביעו נגד ההחלטה. עמדתם הייתה לגיטימית לחלוטין, ולדעתי גם נכונה. לא אחת הבעתי את עמדתי נגד שחרור מחבלים. שחרור מחבלים הוא הצעד האחרון אחרי חתימת חוזה שלום כולל, ביטוי לפיוס הסופי בין הצדדים. התנגדתי לעסקת שליט, ולא כל שכן – אני מתנגד לשחרור מחבלים סתם ככה, בלי סיבה, ללא תמורה, חינם. אני תומך במו"מ ללא תנאים מוקדמים, ובוודאי שאני מתנגד לשחרור מחבלים כתנאי מוקדם למו"מ... "ללא תנאים מוקדמים", כביכול.

אולם עמדת "הבית היהודי", שהיא גם עמדתי, לא התקבלה. בניגוד אליי, שרי "הבית היהודי" חברים בממשלה, ונושאים באחריות קולקטיבית להחלטותיה. אם אין הם יכולים לחיות עם ההחלטה ולשאת באחריות לתוצאותיה, היה עליהם לפרוש מן הממשלה. משלא עשו כן, ואני שמח שלא עשו כן, ההחלטה הזאת מחייבת אותם, בדיוק כפי שהיא מחייבת את מי שתמכו בה. איני טוען שהם צריכים לדברר אותה, להביע תמיכה בה, להסתיר את העובדה שהתנגדו או לומר ששינו את דעתם. אבל הובלת קמפיין ציבורי נגד החלטה קשה ובלתי פופולארית של הממשלה בה הם חברים ולהחלטותיה הם אחראים, היא מעשה פופוליסטי, המנוגד לעקרונות הממלכתיות, האחריות המשותפת והקוליגיאליות החברית.

* גם הפניית החצים של "הבית היהודי" לעבר ציפי לבני היא מעשה פופוליסטי. מי שהחליט על שחרור המחבלים, הביא את ההחלטה לממשלה והטיל את כל כובד משקלו לקבלתה היה ראש הממשלה. ההתמקדות בציפי לבני נועדה לספק את דעת הקהל הימני המתעב את לבני, ואם אינו מעריץ הוא לפחות מכבד את בנימין נתניהו. אנשי "הבית היהודי" לא העזו להתעמת עם ראש הממשלה ומצאו להם טרף קל.

* חרף ביקורתי על התנהלות "הבית היהודי", איני מקבל בשום אופן את הגדרת אמירות דובריה כ"הסתה". האזנתי לכל הדברים, ולא מצאתי בהם שמץ של הסתה. לעומת זאת, הדה-לגיטימציה לכל דבר ביקורת מ"ימין" והצגת כל ביקורת כזאת כ"הסתה" – היא היא באמת הסתה.

* במלחמת לבנון הראשונה, הוקם מיצג מחאה ענק בשדות הקיבוצים געש ויקום סמוך לכביש החוף: על הטירה הוצבה כתובת ענק עם מספרי ההרוגים בלבנון, ועל השדה עצמו שכובות דמויות בלבן, המייצגות את הנופלים. הייתי אז חייל בסדיר, ואת עיקר שירותי עשיתי בלבנון. המיצג הזה עורר את זעמי ואת זעם חבריי. בעיקר סלדנו מהשימוש הציני המכוער בחללי צה"ל. ראיתי בכך פגיעה ביקר לנו, והפיכת השכול קרדום לחפור בו לעשיית הון פוליטי.

כך בדיוק הרגשתי השבוע, מתמונת הראי של הציניות הזו – במיצג המחאה בבתי הקברות הצבאיים, נגד שחרור המחבלים. אותו טעם רע, אותה גסות רוח.

* התגובה על ירי הטילים לעבר אזרחי הדרום, צריכה הייתה להיות שונה. בשתי מילים – בלתי מידתית. כאשר אנו שומעים שחמאס נערך לירי מאסיבי על גוש דן – תגובה קשה וכואבת מאוד על שני הטילים שנורו השבוע, הייתה מאותתת לפלשתינאים שהם אינם יכולים לדמיין מה תהיה התגובה על ירי כזה.

* שלי יחימוביץ', באופן עקבי, מצהירה על תמיכתה ב"מתווה קלינטון", הלה הוא תכנית חד"ש שהוצעה לפלשתינאים בידי ברק ואולמרט ונדחתה על הסף. אבל היא הקפידה לשים במרכז פועלה ומאבקיה הציבוריים את הנושאים החברתיים והכלכליים, מתוך תפיסה ברורה שמאבק על תוכן המדינה חשוב לא פחות מהמאבק על גבולותיה, ובעיקר מתוך תובנה שבלאו הכי אין פרטנר פלשתינאי לשלום וחבל להקריב את הנושאים החשובים באמת על מזבח ויכוחי סרק על ביצה שאינה עומדת להיוולד בעתיד הנראה לעין.

לצערי, בתקופה האחרונה, שלי החלה לדקלם עד זרא את השקר, לפיו בפני ישראל עומדת ברירה בין המשך הסכסוך לבין שלום, וכל מה שנדרש זו הכרעה אמיצה של ראש הממשלה. שלי יודעת שאלו דברים חסרי שחר, וחבל שהיא נסחפת לסיסמאות פופוליסטיות מוטות פריימריז.

* מי יהיה חתן פרס ישראל על מפעל חיים ותרומה ייחודית למדינת ישראל, ביום העצמאות תשע"ד? יש לי מועמד ראוי - אבו מאזן. האיש הזה הציל את מדינת ישראל מפני המדיניות ההרפתקנית של אולמרט.

* האחות התאומה של תאוריית הקונספירציה השקרית וההזויה על רצח רבין, היא תאוריית הקונספירציה השקרית וההזויה על "הדחת" אולמרט. על פי התאוריה, אותה אולמרט אוהב להפיץ בפרצי ההתקרבנות שלו, גורמי הימין הקיצוני, המשטרה והפרקליטות חברו יחדיו וקשרו קשר לתפור לו תיק, כדי להדיח אותו מתפקידו רגע לפני שהביא את השלום הנצחי עלינו ועל כל ישראל ועל כל העולם כולו וְאִמְרוּ אִמְרוּ אמן. טלנסקי, אומרת אחת הגרסאות של התאוריה, נשלח בידי אותם חוגים להעביר את מעטפות הכסף לאולמרט, כדי להפליל אותו. אגב, מעניין שחוגי הימין הדיחו את אולמרט למעשי שחיתות עוד כשהיה ראש העיר ירושלים ומראשי הימין בישראל, כיוון שהם ידעו שבעתיד הוא ייבחר לראשות הממשלה וישנה את דעותיו מן הקצה אל הקצה, וכשזה יקרה הם יוכלו להפליל אותו.

האם דודו אמיתי שייך לרשעים שממציאים את התאוריה הזאת, או למטומטמים שקונים אותה?

* אגב – מה גרוע יותר, להיות רשע או טיפש? טיפש, כי רשע עשוי לתקן את דרכיו.

* האם בשיחתו של נתניהו עם אובמה הוא העלה את נושא פולארד? כעת, כאשר הוכח בעליל שכולם מרגלים אחרי כולם וארה"ב – מעל כולם, ה"זעזוע" מכך שישראל שלחה מרגל לידידתה מתברר כהתחסדות צבועה. ודאי שאין כל הצדקה לעונש הכבד כל כך וחסר כל הפרופורציה שפולארד מרצה. כאשר ישראל משחררת המוני מחבלים רוצחים, סתם כך ללא סיבה וללא תמורה, בלחץ אמריקאי, הגיעה השעה שישראל תעביר הילוך בהפעלת לחץ לשחרור פולארד – הן בדיפלומטיה גלויה והן בדיפלומטיה חשאית.

* אם האמריקאים לא מאזינים לך, אתה לא קיים.

* כל סטודנט שעבר שיעור ראשון במבוא למדע המדינה מכיר את ההגדרה הבסיסית ביותר למדינה מודרנית – ארגון שהנו בעל המונופול על הפעלת כוח. כלומר, במדינה מודרנית, אין צבא פרטי, אין משטרה פרטית, אין בתי כלא פרטיים, אין בתי משפט פרטיים – כל אלה הם באחריות וסמכות בלעדית של המדינה.

מסתבר שישראל נמצאת בתהליך של הפרטת מגנוני הפעלת הכוח – שיטור, אכיפה, כליאה ותביעה. משמעות הדבר, שלצד תהליכי פירוק מדינת הרווחה (כלומר נטישת חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי: אחריות המדינה להבטיח לאזרחיה מעון, מזון, מלבוש, מורה ומרפא) נעשים תהליכים של פירוק המדינה עצמה.

* השבוע נעשה צעד חשוב לתיקון חברתי – שר הפנים גדעון סער החליט על העברת 320 דונם משטח השיפוט של ראש פינה (החזקה) לשטח השיפוט של חצור הגלילית (החלשה). שטח זה ייועד להתפתחות עסקית של חצור הגלילית, שתאפשר לה להגדיל את הכנסותיה מארנונה, לטובת החינוך, התרבות והחזות של העיר. זהו צעד להקטנת חוסר הצדק ואי השוויון בחברה הישראלית. צעד ראשון, ואני מקווה שיהיו עוד כדוגמתו במקומות נוספים בארץ.

* האם אבות יקבלו רטרואקטיבית את חופשת הלידה?

* התייחסות נוספת לראיון החלול עם נתן זך ב-"7 ימים": ממש מצער להיווכח כיצד משורר דגול, שכתב שירה נשגבת כמו "כולנו זקוקים לחסד", "אני רוצה תמיד עיניים", "ציפור שניה", "לא טוב היות האדם לבדו" ועוד נכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית, מתדרדר לכזאת תהום של רדידות אינטלקטואלית, רפיסות רעיונית, סתמיות, הבל וריק. הלב כואב. ומצד שני, הרי ברור שכל הנפיחוֹת הללו תתנדפנה כלא היו ובמהרה לא יישרד מהן אפילו ריחן הרע. מה שיישאר עמנו, לנו ולדורות הבאים, זו שירת חייו הגדולה.

* הוכברגר, ראש עיריית רמת השרון, יצא לחופשה עד תום משפטו. בתסבוכת שנוצרה – כתב אישום, הדחה בידי בית המשפט העליון, מתן אפשרות להתמודד, ניצחון בבחירות, עתירות לבית המשפט בדרישה להדיחו; דומני שהפתרון של חופשה עד תום ההליכים הוא הפתרון המיטבי. יש לקוות שעמיתיו גפסו ולחיאני ינהגו כמותו.

* בכוונתי להציג את מועמדותי לתפקיד ראש ועדת ההיגוי הבין משרדית להיערכות לרעידת אדמה. לדעתי, יש לי הכישורים המתאימים. גם אני יכול להסביר בטלוויזיה שיש שתי אפשרויות. האחת, שתהיה רעידת אדמה. השניה, שלא תהיה רעידת אדמה.

* אלכס לכיש שיבח אותי על ששיבצתי בהערותיי דברים בשבח המופת המנהיגותי של אברהם אבינו בפרשות "לך לך" ו"חיי שרה" וקריאה למנהיגי ישראל ללכת בדרכו, בחינת "מעשה אבות סימן לבנים". לכיש קורא לי להרבות בכך גם בעתיד. ואני רוצה לשאול את מר לכיש, בינינו, כשאף אחד לא שומע, האם הוא בטוח שבפרשת השבוע, פרשת "תולדות", נוהגים יעקב ורבקה באופן הראוי ל"מעשה אמהות ואבות – סימן לבנות ולבנים"? הרי אם לנסח את התנהגותם בפרשה בלשון משפטית בת ימינו, ההגדרה היא "מרמה והפרת אמונים". ומה בכל זאת ראוי ללמוד מן הפרשה? בניגוד למה שנראה בראיה שטחית, מעשיו של יעקב בפרשה לא הפכו אותו לאבי האומה. ההיפך הוא הנכון, הפרשה מסתיימת כשהוא בשפל המדרגה, נאלץ לברוח מפני אחיו, ולעזוב את ארצו, את מולדתו ואת בית אביו, ולנדוד לניכר בחוסר כל, כשרק מקלו בידו, ל-21 שנים קשות ומרות. רק המהפך החד בדרכו של יעקב, שהוכיח את עצמו ב-21 שנים של עבודה קשה, של הגינות, של עמידה בלחצים, של אהבת אמת וכד', אפשר לו לתקן את אשר עולל ובכך להיות ראוי לתואר המחייב אבי האומה, וגם זה – רק אחרי שבפגישתו עם עשו החזיר לו את הברכה שגנב ממנו במרמה. אך על כך כבר נקרא בפרשות הבאות.

* ביד הלשון

לא אחת אני מקבל בטוקבקים או בתגובות בפייסבוק, מחמאה על מאמר שכתבתי, בנוסח: "כל מילה בסלע". ואיני יודע אם להיעלב או להיות שבע רצון.

מי שכותב את המחמאה, רוצה להביע את הסכמתו הרבה עם המאמר, עם כל מילה שכתבתי. כל מילה כל כך חזקה – כמו סלע. כל מילה חקוקה בסלע – איתנה, בלתי מחיקה.

אלא שמקור הביטוי... מציב משמעות אחרת לגמרי.

הסלע, במקרה הזה – אינו אבן. אין הוא החומר המוצק של כדור הארץ. הסלע הוא סוג של מטבע עתיק. בהשאלה לימינו – כל מילה בשקל...

מקור הביטוי הוא תלמודי: "מילה בְּסלע, שתיקה בִּתְרֵי". הביטוי אינו משבח דווקא את המילה, את הדיבור, את האמירה, אלא להיפך – את השתיקה, את ההימנעות מהמילה. בעברית: מילה בסלע, שתיקה בשנים (בתרי = בשנים. כמו "דזבין אבא בתרי זוזי, חד גדיא" = אבא קנה בשני זוזים גדי אחד). כלומר – אם מילה שאמרת שווה סלע, השתיקה שווה כפליים. ולכן, מוטב היה שלא היית אומר זאת. חשבון כלכלי פשוט.

אז איך להתייחס לטוקבק בנוסח: כל מילה בסלע?

* "חדשות בן עזר"