הבלוג של אורי הייטנר

לקראת ראש השנה, חזרתי הביתה מישיבת מזכירות, חמוש בשוקולד משובח – שי צנוע לחברי המזכירות. באותו שבוע, נערך מפגש סיכום חצי שנתי לפורום המנהלים של אורטל. משם חזרתי הביתה עם צנצנת ריבה משובחת. ובאחד מערבי אותו השבוע איילת ת' באה אליי הביתה והעניקה לי תשורה מתוקה ואליה מצורפת ברכה יפה מו' תרבות, תודה על פעילותי בתחום התרבות במשך השנה. לפני חודשים אחדים, בתום אימון של צוות הכוננות, נסענו יחד לפאב גילבון, פרגון של הקהילה למתנדבי צוות הכוננות.

זו מסורת יפה מאוד, שבה הקהילה מפרגנת לחבריה הנושאים בעול, המתנדבים ומשקיעים מזמנם וממרצם למען הכלל.

במידף שעבר פרסמתי שצ' היכרות החליט לצ'פר משפחות שהרבו לארח בשבתות משפחות של נקלטים, בשובר לארוחה במסעדה. הצטערתי לקבל מספר תגובות צדקניות: מה זה, התחלתם לשלם לאנשים על האירוחים?!

****

התנדבות היא עבודה ללא שכר. מתנדבים הם עובדים לכל דבר. העובדה שהם עושים זאת בהתנדבות, אינה מקלה כהוא זה מאחריותם המלאה על התחום שבו הם מתנדבים, לעומת עובדים בשכר.

ההתנדבות שוחקת, לרוב (למעט פנסיונרים וכד') היא נעשית מעבר לשעות העבודה. היא מבטאת אכפתיות ורצון לתת. אך קשה למתנדבים להתמיד לאורך זמן בהתנדבותם.

המתנ"סים עוסקים רבות בעידוד התנדבות, בעבודה עם מתנדבים. החברה למתנ"סים פיתחה תורה שלמה של העסקת מתנדבים ואף מעבירה למנהלי המתנ"סים ולצוותים השתלמויות בנושא. מרכיב מרכזי בתורה זו היא תחזוקת מתנדבים. הבסיס הערכי של תחזוקת המתנדבים, היא שאסור לראות בהתנדבות מובן מאליו, וחשוב שהמתנדב ידע שאיננו מתייחסים להתנדבותו כמובנת מאליה. חשוב למתנדב לקבל פרגון, לחוש את ההוקרה ואת הכרת התודה על התנדבותו. ניתן וראוי לעשות זאת באמצעות אירוע הוקרה למתנדבים, תעודת הוקרה, הוצאה להשתלמות, טיול למתנדבים וגם תשורות כמו שי לחג או הנחה בפעילות.

לכאורה – איזו התנדבות היא זו? הרי ההתנדבות אמורה להיות ללא תנאי, שלא על מנת לקבל פרס.

אני משוכנע שאף אחד לא יתנדב במשך השנה כדי לקבל בונבוניירה ותעודת הוקרה בסוף השנה. הוא באמת ובתמים פועל שלא על מנת לקבל פרס, התנדבותו היא נתינה לשמה. אולם אותה תשומת לב, אותה הוקרה, אותה תודה, מעודדת, נותנת לו את התחושה הטובה שאין מתייחסים אליו כאל מובן מאליו, שרואים ומעריכים את מה שהוא עושה; אלה דברים הנותנים כוח להמשיך. הם חלק ממה שיוצר אווירה המעודדת התנדבות, פעילות ציבורית ועשיה למען הכלל.

****

פעילות ועשיה התנדבותית הם לב חיי הקהילה הקיבוצית. בלעדיהם – אין חיים קיבוציים. בתנועה הקיבוצית, בעבר, לא היה מקובל לצ'פר בקיבוץ וגם לא לפרגן. הייתה איזו נוקשות, איזה צורך להוכיח שהעשיה מנותקת מכל תמורה; לא רק חומרית, גם חברתית ורגשית. אני תורם כי זה חשוב, ואם אצ'ופר, משהו בטוהר תרומתי יפגע. הקיבוץ התנגד אפילו למחיאות כפיים, שנחשבו "מנהג בורגני". חברים השקיעו בהעמדת הצגה, עשו אין ספור חזרות, הקדישו שעות רבות, עבודה קשה – ולבסוף... לא קיבלו אפילו מחיאות כפיים.

אצלנו זה אחרת, לשמחתי. אנו קהילה מפרגנת. המידף מלא בפרגון ודברי שבח לחברים העושים ותורמים. במסיבת הבר מצווה כל הצוות המלווה מקבל תשורה – עציץ או מזכרת זו או אחרת. כך גם צוותי החינוך, באירוע ה"פסטיטל". מקובל לצ'פר בעל תפקיד המסיים את תפקידו. זו מסורת תרבותית נפלאה.

****

הצמיחה הדמוגרפית היא המאמץ הקהילתי החשוב ביותר באורטל היום ובשנים הקרובות. זו הבטחת עתידנו.

הצמיחה הדמוגרפית כרוכה בהרבה עשיה של חברים רבים – חברי הוועדות השונות העוסקות בכך, ועוד מתנדבים ופעילים שונים הנותנים ותורמים.

חשיבות האירוח של המשפחות היא עצומה. המארחים הם חלון הראווה של אורטל, דרכם הנקלטים המתארחים לומדים להכיר את אורטל. הם מכירים את אורטל באמצעות האירוח, הפתיחות והחום של המארחים, ודרך המידע והתשובות לשאלות שהם מקבלים ממארחיהם. ולא פחות חשוב – המארחים הם החיישנים של צוות ההיכרות; המידע שאנו מקבלים מהם על אורחיהם, לא יסולא בפז והוא מרכיב משמעותי ביותר בקבלת ההחלטות שלנו.

אמנם ברוב המקרים האירוח הוא חוויה נעימה למארחים ולמתארחים, ואף על פי כן, אסור לראות בנכונות לארח מובן מאליו. נכונותם של חברים לפתוח את בתיהם ואת לבם, להקדיש שעה וחצי / שעתיים בשבת למען הקהילה – היא תרומה משמעותית. המארחים דואגים שיהיה להם כיבוד בבית, לעתים אופים עוגה; הרי הם מארחים בביתם משפחה, לעתים בת 5-6 נפשות. זה יפה, זה מוערך. וחשוב מאוד שהמארחים ידעו שאיננו מתייחסים להתנדבותם כאל מובן מאליו, אלא מעריכים מאוד את המאמץ.

לצערי, לא כל חברי אורטל מוכנים לארח ויש המוכנים רק לעתים רחוקות. עובדה זו, לצד ריבוי האירוחים, מטילה עול כבד על אלה שמארחים. אין שוויון בנטל – יש שאינם תורמים, יש התורמים מעט ויש התורמים הרבה. וכאשר אנו מארחים כמעט בכל שבוע, ובכל שבוע שלוש משפחות מארחות – חשבון פשוט יצביע על העובדה שיש מספר משפחות שכבר אירחו 4-5 פעמים.

אף משפחה כזו אינה עושה זאת כדי לקבל שובר למסעדה (מה גם שאף משפחה כזו לא חשבה כלל שהיא תקבל צ'ופר כזה). אין שום זיקה פרופורציונלית בין התרומה ההתנדבותית, לבין התמורה הסמלית. זהו צ'ופר סמלי, המבטא את הערכתנו, הוקרתנו ותודתנו לאנשים המשקיעים מזמנם למען המטרה.

חבל מאוד, שיש חברים שמעקמים את אפם לנוכח המחווה הזאת.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל