הבלוג של אורי הייטנר

יידישע פיראטען / להקת חיל הים

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 18.11.13

בחודשים האחרונים הלכו לעולמם שנים מן האנשים המזוהים ביותר עם הלהקות הצבאיות. הראשון היה שאול ביבר, אבי הלהקות הצבאיות. השני, שנפטר בשבוע שעבר, היה דני ליטאי, הבמאי המיתולוגי של הלהקות הצבאיות בתקופת הפריחה הגדולה שלהן, בשנות ה-60 וה-70.

דני ליטאי ביים כמה מן ההפקות האזרחיות הגדולות של שנות ה-70, כמו "להקת פיקוד דיזנגוף", "ג'מבו", "אל תקרא לי שחור" ועוד. אולם אין ספק שמפעל חייו היה הלהקות הצבאיות. במחצית השניה של שנות השישים ובמחצית הראשונה של שנות ה-70, ליטאי היה הבמאי של להקת הנח"ל, להקת חיל הים, להקת פיקוד מרכז (הלהקה שבה שירת) ולהקת פיקוד צפון, בתכניותיהן הגדולות ביותר.

תקופת השיא של הלהקות הצבאיות הייתה בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים. באותה תקופה, יותר משהן היו להקות של חיילים להעלאת המוראל של חיילים, הן היו הפקות ענק גרנדיוזיות, בעלות תקציבי עתק, כמובן מתקציב הביטחון, שמשו מוקד ליוקרה למפקדי הפיקודים והחילות והתחרות ביניהן הייתה גדולה ולא ממש ברוח צה"ל. רק השבוע ראיתי כתבה על יצחק קלפטר, בה הוא סיפר כיצד הוא רצה להיות חייל קרבי, החל את דרכו כקרבי ועבר בפקודה ללהקה צבאית, כי "זה צבא ולא שואלים שאלות". הדבר מעיד על סדר העדיפויות הלקוי, אם לא העקום, של התקופה. היום נהוג לומר שהלהקות היו באותה תקופה שנויות במחלוקת, אך זוהי טענה אנכרוניסטית. רק אחרי מלחמת יום הכיפורים, הלהקות שסימלו את הסיאוב בצה"ל באותה תקופה היו שנויות במחלוקת. לא בכדי, שנים אחדות אחרי מלחמת יום הכיפורים הרמטכ"ל רפול שפך את התינוק עם המים ופירק לגמרי את הלהקות. מאוחר יותר הן קמו מחדש במתכונת וצביון הרבה יותר צנועים וחייליים, וכמעט לחלוטין ללא הפקות מקור, ואף לא שירים מקוריים, אלא גרסאות כיסוי לשירים קיימים.

אם מבחינת צה"ל ומבחינת סדר העדיפויות בתוכו יש ביקורת חריפה ביותר על הלהקות באותה תקופה, אי אפשר להטיל ספק בתרומתן התרבותית האדירה לזמר העברי. שתי הדמויות המרכזיות בחיי הלהקות באותם ימים היו הבמאי והכוריאוגרף דני ליטאי והמלחין יאיר רוזנבלום. אגב, ליטאי היה ההשראה לתפקיד הבמאי שגילם טוביה צפיר בסרט "הלהקה" ובאופן לא מפתיע הוא ממש לא אהב את הדמות הזאת.

דני ליטאי היה גם פיזמונאי, וכתב בעצמו כמה משירי הלהקות. התכנית השמינית של להקת חיל הים אף נקראת בשמו של אחד משיריו: "וביום השלישי". אנו נשמע היום שיר אחר של להקת חיל הים, שאת מילותיו כתבו יורם טהרלב ודני ליטאי והלחינה דרורה חבקין – "יידישע פיראטען".

השיר הוא מתוך התכנית התשיעית של הלהקה, משנת 1969, "רפסודה בכחול". היה זה בימי השיא של הלהקה, בה כיכבו שלמה ארצי, דבל'ה גליקמן, רבקה זוהר וריקי גל. הלהקה זכתה בתואר להקת השנה והוציאה להיטי ענק ובראשם "שוטי שוטי ספינתי".

פירוש השם יידישע פיראטען הוא שודדי ים יהודיים. השיר, המשובץ במילים ביידיש, במאכלים אשכנזיים ובשמות ריכוזי היהודים הגדולים במזרח אירופה של לפני השואה, מתאר חבורה של שודדי ים יהודיים לא יוצלחים. בסוף הם מגיעים לפלסטינה ומגויסים לשרת במקהלת הרבנות.

באתר האינטרנט שלו, יורם טהרלב מנשל את ליטאי מרשימת הכותבים. שם מחבר השיר הוא רק יורם טהרלב, וטהרלב מספר בו שהוא כתב אותו על פי רעיון שקיבל מדני ליטאי. בדבריו באתר מספר טהרלב, שבשל הסמיכות בזמנים בין חיבור השיר לפרשת ספינות שרבורג – חטיפת ספינות טילים שיועדו לישראל ונעצרו בשל אמברגו הנשק הצרפתי על ישראל, בידי לוחמי חיל הים בנמל שרבורג, רבים ייחסו את הפירטים היהודיים לפרשה, אך לאמתו של דבר אין קשר בין השניים.

שיר הומוריסטי יפה, עם קליפ מקסים.

מביאליסטוק עד ווהלין
מליטא ועד פולין
כל העם כבודנו ימלל
איזה חברה יאט
יידישע פיראטען
שירבו כמותם בישראל!

אל המסע יצאנו
את המצפן כיוונו
שנפליג ישר אל ארץ כוש ואל תרשיש
מילאנו את הפעקלאך
פסוליה וגם קרעפלאך
פח של צ'ולנט,
פח של בורשט,
חבית גפילטע פיש.

מביאליסטוק עד ווהלין...

הגענו אל הבלטי
אני לים נפלתי
רק צעקתי: שמע ישרואל וי צי מיר געוואלד!
ממעמקים קראתי
אך איש מן הפירטים
לא קפץ להצילני, רק דב-בר לבד.
הרב חובל רב גדליה
נתן לו אז מדליה
וכולם אמרו אתה הוא שימשן הגיבור
ענה דב-בר אני הוא
גיבור גדול אך מיהו
זה הפסקודניאק אשר דחפני מאחור?

מביאליסטוק עד ווהלין...

בנפולי היינו
ושיקסעס שם ראינו
אלוהים ניסה אותנו איזה ניסיון
אחת הושיטה יד לי
אז רק האל עמד לי
וגם זלמן שתפס אותי בצווארון.
הגענו למסינה
משם לפלסטינה
ונרד ביפו לסייר בסקרנות
משם כבר לא יצאנו
גייסו שם את כולנו
ועשו אותנו מקהלת הרבנות.

מביאליסטוק עד ווהלין...