אני גיטרה / בני אמדורסקי
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 13.1.14
השבוע, ב-23 בינואר
ימלאו 20 שנה למותו ממחלת הסרטן של בני אמדורסקי, בגיל 63.
בני אמדורסקי
היה זמר יוצא מן הכלל, בעל קול בס בריטון עמוק מאוד, עדין ונעים, משרה אווירה של
רוגע. ולמרות שיכול היה להיות סולן מצליח, הוא העדיף תמיד את שיתופי הפעולה וההרכבים,
ורק סמוך למותו, בתקופת מחלתו, הקליט תקליט סולו ראשון, "במצב של לתת",
שבנו אסף אמדורסקי הפיק בעבורו, והוא כתב בעצמו את כל מילותיו. אהבתו את ההרכבים
נבעה מאהבתו להרמוניה בין קולות שונים ובין הפכים קוליים, ואולי גם מנטייתו
האמרגנית, שהביאה אותו לקבץ ולהוביל הרכבים שונים, לצד עשיה אמרגנית ענפה עבור
אמנים אחרים. אולי היא נבעה גם מאהבתו את החברותא ואת שיתופי הפעולה, את חיי
הבוהמה, ואת חוויית הנתינה, שבאה לידי ביטוי גם בעיסוקו הנוסף כמסעדן. שירי אלבומו
"במצב של לתת", מעין אלבום סיכום של בני אמדורסקי, שהיה מודע לחלוטין
למצבו הסופני, מעביר את המסר של ערך הנתינה.
בני אמדורסקי
נלחם במחלתו, והחליט שחלק מהמלחמה הוא שיתוף הקהל במצבו. הוא לא הסתיר את המחלה,
כפי שעושים רבים אחרים, הוא לא דיבר על "מחלה קשה", אלא סיפר על מצבו
ועל ההתמודדות עם המחלה בגלוי. בשלבים הראשונים הוא ביטא אופטימיות רבה ביכולתו
לגבור על המחלה, אך הוא היה מפוכח דיו כדי להבין בשלב מסוים שהסיכוי אבד, הוא
השלים עם הגזירה בדרך אצילית וגם בכך שיתף את הקהל. הוא לא היסס להצטלם במצבו,
כאשר נראה כצל של עצמו, רזה מאוד וחיוור, אך עדין רב קסם, עם חיוב שובה לב והקול
הקסום שלו, והשירה היפה שלו, לא נפגעו.
בנובמבר 1993,
חודשיים לפני מותו, נערך מופע פרידה לכבודו, ששודר בערב שבת בערוץ הראשון, וזכה לצפיית
שיא. מיטב אמני ישראל השתתפו במופע. אך מי שגנב את ההצגה, בהופעה מרגשת וסוחטת
דמעות, היה בני אמדורסקי עצמו. הוא עלה לבמה, ובקולו הערב וחיוכו המקסים, וברוגע
של השלמה, שר את השיר מרטיט הלב שכתבה והלחינה לכבודו, במיוחד עבור האירוע הזה,
נעמי שמר. התרגשותו הייתה עצומה. פעמים אחדות הוא התבלבל. אורי הרפז מן
"הפרברים" ליווה אותו בנגינת גיטרה. הוא הביט על נעמי שמר, ושר כשהחיוך
אינו מש מפניו. הקהל במקום והקהל בבית, לא יכול לעצור את הדמעות.
השיר, "אני גיטרה" הוא שיר פרידה של זמר מקהלו. הוא מדמה עצמו
לגיטרה. "הייתי פעם עץ אולי, ובתיבת התהודה, אני זוכר את כל מי שניגן עליי,
ואני אומר תודה". תודה לאמנים שיצרו את שיריו, לחבריו ששרו אתו ולקהל שאהב
אותו.
נעמי שמר מרמזת בשיר על אהבתו לשיר בהרכבים ומשווה
זאת לאהבת הפלירט. "כשמתחשק לי לפלרטט, אני פוצח בדואט, גם אם זה טריו או
קווארטט, זה לא מפריע". הדואט הוא צמד הדודאים – בני אמדורסקי וישראל גוריון,
שפעל במשך 35 שנים, עד מותו של אמדורסקי. דואט נוסף היה עם הזמרת נחמה הנדל, עמה
זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1964, בשיר "ילדתי אמרי". הטריו
אלה "שלישיית גשר הירקון" עם אריק איינשטיין ויהורם גאון, שהוחלף מאוחר
יותר בידי ישראל גוריון, "השלושרים" עם שלום חנוך וחנן יובל ו"הטוב
הרע והנערה" עם ישראל גוריון וג'וזי כץ, שהפיקו תקליט ומופע של שירים מתוך
סרטי קולנוע אמריקאיים, בתרגומו של אהוד מנור. השלישיה אף זכתה במקום הראשון
בפסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1972 בשיר "בא לי לשיר לעולם". הקווארטט הם "הדודאים
והפרברים" – בעיניי, ההרמוניה המוצלחת ביותר בתולדות המוסיקה הישראלית, שהופיעו
והקליטו במחצית השניה של שנות ה-80. ההרכב הזה שוחזר בחלקו לאחר מותו של בני,
ב"החברים של בני" – שכללו את "הפרברים", שותפו של בני
ל"דודאים" ישראל גוריון ושותפו ל"שלושרים" חנן יובל.
גם היום, אחרי עשרים שנה, אני מצטמרר בכל פעם מחדש,
כאשר אני שומע את השיר, שהוא בעיניי אחת מפסגות יצירתה של נעמי שמר. "אני
סימן, אני עדות, לידידות ולבדידות, וגם במשעולי ילדות אצעד לבטח". איזו שורה
קסומה.
את האופטימיות האדירה של אמדורסקי ביטאה נעמי שמר
בשורות, שעמן אני מאוד מזדהה: "לא התייאשתי מימיי, כי מה שלא קרה במאי, יקרה
בעזרת השם ודאי ביוני יולי".
אני גיטרה
הרוח מנגן עלי
בחילופי עונות
אני גיטרה
מישהו פורט עלי
בחילופי המנגינות.
כשמתחשק לי לפלרטט
אני פוצח בדואט
גם אם זה טריו או קווארטט
זה לא מפריע.
על משבצות אדום לבן
אשכול בשל על השולחן
ואגסים דמויי סזאן
וגם סנגריה.
אני גיטרה...
אני סימן, אני עדות
לידידות ולבדידות
וגם במשעולי ילדות
אצעד לבטח.
הרפתקאות צועניות
במטוסים, באוניות
וטעויות צבעוניות
על כל השטח.
אני גיטרה...
מה שנוגע לבנות
יש הסכמים, יש הבנות
ואין לי, אין לי טענות
גם לא היו לי.
לא התייאשתי מימי
כי מה שלא קרה במאי
יקרה בעזרת השם ודאי
ביוני יולי.
אני גיטרה
הייתי פעם עץ אולי
ובתיבת התהודה
אני זוכר את
כל מי שניגן עלי
ואני אומר
תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
