הבלוג של אורי הייטנר

* המו"מ עם הפלשתינאים מלווה בלוחמה פסיכולוגית נגד ישראל, שבראשה עומדים כלי תקשורת, פוליטיקאים, טייקונים וידוענים ישראלים. במרכז הלו"פ - איומי סרק בחרמות ושאר הבלים. החרם הערבי מלווה את מדינת ישראל מיום הקמתה, וכפי שלא נכנענו לו בעבר, לא נכנע לו היום.

* טייקונים טייקונים, הקשיבו היטב! מבצע שדרוג בחצי חינם, רררררררררק היום! חִתמו על מכתב המפחיד את הציבור מפני חרם כלכלי אם הממשלה לא תיכנע לכל תביעות הפלשתינאים, ומיד תשודרגו למעמד של "בכירי המשק הישראלי", בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". אפילו אם תלכו לרב פינטו יסלחו לכם.

* ניצב ארביב. מי שהולך לישון עם... אל יתפלא כשיקום עם...

* פרשת המורה לאזרחות אדם ורטה, מעלה לדיון סוגיות עקרוניות של גבולות חופש הביטוי, של עד כמה מותר למורה להשתמש בבמה החינוכית להטפה פוליטית ובשאלת זכותו של תלמיד להתנגד למורה בלי להיפגע.

אולם לפני השאלות העקרוניות, ניצבת מחלוקת עובדתית. אין גרסה מוסכמת לגבי העובדות, שעליה ניתן לנהל מחלוקת, אלא ניצבת גרסת התלמידה מול גרסה שונה לגמרי של המורה. אם גרסת התלמידה נכונה – האיש אינו ראוי להיות מורה בישראל, ולו בשל השפלתו אותה והתנכלותו לה, כאשר סירבה להתיישר עם דעותיו. אם גרסת המורה נכונה – הוא פעל באופן לגיטימי ואין כל מניעה לכך שימשיך ללמד.

לכן, לפני קביעת עמדה, יש לדעת מה קרה. אלא שכמקובל בשיח הישראלי, מיד נחלקו הדעות, כאשר הימין קיבל את גרסת התלמידה כעובדה והשמאל – את עמדת המורה כעובדה. זהו שיח לא רציני.

* האמת אינה בהכרח אחת הגרסאות, אלא כל נקודה ברצף שביניהן.

* מן הראוי שמשרד החינוך יערוך בירור לעומק של הדברים, ישמע את הגרסאות השונות ויחליט – לא על פי הלחצים של התקשורת, לא על פי ההתלהמות של אור קשתי ו/או מיכאל בן ארי, לא על פי הפגנות בעד צד זה או אחר, אלא על פי העובדות.

* אבל באווירה שנוצרה, עם ההתלהמות התקשורתית וההפגנות "להגנה על הדמוקרטיה", ברור לי שלא תהיה בדיקה אמתית.

* כאשר עיתונאי "הארץ" אור קשתי, מי שהוביל ציד מכשפות מקארתיסטי, אלים, סותם פיות ומרושע נגד ד"ר צביקה צמרת, כשהיה יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, כיוון שהעז לפעול להכנסת תכנים ציוניים למערכת החינוך, הופך למגן ... חופש הביטוי וה... דמוקרטיה, מותר לי להתייחס לכך קצת בחשד.

* כשהייתי תלמיד בכיתה ט', בבית הספר "בליך" בר"ג (1978), היה לי מורה להיסטוריה, אבי גלזרמן, איש "שמאל" רדיקאלי, אנטי ציוני קיצוני, חבר "מצפן". את שיעורי ההיסטוריה הוא הפך במה להנחלת הנראטיב הפלשתינאי האנטי ישראלי. הוא היה מורה צעיר, רהוט, כריזמטי, חתיך, תלמידות התאהבו בו.

לרוע מזלו הוא מצא מולו אגוז קשה לפיצוח, בדמותי. לא אצטנע, ואומר שכבר אז הידע שלי בהיסטוריה לא נפל משלו. והשיעורים הפכו לבמת התנצחות בין שנינו.

התלבטתי האם להתלונן עליו, כי הוא באמת מסוכן. מצד שני... חיבבתי אותו. וגם הוא חיבב וכיבד אותי, אולי דווקא בשל מרדנותי, דעתנותי והעובדה שמצא בי פרטנר ראוי. לא התלוננתי.

בשנה שאחריה הוא כבר לא לימד. ככל הידוע לי, הוא עבר לאקדמיה. יתכן שדרכו הרדיקאלית גרמה לכך שיירמז לו, בצדק, הכיוון של שער היציאה. את שמו מצאתי לא פעם בעצומות של ה"שמאל" הרדיקאלי.

* ההבדל בינו לבין אדם ורטה, היא שהוא באמת היה דמוקרט, ונתן פתחון פה בגדול לתלמידים שהתנגדו לדרכו. ורטה, אם נכונה גרסת התלמידה, סתם פיות, השפיל את התלמידה והתנכל לה.

* גל ההתלהמות כלפי התלמידה, ספיר סבאח, הדיף ריח רע של התנשאות עדתית, אם לנקוט לשון זהירה.

* אחד מראשי המתלהמים (פשיזם... מקארתיזם... זה יגמר ברצח... עלילת דם... ודברי הסתה קשים נגד שר החינוך) הוא אורי משגב. איך לא? משגב הציג את הייחוס המשפחתי של המורה אדם ורטה. אכן, ייחוס מרשים ביותר, סלתה ושמנה של הציונות. אבל מה זה אומר? נכדו של מנחם בגין ובנו של בני בגין הוא אנרכיסט קוסמופוליטי אנטי ציוני. בנו של משה ארנס הוא מצפניסט. נינו של טרוצקי הוא כהניסט. השאלה אינה מה הייחוס של המורה, אלא האם הטענות נגדו נכונות.

* העדויות המזעזעות על הברוטליות הנוראית של אסד, אינן צריכות להשכיח מאתנו את העובדה המצערת, שהאלטרנטיבה לשלטונו היא אל-קאעידה.

* ביד הלשון

את פינתי הקודמת הקדשתי לשקדיה, והזכרתי בה את שירם של ישראל דושמן ומנשה רבינא "השקדיה פורחת".

עץ השקד מופיע תחת השם שקדיה בשיר נוסף – שירו של מרדכי זעירא (מילים ולחן) "הודיה", שנפתח במילים "ליווית אותי, ארצי, בלובן שקדיה". השיר נכתב ב-1945. זעירא, לוחם בבריגדה היהודית, חזר מחופשת מולדת, והתפעל מיפי ארץ ישראל שאותה סמלו בעיניו עצי השקד ("שקדיה"). השיר "הודיה", הוא מעין פיקדון שא"י הפקידה בידיו, "להשמיעו הרחק, הרחק מגבולותיך", לחבריו הלוחמים וליהודים אותם יפגוש באירופה. השיר הזה "שמור בלב... וברחבי נֵיכָר מולדת יעטפנו / ורבבות אחיי, בניך הטובים / יקשיבו לו דומם ויירגעו ממנו". הפיקדון יוחזר, עם שוב הלוחמים למולדת. "ועת נשוב, ארצי, שבעי געגועים / צמאים לחמתך, לשפע טובותיך / יוחזר לך אז השיר מלב בנים גאים / וטוב יהיה לצעוד ברחבי שדותיך".

* "חדשות בן עזר"