הבלוג של אורי הייטנר

אחמד טיבי נאלם דום. לסתותיו כמעט נשמטו מרוב תדהמה. אני?! גזען?! היה זה כאשר ח"כ פנינה תמנו-שאטה האשימה אותו בגזענות כלפי האתיופים, משהזכיר את העובדה שהיא הגיעה מאתיופיה. והוא בכלל לא ידע שהוא כזה...

ח"כים נוספים הצטרפו לח"כ תמנו-שאטה בקריאות הגזען. אם מטרתם הייתה להוציא את טיבי משלוותו, הם הצליחו. הם מצאו את נקודת התורפה שלו. אולם אם נרצה להיות נאמנים לאמת, דבריו של טיבי לא ביטאו יחס גזעני ליוצאי אתיופיה. הצגה זו של דבריו מחמיצה את משמעותם האמתית, שהבנתה חיונית מאוד.

אין לטיבי כל בעיה מיוחדת עם העדה האתיופית. ח"כ תמנו-שאטה היא יהודיה ישראלית יוצאת אתיופיה. הבעיה האחרונה שמטרידה את טיבי היא היותה אתיופית. הבעיה שלו היא עם היותה יהודיה, ישראלית. ועיקר הבעיה שלו היא היותה "יוצאת", במקרה זה יוצאת אתיופיה.

אך הרי בדיוק באותן מילים הוא משתלח בחברי סיעת "ישראל ביתנו" ובראש ובראשונה בליברמן. ליברמן, כידוע, אינו יוצא אתיופיה. אבל גם הוא "יוצא", ובכל הזדמנות מזכיר לו טיבי שהוא "מהגר" מבלארוס. וגם במקרה זה הבעיה של טיבי אינה אנטי רוסיות, ולא אנטי בלארוסיות. הבעיה שלו אינה עם ליברמן כאדם פרטי. ליברמן, מבחינתו, מייצג קולקטיב.

את הקולקטיב הזה הוא הגדיר לאחרונה באומרו: "אנחנו לא באנו לכאן באוניה ולא באווירון". מי הגיעו לכאן באוניה ובאווירון? ח"כ תמנו-שאטה. השר ליברמן. וגם אני. אני אמנם יליד הארץ, אולם הוריי הגיעו לכאן באוניה. הוריי הם מהגרים ואני בן מהגרים. וגם אשתי. אמנם הוריה של אשתי נולדו בארץ, אך הוריהם הגיעו באוניה. לכן גם היא בת מהגרים. הוא, טיבי, יליד. לא הוא אישית, אלא הקולקטיב שאותו הוא מייצג. הילידים בארץ הם הערבים, הפלשתינאים. היהודים הם מהגרים זרים, פולשים קולוניאליסטים, שכבשו את פלשתין וערכו בה טיהור אתני. הפלישה הציונית היא אם כל חטאת, היא הקלקול שיש לתקן. זאת מהות השקפת עולמו של טיבי, זאת זהותו, זה מאבקו הפוליטי. קידום האידיאולוגיה הזו, עד הפתרון הסופי, היא מפעל חייו.

הצגתו של טיבי כגזען אנטי אתיופי, ממעיטה ממהות דרכו, ומהסכנה הכרוכה בה. כרגיל, אנו מתקשים להבין את מציאות חיינו, ומסרבים להישיר אליה מבט. אחמד טיבי, מייצג את המאבק הפלשתינאי, ואין לנו הפריבילגיה להתעלם ממהות המאבק הזה.

השיח הילידי של אחמד טיבי, הוא שיח מחושב היטב, שנועד לספר לעמו, לנו ולעולם, את השקר שהם, הפלשתינאים, צאצאי הכנענים, ילידי המקום מימים ימינה ואנו, היהודים, נטע זר.

כאשר אנחנו בורחים מהעימות על שורש הסכסוך ומסתתרים מאחורי טיעונים ביטחוניים, אנו מעניקים לפלשתינאים ניצחון גדול; שהרי אם המדובר כאן במאבק בין צדק לביטחון, הנטיה הטבעית היא לצדד בצדק, במיוחד שהצד החזק הוא המדבר בשם הביטחון. עלינו להבין שהמאבק הוא על התודעה, ועל ההכרה למי שייכת הארץ הזאת.

כאשר אנחנו הופכים את המושגים ירידה מן הארץ ועליה לארץ ללא פוליטיקלי קורקט, וממירים אותם במושג הנייטראלי "הגירה", איננו מבינים שבמו פינו אנו משרתים את האג'נדה של טיבי, האג'נדה הפלשתינאית.

כאשר לצד התביעה המוצדקת להכרה ברדיפות היהודים בארצות ערב, אנו מדביקים לעולים מארצות אלו את התואר "פליטים", אנו כאילו אומרים שארץ המוצא שלהם היא מולדתם, וישראל היא ארץ הגירה בעבורם. גם הביטוי הזה משרת את האג'נדה של טיבי.

עלינו לחזור ליסודות הציונות, כפי שנוסחו היטב במגילת העצמאות, אודות זכותנו הטבעית וההיסטורית למדינה יהודית במולדתנו, ארץ ישראל. באותה מגילה התחייבנו להעניק שוויון מדיני (פוליטי) מלא לכל תושבי הארץ, ללא הבדל דת, גזע ומין, ואכן אנו מיישמים זאת. אולם מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ובנושא הזה אסור לנו להתפשר. עזות המצח של טיבי נובעת, במידה רבה, מהחולשה ומהגמגום שלנו, בביטוי אמונתנו בצדקת הציונות.

יהודי העובר מרוסיה לארה"ב, מפולין לארגנטינה או מאלג'יריה לצרפת הוא מהגר. יהודי העובר מארצות אלו לארץ ישראל, אינו מהגר, אלא שב מהגלות למולדת.

* "ישראל היום"