הבלוג של אורי הייטנר

ע' הוא אחד מבוגרי קורס קציני חי"ר האחרון. ע' סיים את הקורס בציון 90 והיום הוא משרת כמפקד מחלקה ביחידת חי"ר.

סיפורו של ע' הוא סיפור ייחודי, שעשוי להוות מופת חברתי. ע' הוא עולה מאתיופיה. בגיל צעיר הוא התדרדר אל שולי החברה, והעתיד שהיה צפוי לו הוא של פשע וסמים. הוא הגיע לכפר הנוער נווה עמיאל, אליו מגיע נוער בסיכון, נוער מנותק. ולאחר י"ב, הגיע למכינה הקדם צבאית "ימין אורד" בחצור הגלילית, שכמעט כל חבריה הם יוצאי אתיופיה, רבים מהם בוגרי פנימיות לנוער בסיכון.

בהגיעו למכינה, הוא סבל עדין מבעיות קשות של התנהגות, משמעת ואלימות. אולם הוא יצא ממנה אדם אחר. הוא התגייס ליחידה קרבית והיום הוא משרת בה כקצין.

בוגר אחר של המכינה, שסבל מאלימות בראשית הדרך והיה מה שקרוי "ילד כאפות", משרת היום בשנת קבע ביחידה מובחרת.

לבושתנו, רק 70% מעולי אתיופיה מסיימים שירות צבאי מלא. זהו כישלון של החברה הישראלית. בין בוגרי המכינה, 100% מסיימים את השירות. למעלה מ-80% מתוכם כלוחמים ביחידות קרביות. 10% מהם כקצינים. כל אלה יהיו אזרחים טובים, תורמים לחברה, מובילים בה.

את מכינת "ימין אורד" הכרתי לפני 4 שנים, כשהתחלתי לנהל את מרכז "יובלים". הפעלנו תכנית מפגשים למכינות הקדם צבאיות בצפון. הרעיון היה הפגשת נוער דתי וחילוני. אולם הפגשת הנוער הצברי עם יוצאי אתיופיה היה בעיניי אתגר חשוב לא פחות.

המכינות הקדם צבאיות ושנות השירות, הם מן המפעלים היפים ביותר בחברה הישראלית. אלו מפעלים מובהקים של אליטה משרתת במובן הנשגב ביותר; נוער שגדל בחממות החברה הישראלית, ומפנה את מרצו וכשרונו כדי להתנדב ולתרום לחברה, בחינוך, ברווחה, בקליטת עליה. אני מכיר ומוקיר את המפעל הזה. בהיכרותי עם מכינת "ימין אורד", נחשפתי למכינה מסוג אחר. מכינה, המיועדת למי שלכאורה אמורים להיות הצד המקבל, ההתנדבות נעשית בקרבו. והנה, כאשר הפניה לנוער הזה היא כאל מי שיכולים לעשות, לתת, לתרום – התוצאות הן מעל ומעבר למשוער. סג"מ ע' הוא מופת, והוא אינו יחיד. ביום העצמאות האחרון, שלושה מבוגרי מכינת "ימין אורד" בחצור, הוזמנו לבית הנשיא כחיילים מצטיינים. יכול להיות סיפוק גדול מזה?

****

"ימין אורד"אינם יחידים. אני מרבה להרצות לפני מכינות קדם צבאיות. רבות מן המכינות נוהגות לעלות לסדרה בגולן, ומזמינות אותי להרצות להן על ההתיישבות בגולן. בשנה שעברה, הוזמנתי להרצות בפני חניכי מכינת "אשר רוח בו" ממצפה רמון, מכינה קדם צבאית לנוער בסיכון. פגשתי 12 צעירים, כמעט כולם יוצאי אתיופיה, ושוחחתי אתם במשך כשעה. בתום ההרצאה, קמו כולם, ונגשו אליי, ללחוץ את ידי. אני מרבה להרצות בפני קהלים שונים, אך מעולם לא נתקלתי בתגובה כזו. לפני כשבועיים, הרציתי בפני המחזור הבא של המכינה. מספר החניכים היה כפול מאשתקד. המוצא העדתי שלהם היה הרבה יותר מגוון ורחב. אך ההגדרה – אותה הגדרה; נוער בסיכון. הם שתו את הדברים בצמא, ולמרות נתוני הפתיחה, הופתעתי לטובה מהידע שלהם, שלפחות בנושאים עליהם דיברנו – גדול יותר משל בוגר י"ב ממוצע. בכמה כיתות י"ב, ידעו להשיב לי מי היו ראש הממשלה, שר הביטחון   והרמטכ"ל במלחמת ששת הימים?

לא חלף שבוע, ושוב הוזמנתי להרצות למכינה קדם צבאית מיוחדת, הפעם זו מכינת "מלח הארץ" בעין גדי. הבשורה החברתית שלה, היא שילוב של נוער ממגוון רחב של מעמדות סוציואקונומיים, כולל אזורי מצוקה ונוער בסיכון, לצד אזורים חזקים. ובכל המקומות – אותה תמונה. בכל המקומות, מי ש"הגורל" אמור היה לדרדר אותם לתחתיות, הופכים, בזכות מפעל חברתי חינוכי אדיר, לאזרחים תורמים ומובילים בחברה. 

אני קשור היום למיזם מסוים של מרכז "מעשה" – ארגון המפעיל התנדבות של בני נוער במכינות קדם צבאיות, שנות שירות וגרעיני נח"ל קהילתי – משימתי. כאן אין המדובר ממש בנוער בסיכון, אך לא בהרכב הסוציואקונומי המקובל במכינות ובשנות השירות, אלא בנוער מן הפריפריה החברתית ואזורי המצוקה בישראל.

****

 בני הבכור, עמוס, משרת בשנת שירות בכפר הנוער נווה עמיאל בשדה יעקב. כפר הנוער הוא גלגל ההצלה האחרון של בני נוער מנותקים, נוער בסיכון הקשה ביותר בחברה הישראלית. שני המקורות העיקריים של הפנימיה, הם יוצאי אתיופיה, ונושרי החברה החרדית, שהוקעו וגורשו ממשפחותיהם.

ביקרתי שם בשבוע שעבר עם חברי תכנית "גוונים בגליל" – תכנית של מובילים בתחומי החינוך והחברה בגליל, שאני עומד בראשה. בשיחה עם אחד ממנהלי הכפר, היה ממש קשה לשמוע את הסיפורים על המציאות ממנה באו הילדים הללו. "מ'כיכר החתולות' הם יורדים ל..." והוא נתקע ללא מילים. "ביגון שאולה", הפטירה אחת מחברות הקבוצה. "את השאול הם עברו כבר מזמן", השיב הדובר.

והנה, בעבודת הקודש החינוכית, רובם הגדול של החניכים מסיימים כאנשים נורמטיביים, אזרחים טובים ושומרי חוק; כולם ניגשים לבחינות הבגרות, רבים מהם זכאים לתעודת בגרות, כולם מתגייסים לצה"ל. הם ניצלו.

והכפר מעודד את בוגריו ללכת למכינות קדם צבאיות, שתרומתן להצלחת הנערים היא אדירה; למכינות ול... שנת שירות. כן, כן, לשנת שירות. מקרב אותם בני נוער, שלכאורה נגזר עליהם להיות הצד הנתרם והמקבל משנות השירות, יש המתנדבים לשנת שירות לפני הצבא כדי לתרום ולסייע לאוכלוסיות מוחלשות, למי שחולקים אותה נקודת התחלה, וכעת הם יכולים לבוא אליהם כמופת של היחלצות, של נתינה ותרומה. שנים מחברי גרעין שנת השירות של בני, הם בוגרים של כפר הנוער "נירים", שאף הוא מיועד לנוער בסיכון, בדומה לנווה עמיאל. הם שינשינים וחברי גרעין לכל דבר ותרומתם – אדירה.

אין דרך טובה יותר להתמודד עם המצוקות בחברה הישראלית, עם האוכלוסיות המוחלשות, עם הנוער המנותק, מאשר להציב בפניהם אתגר גדול, שבו הם הצד העושה, הנותן, התורם, המוביל, המנהיג. סג"מ ע' ושכמותו הם מעטים, אך הם ההוכחה שאפשר, שזו הדרך הראויה לרבים. זהו אחד האתגרים הגדולים של החברה הישראלית.

* "שישי בגולן"