שיר שמח / צמד העופרים
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 10.3.14
היום נאזין לשיר שמח. שמו של השיר השמח – "שיר שמח". השיר השמח
"שיר שמח" נכתב בעקבות אחד האירועים העצובים ביותר בתולדות המדינה.
האירוע הוא הטבח במעלה העקרבים. בי"א באדר תשי"א, נערכו
חגיגות במלאת חמש שנים לשחרור העיר אילת, ששוחררה ביום תל-חי. בדרך חזרה למרכז,
התנפלו מחבלים ערבים על אוטובוס של חוגגים, וערכו בו טבח, בו נרצחו 12 איש; גברים,
נשים וילדים. הטבח גרם לאבל כבד בציבור הישראלי, ימים אחדים לפני פורים.
כעבור ימים אחדים, הגיע ראש הממשלה ושר החוץ משה שרת לאירוע במועדון
"מילוא", מועדון מפא"י בתל אביב. הוא הבחין בכך שכל האנשים יושבים
אבלים וחפויי ראש, בעיניים כבויות. היה זה ביטוי למוראל השפוף של העם. שרת החליט
שיש להעלות את המוראל, ויהי מה.
בין הנוכחים במקום הוא זיהה את המשורר יעקב אורלנד והמלחין מרדכי
זעירא. הוא קרא להם, יצא אתם למטבחון, ואמר להם: חייבים לעשות משהו כדי להעלות את
מוראל העם. אתם חייבים לכתוב שיר שמח.
ראש הממשלה נותן הוראה, הם לא ימלאו אותה? התיישבו לעבודה משותפת, בקבוק
על שולחנם, כמובן, וכעבור דקות אחדות הגישו לשרת דף נייר ועליו המילים והתווים.
שרת, שבא ממשפחה מוסיקאלית והיטיב לקרוא תווים, היה הראשון ששר את השיר. הקהל שנכח
במועדון, למד את השיר ושר אותו בציבור. וכך, הצליח ראש הממשלה להחדיר מעט אווירת
פורים, במצב הרוח השפוף.
השיר שמח, אך אינו מתעלם מן
העצב האופף אותנו. המסר הוא שאסור להתייאש. שיר של אף על פי כן, כמיטב המסורת
הברנרית. אף על פי שראשנו שח, כלומר מורכן, ולמרות שהעצב סובב אותנו – יש בנו
שמחה. הבה ונתלקח ממנה כמו אש. בכל איש בישראל ניצוץ של נחמה, אבוי למתייאש, הלילה
יש לשמוח!
יש ביצועים רבים לשיר הזה, אנו נשמע את העופרים – הזוג אבי ואסתר
עופרים.
אִם
גַּם רֹאשֵׁנוּ שָׁח
וְעֶצֶב סוֹבְבָנוּ –
הָבָה וְנִתְלַקַּח
מִן הַשִּׂמְחָה שֶׁבָּנוּ.
הַי, הַי,
הָבָה וְנִתְמַלֵּא
שִׂמְחָה, שִׂמְחָה כִּמְלֹא הָעַיִן,
הַי, הַי,
שִׁירוּ עֲלֵה, עֲלֵה
עֲלֵה וּבְעַר הַיַּיִן!
עֲלֵה וּבְעַר הַיַּיִן!
הַי, הַי...
עֲלֵה וּבְעַר כָּאֵשׁ
וְהַדְלִיקֵנוּ כֹּחַ!
אֲבוֹי לַמִּתְיָאֵשׁ,
הַלַּיְלָה יֵשׁ לִשְׂמֹחַ!
הַי, הַי,
הַלַּיְלָה יִגָּאֵל
כָּל מִי, כָּל מִי שֶׁנְּשָׁמָה בּוֹ,
הַי, הַי,
כָּל אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל -
נִיצוֹץ שֶׁל נֶחָמָה בּוֹ!
נִיצוֹץ שֶׁל נֶחָמָה בּוֹ!
הַי, הַי...