הבלוג של אורי הייטנר

"זה אישל מדבר", הוא ספר מבריק שכתב חנוך ברטוב לפני שנות דור. הספר הוא מונולוג מתמשך של אסף לוויתן, "אישל", היושב על כורסת הפסיכולוג ועורך בנוכחותו את חשבון נפשו.

הכינוי "אישל" הודבק ללוויתן, כיוון שהקדיש עשרים שנה מחייו למטרה אחת – אביק סער; פוליטיקאי שלוויתן היה עוזרו, משרתו, דוברו, שופרו ונושא כליו. כל ישותו הייתה – היותו "איש של", האיש של סער, "אישל". מפעל חייו של אישל היה סער - עיצוב דמותו כמנהיג לאומי והעלאתו לשלטון. אישל מחק את אישיותו והמיר אותה ב"אישליות"; הוא היה מאיש לאישל.

וכשהוא עשה את חשבון נפשו, הוא הבין שכל חייו היו בזבוז והחמצה, שירות כפוי טובה של איש בלתי ראוי.

גדולתו של הספר, היא שמיטב הכזב – אמִתוֹ. הספר הוא בדיוני, אך הסיפור כל כך אמתי. הדמויות הללו, האישלים הללו, סובבים כל מנהיג. כשהמנהיג הוא אדם דגול, גם האישל שלו הוא כזה. וכשהמנהיג אינו ראוי... הפער בין יחיאל קדישאי לשולה זקן היא בבואת הפער בין מנחם בגין לאהוד אולמרט.

שולה זקן היא התגלמות תסמונת אישל. מאז היותה נערה דבקה באולמרט וכל חייה הוקדשו לקריירה שלו. תחושת הכוח האדיר שהלך והצטבר בידיה עם העפלתו של אולמרט מתפקיד לתפקיד עד הצמרת, סחררה אותה והעבירה אותה על דעתה. היא ידעה שהקשר עם אולמרט היה הזדמנות חד פעמית, שבלעדיו - לעולם לא הייתה מגיעה לאפס קצה המעמד והכוח אליהם הגיעה עמו.

דבקותה באולמרט הייתה מוחלטת – היא מחקה את אישיותה, את פרצופה, הקריבה הכל למען הקריירה של הבוס. והוא גמל לה בחיבה ובתחושת ערך. היא דבקה באולמרט, ודבקה בנורמות של אולמרט. אלא שהנורמות של אולמרט בלתי נורמטיביות בעליל בחברה מתוקנת. ולאורך השנים, זקן התגלגלה עמו מחקירה לחקירה, מחשד לחשד; פעם אחת הוא ניצל בזכות ההתיישנות, פעם אחרת שכנע את בית המשפט שכגזבר הליכוד לא ידע מה קורה מתחת לאפו ואין לו קשר לחשבוניות הפיקטיביות. אולמרט תמיד ידע להתחמק מהדין ולהפיל את האחריות על אחרים. והיא אתו, מעריצה עיוורת, אינה מפקפקת, לא בוחנת, לא עושה חשבון נפש.

וכשהיה צריך לשתוק בחקירה למענו, היא שתקה בחקירה למענו. וכשעורכי דינה הבהירו לה שהיא מסתבכת והולכת, כיוון שהפעם התחמקותו היא על חשבונה, היא דבקה בנדר שנדרה להמשיך ולסייע לו. אך כשחשה שעניבת החנק מתהדקת סביב צווארה, פקחה עיניים וראתה איך הוא מפיל הכל עליה, והיא עלולה לשלם את מלוא המחיר על מעשיה למענו, בעוד הוא ימשיך לחגוג. וכשהוא ואנשיו התנערו ממנה והציגו אותה כמושחתת, נפל לה האסימון.

שולה זקן אינה צדיקה, רחוק מזה. כאדם בוגר, היא אינה יכולה להתחמק מאחריות לשותפותה לדבר עבירה. כעת, כשהיא הבינה שבזבזה את כל חייה בשירות אדם בלתי ראוי; כשהבינה איך הסתבכה בשירותו ואיך הוא הפנה לה עורף והתנער ממנה כדי לחלץ את עצמו, החליטה לדבר.

האינטרס הציבורי חייב עסקת טיעון עם דג הרקק, כדי להגיע לחקר האמת, אודות מעלליו של מי שהיה ראש הממשלה וחותר בכל מאודו לחזור ולהיות ראש הממשלה. החלטתו של  פרקליט המדינה שלא לחתום עם שולה זקן על עסקה כזאת, היא החלטה אומללה. 

* "ישראל היום"