הבלוג של אורי הייטנר

לפני חודשים אחדים, התפרסמה תלמידה, מיכל זולר שמה, שבמקום מבחן כתבה מכתב למורה שלה, שבו ביקרה את מערכת החינוך. כמובן שהיא מיהרה להעלות את מכתבה בפייסבוק, והוא פרס כנפיים וקיבל חשיפה תקשורתית רחבה. שר החינוך שי פירון מיהר להתקשר אליה ולפרגן לה.

האמת היא, שהיה זה מכתב מביך. לא היה בו שאר רוח, לא הייתה בו הצעה חלופית לחינוך משמעותי יותר. הוא היה בעיקר "אוי אוי אוי", עם מסר של בוריינות, כלומר בורות כאידיאולוגיה.

עם זאת, את עצם האקט אהבתי... בעיקר כיוון שהוא הזכיר לי סיפור מעברי.

השנה – 1979. אני תלמיד בכיתה י"א בביה"ס "בליך" בר"ג. במסגרת לימודיי במקצוע תולדות המדע, אותו לימד מורה צעיר, מעולה וכריזמטי, שבכיתות ט'-י' היה מחנך הכיתה שלי – מנחם פיש, היום פרופ' לפילוסופיה של המדע, בחרתי כנושא לעבודת חקר את תולדות הכתב. אלא שלא היו בי כוחות נפש לכתוב את העבודה. דחיתי את הכתיבה מיום ליום, והדף נותר ריק ומיותם. ביום שלפני הדד-ליין, בסוף חופשת החנוכה, התיישבתי לכתוב את העבודה. כתבתי דף ועוד דף ועוד דף בחוסר מוטיבציה מובהק, כשראשי במקומות אחרים לגמרי. ובשלב מסוים נמאס לי. נטשתי את העבודה, ובמקומה - כתבתי שיר שבו ביטאתי את תסכולי. במקום העבודה, הגשתי את השיר.

לא, שר החינוך זבולון המר לא התקשר אליי. השיר גם לא פורסם בתקשורת, אפילו לא בעלון הכיתה. ראינו אותו רק פיש ואני, ומספר חברים שהראיתי להם את היצירה. אפילו לפייסבוק (!) לא העליתי אותה. מיותר לציין, שלא הייתה לי שום טענה למורה על הציון העגול שקיבלתי על ה"עבודה".

כל הסיפור הזה נשתכח ממני, ונזכרתי בו בעקבות המכתב של מיכל זולר. יגעתי, ומצאתי מחברת שירים שלי מימי נעוריי, "מזמור לשיכור", ובה השיר, "לברוח מהמבוך".

א. הוא התיישב ליד שולחן

ניסה לכתוב ת'עבודה

אבל זה לא היה כה קל

כי לא היה הוא מרוכז.

הרדיו היה פתוח

נפשו חשקה בתפוח

במטבח מטגנים סופגניות

וריחן מגיע אל אפו הפתוח.

פז' - היי, בן אדם, בחייך

קום ותפסיק את לימודיך

זרוק את העט והנייר אל הפח

ורוץ מיד אל המטבח.

ב. היד שלו כואבת לו

מרוב כתיבה של עמודים.

חושב הוא על המון דברים

אך לא על תולדות המדעים.

ברדיו שלמה ארצי

(אין לי חרוז לארצי)

במטבח ממלאים ת'סופגניות בריבה

ואפו הפתוח פלט מין אפצ'י.

פז' – היי, בן אדם, בחייך...

ג. ואז עלה לו הסעיף

נמאס לו מתולדות הכתב

(אילו היה זה לפחות

תולדות התפוח למשל).

פתח הוא פתאום את הדלת

(האפצ'י גרם לנזלת)

קינח הוא את האף

והופ – הוא רץ אל המטבח.

פז' – היי, אני, בחיי

קמתי והפסקתי את לימודיי

זרקתי את העט והנייר אל הפח

וחטפתי סופגניה מהמטבח. 

* "חדשות בן עזר"