הבלוג של אורי הייטנר

הביטוי "תסמונת הש"ג", נוצר בעקבות ליל הגלשונים. ב-25 בנובמבר 1987, חדר מחבל מלבנון לישראל באמצעות גלשון רחיפה. המחבל חדר למחנה "גיבור", ליד קריית שמונה, רצח ששה חיילים ופצע עשרה. היה זה אחד הביזיונות החמורים בתולדות צה"ל. תחקיר האירוע העיד על כשל חמור בדרגות הפיקוד השונות, והביא להדחת מספר קצינים בשרשרת הפיקוד, ובראשם מפקד חטיבת הנח"ל. אולם את העונש הכבד ביותר קיבל רוני אלמוג, חייל מן השורה, שאייש את עמדת הש"ג. אלמוג זיהה את המחבל, וברח. וכך, המחנה היה פרוץ, והמחבל יכול להיכנס ולבצע ללא הפרעה טבח בחיילים היְשֵנים. אלמוג נדון לשנה וחצי בכלא.

לאחר האירוע נמתחה ביקורת על צה"ל, ונטען כלפיו שגלגל את האחריות על הש"ג, כדי לחפות על מחדלי המערכת. הביטוי "תסמונת הש"ג" מתאר תופעה של בריחה מאחריות באמצעות גלגולהּ כלפי מטה. אכן, חובתם של המפקדים הבכירים לשאת באחריות. אולם האם ניתן לפטור את החייל הפשוט, את הש"ג מאחריות?

החייל הניצב בש"ג, אחראי על שער המחנה. גם אם הוא טירון – הוא המפקד של השער. הוא הרמטכ"ל של השער. הוא אחראי לבצע את תפקידו. תהיינה שגיאותיה ומחדליה של המערכת כאשר תהיינה, אם הש"ג בורח מן השער, הוא כשל באופן חמור, מבחינה מקצועית וערכית. מחדלי המערכת אינם פוטרים אותו כהוא זה מאחריותו, ואין בהן כל נסיבה מקלה למעשיו.

בעקבות חדירת המחבלים היהודיים למוצב צה"ל סמוך ליצהר, שבה החיילים לא תפקדו ועמדו מנגד שעה שחבורת הפראים הרסה את המוצב עד היסוד, שוב דובר על כך שמדובר בסה"כ במילואימניקים, שלא ידעו מה לעשות, ולא קיבלו פקודות נכונות, שלא הוכנו לסיטואציה וכו'. אין זה מן הנמנע שאכן היו וישנם מחדלים מערכתיים. אי אפשר לקבל טענה מערכתית של "הפתעה", שהרי לפני כשנתיים – שלוש הייתה חדירה דומה למפקדת חטיבת אפרים. אך יהיו שגיאות ומחדלי המערכת אשר יהיו – אין בכך לפתור את החיילים מאחריות. אין כל צורך בתדריך מיוחד ובפקודה מסודרת, כדי לדעת שאין לאפשר חדירה למוצב של צה"ל ולבטח שאין לאפשר את הריסתו. כל חייל אמור לדעת שעליו להגן על המוצב והציוד שלו, ואין הוא יכול לעמוד באפס מעשה כאשר פורעים עושים במוצב כבתוך שלהם.

כל טירון, בטירונות הג'ובניקית ביותר, לומד נוהל מעצר חשוד, ולשם כך הוא מקבל נשק. מדוע החיילים לא ביצעו את הנוהל הזה? וּלְמִצְעָר, מדוע לא הפעילו אמצעים לפיזור הפגנות נגד הפורעים?

מי שרואה בצה"ל אויב ונלחם נגד צה"ל - הוא אויב, ויש להתייחס אליו כפי שמתייחסים לאויב. ישראלי הנלחם בצה"ל הוא בוגד, גיס חמישי, וכך יש להתייחס אליו. אין ספק, שהיחס הסלחני כלפי הפורעים הוא כשל מערכתי, המחייב תיקון מערכתי.

אולם הכשל המערכתי, אינו מסיר ולו טיפת אחריות מהחיילים, שלא נהגו כחיילים. החיילים הללו ביזו את צה"ל. 

מחר, נסב כולנו לליל הסדר, ונקרא על ארבעת הבנים, ובהם הבן הרשע. "מה העבודה הזאת לכם"? הוא שואל. "לכם, ולא לו". בכך שהוא מוציא את עצמו מן הכלל, הוא כופר בעיקר. ההגדה אומרת לנו להקהות את שיניו ומבהירה בפירוש, שאילו היה שם, במצרים, לא היה נגאל. כאשר אנו רואים את הכופרים בעיקר, המוציאים עצמם מן הכלל, ונלחמים נגד צה"ל ונגד מדינת ישראל, אין ספק מיהו הבן הרשע תשע"ד.

* "ישראל היום"