בשבת, 31.5, מלאו 40 שנה להסדר הפרדת
הכוחות עם סוריה אחרי מלחמת יום הכיפורים. היה זה הסכם, שבו ישראל דחתה מכל וכל את
הדרישה הסורית לנסיגה מהגולן, במו"מ ממושך תחת מלחמת התשה קשה. עמדתה הנחרצת
של הממשלה בראשות גולדה, לצד מאבק ציבורי שהובילו תושבי הגולן (בעידוד סמוי של
הממשלה, שראתה במאבק רוח גבית במו"מ), נסוגו הסורים מדרישתם, וישראל מצִדה, ויתרה
על קונייטרה, שהייתה בירת הגולן והעיר הגדולה ביותר בימי הסורים, בעלת ערך סמלי רב
בעבורם וחסרת משמעות ביטחונית (בהיותה נחותה מבחינה טופוגרפית) והתיישבותית
בעבורנו. אגב, על פי דרישת ישראל, נכתב בהסכם שהסורים יישבו מחדש את קונייטרה,
בהנחה שעיר מיושבת סמוך לגבול מקטינה את סכנת המלחמה, אך הסורים הפרו את ההסכם. הם
נתנו את השם קונייטרה לעיר חדשה שהקימו, וטענו שהתחייבו ליישב את קונייטרה, אך לא
אמרו איזו קונייטרה...
מאז, הגולן הוא האזור השקט ביותר בישראל.
בניגוד להסכם שביתת הנשק מ-1949, שאותו הפרו הסורים, שישבו על הגולן, מידי יום
בתוקפנות מתמדת נגד ישראל ויישוביה, את הסכם הפרדת הכוחות, שבו ישראל יושבת על
הגולן, הם כיבדו בקפדנות. לאורך 40 השנים הללו, הגבול עם סוריה היה שקט יותר אף
מגבולות השלום עם מצרים וירדן, אזור נטול פיגועי טרור (למעט אפיזודה קצרה של ירי
טילים במלחמת לבנון השניה, אז כל אזור הצפון, מחדרה וצפונה, היה תחת מתקפה), וכל
האיומים מפני מלחמה וחידוש מעשי האיבה אם ישראל לא תיסוג מהגולן, התבררו כעורבא
פרח. אילו חלילה נסוגונו מהגולן, היום חופי הכינרת היו נתונים למלחמה קשה בין
חיזבאללה ואל קאעדה. בזכות העם שהיה עם הגולן, הצלנו את עצמנו מידי עצמנו ונמנע
אסון לאומי.
בשבת בבוקר, בדיוק ביום מלאת 40 שנה להסכם,
דקות אחרות לפני השעה 6:00, זכינו – תושבי הגולן, להשכמה מוקדמת לקול הסירנות
שייללו בצפירות אזעקה עולות ויורדות והצטווינו להיכנס למרחבים מוגנים (לדקות
ספורות). הקרבות הכבדים בקרבת הגבול, הביאו כנראה לנפילת פגזים סמוך לגבול או אולי
אפילו בצד הישראלי (איני יודע לומר זאת בוודאות) וגרמו לאזעקה.
זה לא כל כך נעים להתעורר בסוג כזה של
השכמה. אבל זו תזכורת שאנו חיים במדינת ישראל, שכל אזוריה ספגו פגיעות קשות, של
טרור או טילים, בגלים שונים, לאורך שנות השקט בגולן. זו תזכורת שאמנם אנו רגילים
לחיי שקט ושלווה, ובכל זאת אנו סמוכים לגבול עם אויב מר.
עם זאת, גם היום, מה שמפר את השלווה בגולן,
אינו המאבק בין הסורים לביננו, אלא מלחמת האזרחים הקטלנית והעקובה מדם, שכבר גבתה
חיי כ-170,000 איש. במלחמה זו, עלינו לשמור על ניטרליות מוחלטת, כי זו אינה
מלחמתנו. זו מלחמה בין המרים שבאויבינו לבין עצמם, מלחמת בני חושך בבני חושך.
ובעוד הם נלחמים ומקיזים את דמם, אנו
ממשיכים ונמשיך לפתח ולטפח את הגולן הישראלי, חבל הארץ המשגשג שלנו. זו הציונות
במיטבה.
* "שישי בגולן", "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
