הבלוג של אורי הייטנר

אחד האירועים המשמעותיים ביותר בחיי, היה לפני עשרים שנה. במשך 19 יום שבתתי רעב. במשך 19 יום, חבריי ואני ישבנו בשמורת גמלא העתיקה שבגולן, ושבתנו רעב, נגד הנסיגה מהגולן, שהייתה אז סכנה מוחשית ביותר. במשך 19 ימים לא אכלנו דבר ושתינו רק מים. במהלך השביתה, אחד מחבריי התמוטט ואושפז, ולמחרת חזר אלינו והמשיך את השביתה עד תומה.

שביתת רעב אינה רק כלי לגיטימי במאבק, הוא אף כלי אצילי; אדם וקבוצה, הנאבקים על ציפור נפשם כדי למנוע אסון בלתי הפיך, בעיניהם, אך לא עושים זאת באמצעות פגיעה באחרים, באמצעות טרור, אלא באמצעות נכונותם לסבול, באמצעות פגיעה בעצמם.

ועל אף עמדתי זאת, וחרף ניסיוני האישי, אני תומך בהצעת החוק שנועדה לאפשר הזנה בכפיה של אסירים השובתים רעב.

הסיבה המרכזית לעמדתי, היא קדושת חיי אדם. שביתת רעב נועדה להזעיק את דעת הקהל, לא להתאבד. שביתת רעב המסכנת באופן מוחשי ובוודאות קרובה את חייו של השובת, היא כבר מעשה התאבדות. וכאשר אדם מנסה להתאבד, מצוות "לא תעמוד על דם רעך" מחייבת למנוע את התאבדותו. קל וחומר, כאשר מדובר באסיר. כאשר אדם מתאבד בביתו, אנו רואים בו אחראי למעשה. כאשר אסיר מתאבד בכלא, אנו רואים בהנהלת הכלא ובסוהרים אחראים למותו. תפקידם להשגיח עליו, לפקוח עין, לוודא שאינו פוגע בעצמו, למנוע ממנו נגישות לאמצעים שיקלו על התאבדותו. כאשר אסיר מוגדר כבעל נטיה אובדנית או כמסוכן לעצמו, ההשגחה עליו גדולה שבעתיים. אם הוא מתאבד, זהו כישלון של המערכת, המחייב חקירה ואף הסקת מסקנות.

כפי שהצלת חייו של האסיר מוצדקת כאשר הוא מנסה לחתוך את ורידיו או לתלות את עצמו, כך היא מוצדקת כאשר ההתאבדות היא באמצעות הרעבה עצמית.

הדברים מקבלים משנה תוקף, בהקשר הפוליטי של שביתת המחבלים האסירים. נכונותו של מחבל כזה למות בשביתת רעב, היא הקרבה עצמית כמו נכונותו למות בפיגוע התאבדות. אותו מחבל מנסה להכניע את ישראל באמצעות השביתה, ואם לא יצליח בכך, הוא ינסה לפגוע בה באמצעות המוות. הנזק התדמיתי והביטחוני לישראל כתוצאה ממותם של מחבלים שובתי רעב בכלא, יהיה גדול הרבה יותר מהנזק התדמיתי כתוצאה מהזנתם בכפיה (אף שללא ספק גם צעד זה יגרום לנזק). אנחנו נמצאים במלחמה, ואין כל סיבה שנגיש ניצחונות לאויבינו, מתוך אידיוטיזם שימושי. כמובן, שהמטרה הזאת אינה מקדשת את כל האמצעים, אך לבטח היא מקדשת את האמצעי של מניעת התאבדות, שבלאו הכי הנו צעד מוסרי והומאני, הנובע, בראש ובראשונה, מערך חיי אדם. 

* "ישראל היום"