הבלוג של אורי הייטנר

פה גדול / מאיר אריאל

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 30.6.14

פרשת השבוע היא פרשת "בלק", הנקראת כך על שמו של בלק בן ציפור מלך מואב. אך הגיבור שלה הוא בלעם בן פעור, נביא וקוסם נודע. בלק, שנוכח בניצחונות ישראל, בכיבוש עבה"י המזרחי, שכר את שירותיו של בלעם, כדי שיקלל את ישראל. בלעם הבהיר שלא יוכל לומר, אלא את שה' יכתיב לו, ועל אף הבטחות לעושר מופלג, נשאר נאמן לדרכו, וברך את בני ישראל, ברכות שחלקן אף נכנסו לסידור התפילה.

בקרב חז"ל ודורות של פרשנים, חלוקות הדעות באשר לבלעם. המיעוט, שאני שותף לדעתו, רואה בבלעם את התגלמות המושג נביא אמת, הנאמן לדבר מצפונו ועומד בכל פיתוי. הרוב רואה בו נביא שתמורת כסף בא לקלל את עם ישראל, אך בשל התערבות ניסית של אלוהים, התבלבלו מילותיו והוא יצא מברך. הוא מכונה בלעם הרשע, ועל טיטוס הרשע נאמר שהוא בן בנו.

בשירתו של מאיר אריאל, באות לידי ביטוי שתי הגישות. שלושת אלבומיו הראשונים הם הטרילוגיה "שירי חג ומועד ... ונופל", "וגלוי עיניים" ו"ירוקות". שמו של האלבום הראשון משחק עם שירי החג והמועד במשחק מילים עם המשמעות השניה של המילה מועד = נופל. האלבום השני נפתח בו"ו החיבור, כדי לרמוז שהוא אלבום המשך ושמו הוא המשך לשמו של האלבום הראשון. "נופל וגלוי עיניים", כך מגדיר את עצמו בלעם: "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל, אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם". והשם "ירוקות" של האלבום השלישי, משייך, למי שלא הבין זאת עד כה, את גלוי העיניים, לבעל העיניים הירוקות, כלומר למאיר אריאל עצמו, שתמונתו המבליטה את ירקות עיניו מתנוססת על עטיפתו. המסר של מאיר אריאל, הוא הזדהות עם בלעם, כאב טיפוס של נביא, הנאמן לאמת שלו, מסרב להיות שכיר עט, שכיר פה או שכיר מיקרופון, ומתעקש לומר רק מה שמצפונו מחייב אותו לומר.

והנה, בשיר "פה גדול" אותו נשמע הערב, שגיבורו, השלילי – כמעט מיותר לציין, הוא טיטוס, מוגדר טיטוס כ"בן בנו של בלעם הרשע".

השיר "פה גדול", המסיים את האיכותי באלבומיו והאהוב עליי ביותר – "רישומי פחם", הוא גירסה שירית למדרש תלמודי, על טיטוס, שכדי להוכיח את עליונותו על אלוהי ישראל, בחר בפרובוקציה של חילול קדושי ישראל. הוא שכב עם זונה, על הפרוכת בקודש הקודשים בבית המקדש, המקום שבו מותר היה רק לכהן הגדול להיכנס אליו רק ביום הכיפורים, ולא תמיד הוא זכה לצאת ממנו, ובראש ובראשונה אסור היה עליו לפלוט זרע.

לא נכנס כאן לכל השתלשלות האגדה והשיר, נספר רק על עונשו של טיטוס – הוא נענש בכך שיתוש שנכנס לאפו חדר למוחו, התפתח לגודל של גוזל, ניקר במוחו במשך שבע שנים והוציא אותו משיווי משקלו ומדעתו, עד מותו.

"פה גדול" הוא ה"האפי אנד" של האלבום, הנפתח בשיר "חיית הברזל". "חיית הברזל" מבוסס על חזון של הנביא דניאל, המתאר חיות מפלצתיות העולות מן הים והרביעית והמאיימת שבהן היא חיית הברזל, שעל פי חז"ל היא מסמלת את מלכות רומי. מאיר אריאל, שואל מיהי היום המקבילה של רומי, מעצמה גדולה המאיימת על האנושות, על התרבות ועל היהדות, וטוען שזו הסגידה לטכנולוגיה, לחומרנות, לגלובליזציה ואפילו מקדים את זמנו ומנבא את זוועת הריאליטי. השירים הבאים באלבום הם הרחבה של המסר אודות האיום של חיית הברזל. ב"פה גדול" המעצמה הרומית נוחלת תבוסה ליהדות.

"ופה מדבר גדולות, מתרברב" מתאר מאיר אריאל את חיית המתכת. "טיטוס, טיטוס, פה גדול", מתאר אריאל את טיטוס ב"פה גדול" – "טיטוס, טיטוס, רברבן", "טיטוס, טיטוס, פה שחצן" וכו' וכו'. "עם שיני ברזל גדולות אוכלת וגורסת / והשאר בציפורני נחושת דורסת" הוא מתאר את חיית הברזל בשיר הפותח את האלבום. והוא מסיים את השיר המסיים את האלבום, בתיאור היתוש שחדר למוחו של טיטוס – "את מוחו פצעו, מצאו / יתוש בגודל גוזל - / שפתיו של נחושת / וציפורניו של ברזל..."

השאלה היא האם ימצא היתוש שיגבר על חיית הברזל המודרנית?

טיטוס, טיטוס, פה גדול -

שחה הגמרא -

בחרבו שיסף

את פרוכת המסך,

גלל קלף של תורה,

זממו עליה ביצע

(עשה מעשה בפרוצה)

טיטוס, טיטוס, רברבן -

שחה הגמרא -

את כלי היקר

בפרוכת הוא צרר,

הפליג עם השלל

ויתנשא עליו גל.

טיטוס, טיטוס, פה שחצן -

שחה הגמרא -

אז לשון חרץ:

"אלוהיהם גיבור בים;

נרד ליבשה -

נראה אותו שם..."

טיטוס, טיטוס, צפצפן

אז בת-קול שמע:

"רשע בן רשע,

בן-בנו של עשיו הרשע,

בריה קלה לי יש -

לך היא תיתן מלחמה".

טיטוס, טיטוס, לגלגן -

שחה הגמרא -

רק לחוף ירד,

בא יתוש בעד חוטמו,

אכל לו את כוחו -

שבע שנים עד מותו.

טיטוס, טיטוס, מללן -

שחה הגמרא -

את מוחו פצעו, מצאו

יתוש בגדל גוזל -

שפתיו של נחושת

וציפורניו של ברזל.