הבלוג של אורי הייטנר

זכות הציבור לדעת, הנה ערך חשוב מאוד בדמוקרטיה, אולם אין היא ערך עליון, אין היא ערך בלעדי, ובכלל – אין אף ערך שהנו ערך עליון, שכל הערכים האחרים מתבטלים בפניו. יש מקרים, שבהם מותר ורצוי לא לפרסם מידע, בשל פגיעה בערכים אחרים, כמו ביטחון המדינה, שלום הציבור וצנעת הפרט. וכן, גם הטעם הטוב, עשוי להיות שיקול לא לפרסם תמונה או הקלטה זו או אחרת.

המחלוקת הציבורית על שידור קלטת החטיפה, אם כן, אינה נוגעת לשאלה העקרונית, האם זכות הציבור לדעת היא מוחלטת, אלא האם שיקול הדעת במקרה דנן, הצדיק את הפרסום או לא.  

שידור קלטת כזאת אינה החלטה מובנת מאליה. אין כל הצדקה להציג לציבור תמונות זוועה של גופות מרוטשות ואין חובה להשמיע שידור של רצח. היגון והכאב, של העם כולו ובפרט של משפחות הנרצחים, עצומים בלאו הכי, ואין צורך להעמיס על כך את התיעוד הקשה והמצמרר. אין סיבה לתת לאויב את התענוג לעלוץ ולשמוח לשמע הקולות הקשים של הרצח.

ואף על פי כן, במקרה הזה השיקולים בעד השידור מכריעים את הכף. במקרה הזה, יש עניין מובהק לציבור, לבחון את תפקוד המשטרה. סוגיית התפקוד ושאלת המחדל, מלווים את הפרשה מראשיתה. זכותו וחובתו של הציבור לדעת מה באמת היה, איך המשטרה תפקדה, איך מתפקדים כוחות הביטחון, שאנו נותנים בהם את מבטחנו, בעת משבר, גוברות על הרצון הטבעי לא להעצים את הכאב. וכיוון שאחת הסוגיות המרכזיות שעלו לדיון הציבורי, הייתה האם על פי הקלטת ניתן היה להבין שמדובר באירוע חמור שמחייב הדלקת כל האורות האדומים, ונשמעו אמירות על פיהן ההקלטה אינה ברורה ואינה חד משמעית – אי השמעת הקלטת הייתה פוגעת באינטרס הציבורי המובהק. במקרה זה, השמעת הקלטת לא נועדה לספק את יצרי המציצנות המקאברית, אלא באמת ובתמים לספק מידע חיוני לדיון ציבורי חשוב. במקרה הזה, אי השמעת הקלטת, הייתה פוגעת בדמוקרטיה ובשיח הציבורי החופשי.

מן הקלטת ניתן ללמוד שלושה דברים. האחד, הוא שגם בתפקוד אופטימלי של המשטרה וכוחות הביטחון, אי אפשר היה להגיע בזמן לחטופים ולהציל את חייהם. השני, הוא שהתפקוד של שרשרת הנוגעים בדבר במשטרת ישראל היה מתחת לכל ביקורת, והמחדל היה נורא. העובדה שאי אפשר היה למנוע את הרצח, אינה מקלה בחומרת המחדל, כיוון שבמקרה אחר, תפקוד לקוי כזה יעלה בחיי אדם. השלישי, הוא שהיה ניסיון לטייח את האמת, במידע לא אמין אודות ההקלטה.

בימים הראשונים אחרי החטיפה, אמרה המשטרה שאין זה הזמן לעסוק בשאלת המחדל, ויש למקד את כל המאמצים להגעה לחטופים. כעת, סוגיית המחדל והטיוח, הנם סוגיה בעלת משמעות ציבורית מובהקת, המחייבת להביא את המידע במלואו לידיעת הציבור ולשיפוטו. 

* "ישראל היום"