הבלוג של אורי הייטנר

בשנים האחרונות, כל אימת שאני כותב על רעיון הפשרה הטריטוריאלית, על תכנית אלון, על בקעת הירדן, יותר משאני מקבל תגובות של הסכמה או התנגדות, אני מקבל תגובות של לעג. מה זה האנכרוניזם הזה? איפה אתה חי? אתה תקוע בתכנית עבשה, שלא הייתה ריאלית כבר לפני 47 שנים, ועושה לה החייאה מלאכותית? העולם השתנה, האזור השתנה, אנחנו השתנינו, הכל השתנה, ואתה תקוע עם תכנית אלון שלך... הרי מתווה הסכם השלום ידוע, כל מה שצריך הוא רק להעז, להחליט ולחתום.

מעניין, האם ועד כמה השינויים הדרסטיים שאירעו בעשרים השנים האחרונות, הזיזו במילימטר את שוחרי הנסיגה המלאה לקווי 49' (עם או בלי "חילופי שטחים"), מדעתם. עד כמה תוצאות אוסלו, תוצאות ההתנתקות, ה"אביב הערבי" גרמו להם לבחון מחדש את עצמם, את משנתם, את השקפתם.

אבל היום, כאשר סוריה ועיראק מתפוררות, ארגון דאעש משתלט על עוד ועוד אזורים ומאיים על עצם קיומה של ירדן, קיימת סכנה מוחשית למציאות של רצף אסלאמיסטי קנאי מאפגניסטן ועד... ועד היכן? עד כביש שש? עד הירדן? פתאום חשיבותם של גבולות בני הגנה למדינת ישראל, כבסיס וכתנאי לכל הסדר שלום, חוזרת ומתבהרת כעניין בעל חשיבות קיומית. ואין גבולות בני הגנה לישראל, אלא על הירדן.

הראשון שהעלה על ראש שמחתנו את בקעת הירדן, היה יגאל אלון, בתכנית שהגה מיד בשוך הקרבות של מלחמת ששת הימים. הייתה זו גישה יצירתית ובלתי קונבנציונלית. הרי בדרך כלל מדינה חותרת לרצף טריטוריאלי, וסביר היה להניח, שאם ישראל מציעה פשרה טריטוריאלית, הגבול יעבור אי שם באמצע הדרך, בין הגבול הישן לבין הירדן – מערבה ממנו ישראל, וממנו מזרחה, השכן הערבי (ירדן או מדינה פלשתינאית). מה הביא את אלון להציע את הרעיון הבלתי קונבנציונלי, של פשרה טריטוריאלית שבה ישראל נסוגה מלב יהודה ושומרון ומספחת את בקעת הירדן שבמזרח?

על מנת להבין זאת, יש לרדת לשורשי השקפת עולמו של אלון. יגאל אלון התחנך וחינך על רעיון שלמות הארץ. הוא האמין בכל לבו בזכותנו הטבעית וההיסטורית על א"י כולה וחזונו היה מימושה של הזכות הזאת. לאורך השנים שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים, אלון לא חדל להאשים את בן גוריון בהחמצה הגדולה – ההימנעות משחרור יהודה ושומרון בתש"ח. והנה, במלחמת ששת הימים מומש חזונו, צה"ל שחרר את יהודה ושומרון, ודווקא הוא היה הראשון שהציע תכנית סדורה לחלוקת א"י, אותו רעיון שהיה מאוס בעיניו. מה קרה?

במלחמת העצמאות, השטחים שצה"ל שחרר, התרוקנו מתושביהם הערבים. אלון האמין שכך יהיה גם במלחמה הבאה. במלחמת ששת הימים האוכלוסיה הפלשתינאית נשארה במקומה. אלון היטיב לקרוא את המציאות והבין שהנסיבות החדשות הופכות את חזון שלמות הארץ לבלתי מעשי ולאיום על צביונה היהודי הדמוקרטי של מדינת ישראל. תכניתו נתנה מענה למציאות החדשה.

תכנית אלון, בכל גרסאותיה ובכל הצגותיה, נפתחה בהצגת היסוד המוסרי, כהגדרתו – זכותו של העם היהודי על א"י כולה. הסעיף השני, הוא אזכור העובדה שכל השטחים שוחררו במלחמת מגן שנכפתה עלינו בידי אויב שסרב להכיר בקיומה של ישראל בגבולותיה הישנים. ומכאן, שזכותה של ישראל להחזיק בשטחים היא זכות חד משמעית. אין אלה שטחים כבושים. וכאשר הוא הציע פשרה טריטוריאלית, הוא הציע נסיגה ישראלית משטחים השייכים לנו, למען השלום ובשל האיום הדמוגרפי. אולם הנסיגה בשום אופן לא תהיה מלאה. המרכיב המרכזי בתכנית אלון, מלבד ריבונותנו על ירושלים השלמה, היה ריבונותנו על בקעת הירדן.

למה בקעת הירדן? הרעיון המכונן בגיבוש מפת תכנית אלון היה השיקול הדמוגרפי. גב ההר ביהודה ושומרון מאוכלס בצפיפות בפלשתינאים ולכן שליטה בו מסכנת את ישראל. בקעת הירדן, לעומת זאת, היא אזור ריק כמעט לגמרי, ולכן אין בה איום דמוגרפי וראוי לאכלס אותה בהתיישבות יהודית מסיבית.

אולם לא פחות מהשיקול הדמוגרפי, עמד לנגד עיניו של אלון השיקול הביטחוני – גבולות בני הגנה לישראל. העמידה הנחרצת על בקעת הירדן ישראלית, היא פועל יוצא של הנכונות הנועזת לפשרה טריטוריאלית. כדי לאפשר פשרה טריטוריאלית ונסיגה מאזורים צפופים באוכלוסיה פלשתינאית, יש להבטיח גבולות בני הגנה, כדי לא לחזור למצב המאיים, של מדינה שרוחבה הוא 15 ק"מ, שבמתקפת פתע ניתן לחצות אותה למספר חלקים בתוך שעות ספורות. אם בקעת הירדן תהיה ישראלית, אמר אלון, ניתן לבצע פשרה טריטוריאלית.

אף שתכנית אלון לא אומצה באופן רשמי, היא הייתה, למעשה, מדיניותה של ישראל תחת שלטון המערך עד 1977, והיא הייתה דרכה של מפלגת העבודה עד מפנה המאה. יצחק רבין האמין בתכנית אלון, ומבחינתו הסכם אוסלו נועד להיות הסדר ביניים בדרך למימוש הסדר קבע על פי עקרונות תכנית אלון. ואכן, בנאומו האחרון בכנסת, חודש לפני הרצח, בו הציג את מורשתו המדינית ותיאר את הקווים האדומים שלו במו"מ על הסדר הקבע, הוא קבע נחרצות ש"גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה". המילים המשמעותיות ביותר במשפט הזה, הם "בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה". היום, כאשר על פי ההדלפות נתניהו התעקש במו"מ עם הפלשתינאים רק על נוכחות צבאית על נהר הירדן, יש לכך משמעות רבה.

מה הכוונה בפירוש הנרחב ביותר של המושג בקעת הירדן?

בנאום שנשא בוועידת הקיבוץ המאוחד בשפיים ב-1976, אלון היכה על חטא על השימוש במושג "בקעת הירדן", שעלול להתפרש באופן מצומצם ומצמצם: "לגבי שמה של בקעת הירדן, אני מודה שיש כאן בעיה. כאשר אנחנו מדברים על בקעת הירדן, הכוונה היא לרצועה רחבה למדי שבאגפה המזרחי היא נשענת על הנהר, ובאגפה המערבי היא נשענת על גב הבקעה שגובהו, במקומות מסוימים, אינו נופל מגב ההר המאוכלס בצפיפות במרכז השומרון, ובחלקו אולי עולה עליהם בגובהו. הרצועה היא בהחלט אינה רק בקעתית".

בקעת הירדן ישראלית, הייתה יסוד מוסד בקונצנזוס הלאומי בישראל, עד שאהוד ברק היהיר, בוועידת קמפ-דיוויד, שבר את הקונצנזוס, ולצד הצעתו לחלק את ירושלים הוא הציע גם נסיגה מבקעת הירדן. אהוד אולמרט, חזר על ההצעה במו"מ שקיים עם אבו מאזן. כולנו זוכרים היטב לאיזה שלום הביאו ההצעות המופקרות הללו.

היום, לנוכח השינויים הרדיקאליים בעולם הסובב אותנו, רק חמוֹר ידבק ברעיון הנסיגה הישראלית לכביש שש, שיהפוך את ת"א וגוש דן ל"עוטף יו"ש". היום יבין כל בר דעת, שגבולות בני הגנה לישראל הם צורך קיומי, וגבולות בני הגנה פירושם – בקעת הירדן, במלוא משמעות המושג. היום ברור עד כמה יגאל אלון הגביה עוף והרחיק ראות ועד כמה נכונה מורשת רבין.

יש לחזור לרעיונות תכנית אלון, בהתאמה לשינויים הדמוגרפיים שנוצרו במהלך השנים, ובראש ובראשונה – עמידה בלתי מתפשרת על בקעת הירדן ישראלית. 

* "הזמן הירוק"