* התרוקנות יישובי עוטף
עזה, חלילה, עלולה להיות ניצחון אסטרטגי אדיר של חמאס ותבוסה נוראה של ישראל.
מבחינת התודעה הערבית, יהיה זה המשך להתנתקות – הצלחנו בטרור לגרש את הציונים מגוש
קטיף, הצלחנו לגרש אותם מעוטף עזה, יאללה – אשקלון. והמסר לחיזבאללה – יאללה קריית
שמונה ויישובי קו העימות.
תושבי עוטף עזה ראויים להערצה על
עמידתם האיתנה במשך 14 שנים תחת פשע המלחמה המתמשך של הפלשתינאים. ובכל זאת, יש
לצפות מהם לעמידה איתנה ככל שיידרש.
אך בראש ובראשונה, על הממשלה להבין את
חומרת השעה. אסור לסיים את המלחמה הזאת באופן שימשך האיום ה"טיפטופי" על
עוטף עזה.
* ההכרזה על סיום מבצע "צוק
איתן" הייתה נמהרת ושגויה, לא רק במבחן התוצאה (חידוש האש בידי חמאס), בחכמה
שבדיעבד, אלא מלכתחילה. היא הייתה שגויה מלכתחילה, כיוון שמלכתחילה נקבעה הפסקת אש
ל-72 שעות. כאשר בסיטואציה כזאת ישראל הכריזה על סיום המבצע, שחררה את המילואים
והעלתה את הטנקים צפונה, היא הפגינה חולשה וקוצר רוח. חמאס ראה בגילוי החולשה הזאת
רוח גבית לחידוש התוקפנות, כבת לוויה סחטנית למו"מ, בניסיון לקדם את דרישותיו
האבסורדיות.
* אחת ההחלטות האחרונות של רבין, הייתה
לחסל את פאתחי שקאקי, מנהיג הג'יהאד האסלאמי. הוא חוסל ב-26.10.95, 9 ימים לפני
רצח רבין. החיסול הזה השבית לחלוטין את פעילות הארגון למשך 5 שנים ובסה"כ לקח
לו עשר שנים להתאושש.
חיסול הנהגת "ספטמבר השחור"
בעקבות הטבח במינכן, הביא לחיסולו של הארגון.
חיסולם של יאסין ורנתיסי, המנהיגים
הדתיים של חמאס, לצד מנהיגים נוספים באותה תקופה, הוא אחד המרכיבים בניצחון על
טרור המתאבדים.
יש גם דוגמה הפוכה – חיסולו של מנהיג
חיזבאללה מוסאווי לא הביא לתוצאה הרצויה. להיפך, הארגון התחזק תחת המנהיג הבא –
נסראללה.
חמאס הוא ארגון חזק ומושרש, שאי אפשר
למוטט אותו באמצעות חיסול המנהיג. אם וכאשר תתחדש האש, המטרה הישראלית צריכה להיות
חיסול כל ההנהגה שלו, הצבאית והפוליטית. חיסול כזה ישבש לשנים את יכולת הפעולה של
הארגון, ויאפשר הסדרה מסוימת ברצועת עזה.
* למו"מ המתקיים כעת במצרים יש
הגדרה אחת בלבד - מו"מ תחת אש. המשך מו"מ, בהפוגות קצרות של 72 שעות, עם
אקדח על הרקה ואיום בחידוש האש אם התביעות האבסורדיות והחצופות של חמאס לא תענינה,
אינו יכול להיות מוגדר באופן אחר.
* הייתה זו שגיאה להסכים גם להפסקת האש
הזאת, אולם יש לנצל אותה כדי להבהיר שזאת הפסקת האש הזמנית האחרונה. אם חמאס יחדש
את האש, יש לחדש את הלחימה במלוא עוזה ולהביא להכרעה, באמצעות חיסול הנהגת חמאס.
* חמאס דורש נמל בעזה, כדי שיוכל בקלות
לקלוט את הכמויות הבלתי מוגבלות של אמל"ח לביצוע פשעיו נגד האנושות. כמובן
שיש לדחות על הסף את הדרישה האבסורדית הזאת. אבל יש דברים גרועים יותר מאשר נמל של
חמאס בעזה. למשל, נמל בעזה בהפעלת ארדואן (כפי שהוא מציע).
* אם יהיה נמל בעזה, למה הוא ישמש?
לְמה ששימשה העצמאות שניתנה בעזה כשישראל יצאה מהרצועה. למה ששימשו השטחים שמהם
עקרנו את יישובינו בגוש קטיף ובתוחמת הצפונית. למה ששימש המלט שישראל העבירה
לרצועת עזה. למה ששימש הכסף הרב שהגיע לרצועת עזה כדי שיקימו את סינגפור של
המזה"ת. למה ששימש החשמל שישראל מעבירה לרצועת עזה. בתנאי מעבדה אופטימליים,
נמל בעזה הוא דרישה הגיונית מאוד, וזה אפילו אינטרס ישראלי, שיהיה טוב לשכנים. אלא
שאנו למודי ניסיון, ומבינים שהסכמה להקמת נמל בעזה, פירושה הסכמה להעצמה רבתי של
מפלצת הטרור ופשעי המלחמה נגד אזרחי ישראל. הנחת העבודה שלנו, צריכה להיות שנמל
בעזה = נשק כימי בידי חמאס.
* אם נכונות הידיעות המודלפות
מהמו"מ במצרים, מדובר בפרס לטרור. הכלל צריך להיות שיקום תמורת פירוז. ללא
פירוז – שום הקלות.
* איני מסתיר את ביקורתי על ניהול
המלחמה, ובעיקר על כך שלא הוגדר יעד ברור של חיסול הנהגת חמאס. אבל אני מאוד לא
אוהב את האופנה של לעג לנתניהו, יעלון וגנץ וזלזול בהישגי "צוק איתן".
היו הישגים משמעותיים, והחשוב שבהם הוא חיסול הכור הגרעיני של חמאס – מנהרות התופת.
אין כאן שחור ולבן, ואין כל מקום לזלזול וללעג.
* אם הרמטכ"ל יודה בפומבי שטעה
בדבריו בנאום הפרחים האדומים, הוא יזכה להערכה רבה.
* רבים מדברים על כך שהפתרון לרצועת
עזה הוא שלטון של רש"פ בראשות אבו מאזן. יש הוכחה לכך שזה עובד – מצב הביטחון
ביו"ש. ההוכחה הזאת רלוונטית לפתרון נוסח הרש"פ ביו"ש – אוטונומיה
אזרחית, תחת מעטפת ביטחונית ישראלית, עם שליטה ישראלית על המעברים ופעולה חופשית
של צה"ל ושב"כ בתוך השטח, כולל מעצרים על פי הצורך. שלטון הרש"פ
בשטחים שברשותו ביו"ש לפני "חומת מגן", היה מפלצת טרור כמו מדינת
עזה, רק יותר אפקטיבית (רצח 1,500 ישראלים). נכון שזה היה תחת ערפאת ולא תחת אבו
מאזן, אך כדאי לזכור שבשנתיים הראשונות אחרי ההתנתקות אבו מאזן שלט ברצועת עזה,
ותחתיו החלה להיבנות מפלצת הטרור, במקביל לרגיעה ביו"ש.
גם לדעתי, הרש"פ בראשות אבו מאזן
הוא הפתרון הנכון לרצועת עזה, אבל רק בתנאֵי הרש"פ ביו"ש מאז "חומת
מגן". פתרון אפקטיבי נוסף, אולי טוב יותר, הוא מצרימיזציה של רצועת עזה. אבו
מאזן והרש"פ יכולים להשתלב גם בפתרון כזה.
* הדיפלומטיה הציבורית, תופסת מקום
הולך וגובר ביחסים הבינלאומיים ובמדינאות הבינלאומית. ישראל נמצאת תחת מתקפת
תעמולה שקרית, בעניין הרג האזרחים והילדים ברצועת עזה. מה צריכה להיות האסטרטגיה
של ישראל במערכה הזאת?
האסטרטגיה של ההסברה הישראלית צריכה להיות
אמירת האמת, במקסימום ווליום, במקסימום הוכחות, ולהגיע למקסימום אנשים בעולם. האמת
היא שהפלשתינאים מבצעים פשע מתמשך נגד האנושות בירי מכוון על אזרחי ישראל ובמנהרות
תופת לביצוע פיגועי טבח המוניים נגד אזרחי ישראל. לישראל זכות להגנה עצמית, והזכות
הזאת מתבטאת בפגיעה במשגרי הטילים, במנהרות, בתשתיות הטרור ובמחבלים. הפלשתינאים מוסיפים
פשע מלחמה נוסף על פשעי המלחמה שלהם, כאשר הם הופכים במכוון את אזרחיהם למגן אנושי.
למרות זאת, צה"ל עושה יותר מכל צבא אחר בעולם, כל מאמץ להימנע ככל הניתן מפגיעה
באזרחים. מלוא האחריות על כל אזרח וכל ילד פלשתינאי שנהרג, הוא רק על חמאס, בשל התנהגותם.
יש לנו הוכחות רבות לכל טענותינו (כולל לאופן שבו נוהג כל צבא אחר בעולם, ולא כאשר
אזרחיו נמצאים תחת מתקפות טילים).
נכון שהמאבק התעמולתי הוא מאבק א-סימטרי
- לאויב אין כל עכבות לשקר ואילו אנו מוגבלים באמירת האמת. אך את האמת הזאת, שהיא אמת
מוחלטת, יש להביא לכל מקום בעולם.
ההלקאה העצמית המיותרת בקרבנו בנושא
הזה, אינה מבטאת מוסר אלא מוסרנות, לא צדק אלא צדקנות, לא חסד אלא התחסדות. התחסדות,
מוסרנות וצדקנות שייכים למדור הצביעות. והרי נגד הצביעות הזאת אנו נאבקים.
* ובעניין זה, ראוי לצטט את חתן פרס ישראל, הפילוסוף הדגול פרופ' אסא
כשר, מגדולי המומחים בעולם לאתיקה בכלל, ואתיקה צבאית בפרט, מנסח הקוד האתי
"רוח צה"ל": "אנחנו עומדים בדרישות המוסריות. לכל מג"ד
יש קצין אוכלוסיה שמאתר את הלא מעורבים, והכל מפוקח על ידי יותר מדי עורכי דין
שמלווים את העבודה בשטח. הדיבור על מספר ההרוגים לא רלוונטי. זה לא מעיד על חוסר
הקפדה של צה"ל או על פעילות לא נכונה. הנסיבות מחייבות להתנהג במידתיות
ולעשות את ההבחנה בין מעורבים ובלתי מעורבים וכך צה"ל נוהג. אם ליד משגר
שעומד לירות רקטה לעבר שטחי ישראל יש שלושה אזרחים פלשתינים, חייבים להשמיד את
המשגר, כי הרקטה עלולה לפגוע באזרחים ישראלים. לָעולם אין מושג עד כמה ישראל
מתאמצת ומקפידה לעמוד בדרישות המוסריות".
כשר אמר את הדברים בראיון ל"ישראל היום" בערב שבת.
* כשר: "גדעון לוי מתפקד בתור אחד משני יחצני חמאס בעיתון
שלו". ונשאלת השאלה, האם השני הוא אורי משגב או עמירה הס? או שמא כשר התבלבל
בספירה.
אסא כשר אינו אדם שחסרות לו מילים, אך כך הוא הגדיר את יחסו לתופעת גדעון
לוי: "אין בפי מילים פשוטות בשביל לגנות את זה. מדובר בתת רמה עיתונאית
ומוסרית".
בדברי התגובה שלו חזר גדעון לוי על סיסמאות "מעשי ההרג וההרס הברוטאליים
של ישראל". כהרגלו, תעמולה פרימיטיבית למען חמאס.
* מדיניות החוץ של אובמה, בפרט במזרח התיכון, היא מדיניות כושלת,
שפגעה קשות בארה"ב ובידידותיה. זוהי מדיניות צ'מברליינית, המבוססת על פיוסו
של האויב הגדול של האנושות במאה ה-21 - הקנאות האסלאמיסטית הג'יהאדיסטית, בתקווה
שהדבר יביא לקצת שקט.
ויש גם טעויות נוספות, שאינן קשורות לפייסנות, אלא לגישה פשטנית קטנת
ראש, שאינה מנסה לרדת לעומקן של תרבויות אחרות, ולכן כושלת שוב ושוב בהבנתן. כך
ניתן להסביר את סדרת השגיאות של אובמה ביחס למצרים.
כאשר הייתה התקוממות עממית נגד הדיקטטור מובארק, אובמה כדמוקרט תמך
במאבק נגד רודנות. כאשר בבחירות דמוקרטיות נבחרו "האחים המוסלמים", הוא
תמך, כדמוקרט, במי שנבחר בבחירות. כאשר א-סיסי הפיל את שלטון "האחים
המוסלמים" בהפיכה צבאית, הוא יצא, כדמוקרט, נגד ההפיכה הצבאית. כל החלטה בפני
עצמה, הגיונית על פי המנטליות של המערב הדמוקרטי. אלא שזו עצלות מחשבתית, להתייחס
לחברה לא דמוקרטית בבסיסה, על פי פרמטרים מערביים, והיא גרמה לתמיכה הזויה של
ארה"ב בהפיכת המדינה הערבית הגדולה והחשובה ביותר לאמירות אסלאמיסטית
ג'יהאדיסטית, שרואה בארה"ב את השטן הגדול.
ויחד עם זה, כל הדיבורים על אובמה כעל אסלאמיסט (המהדרין אף מגדירים
אותו כ"מוסלמי" בשל שמו האמצעי... אפשר להגדיר אותו כישראלי בשל שמו
הראשון), אוהד "האחים המוסלמים", עוין לישראל, הם עורבא פרח, קשקוש
מקושקש וחסר שחר.
אובמה הוא פטריוט אמריקאי, תומך בישראל, אחד הנשיאים שסייעו לישראל
יותר מאחרים בסיוע ביטחוני, כולל תמיכה משמעותית ב"כיפת ברזל".
ארה"ב הטילה וטו על כל ההצעות נגד ישראל במועצת הביטחון. בכל השוואה
אובייקטיבית, הוא יותר פרו ישראלי מכמה מהנשיאים שנחשבים ידידותיים ביותר לישראל,
כמו ממשלי ניקסון ורייגן. בממשל ניקסון מועצת הביטחון גינתה את ישראל לא אחת,
וארה"ב נמנעה. רייגן ניסה לכפות על ישראל את "תכנית רייגן", לנסיגה
לקווי 4.6.67, הטיל עליה סנקציות בעקבות הפצצת הכור העיראקי וסיפוח הגולן לישראל
ובמלחמת "שלום הגליל" הציב על שולחנו תמונה של ילדה פלשתינאית קטועת
רגל, כדי שלרגע לא ישכח מה ישראל עוללה בלבנון. ועם כל זה, בצדק ניקסון ורייגן
נחשבים ידידי ישראל, כי גם בזמנם ארה"ב הייתה בת הברית הגדולה של ישראל.
אין סתירה בין ידידות ואף ברית בין מדינות, לבין מחלוקת מדינית. למעט
בוש הבן, כל נשיאי ארה"ב תמכו בנסיגה ישראלית לקווי 49', בתיקוני גבול קלים,
וחרף המחלוקת הם היו ידידים. כך גם אובמה.
אלא שמדיניותו הפייסנית, גרמה לישראל לנזק רב, אם כי נזק זניח ושולי
לעומת הנזק שנגרם לארה"ב הברית עצמה. אחד מרגעי השפל של ממשל אובמה, היה מסמך
הפסקת האש הצ'מברלייני שקרי הגיש בעיצומה של מלחמת "צוק איתן", ובצדק
ישראל דחתה אותה על הסף. ההצעה הזאת לא נבעה, חלילה, מאהדה לחמאס, אלא מרוח
פייסנות.
* חמאס בעזה, ארדואן בתורכיה, דאעש בעיראק. הקנאות האסלמית מרימה ראש
ומאיימת על שלום העולם.
* על מה בדיוק זכה יהודה ברקן בפרס אופיר על מפעל חיים? על סרטי
המתיחות? על צ'רלי וחצי? על חגיגה בסנוקר? הלו... זאת אקדמיה?
* לכבוד שרה ביטחון מר משה בוגי,
אהלן, אהלן, אהלן.
נתתי לך לנוח קצת, אבל המערכה המדינית הביאה אותי להמציא פיתוח חדש,
שימנע במלחמה הבאה ביקורת על ישראל, על הרג המגן האנושי של חמאס.
זה כל כך פשוט, שאני לא מבין איך לא חשבתי על זה קודם (אם כי אני יכול
להבין למה אף אחד אחר לא חשב על זה קודם).
ובכן, הפיתוח החדש, הוא פצצות חכמות, שכאשר הן מתפוצצות, הן יודעות
להבחין בין המחבל לבין המגן האנושי שמאחוריו הוא מתחבא. וכך, כאשר משגר רקטות מוצב
בבית מגורים, חיל האוויר יפיל פצצה על הבית, הפצצה תתפוצץ, תפוצץ את המשגר ואת
הרקטות, תהרוג את המחבלים, והמגנים האנושיים יצאו ללא פגע.
אגב, אני מזכיר לך את מועמדותי (מטעם עצמי) לפרס ביטחון ישראל.
צ'או,
שלך,
אני.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
