שיר בבוקר בבוקר / שלמה ארצי
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 8.9.14
הפינה מוקדשת היום לזכרו של משורר
גדול, אחד המשוררים האהובים עליי ביותר, חתן פרס ישראל אמיר גלבוע, במלאת שלושים
שנה לפטירתו. גלבוע נולד באוקראינה ב-1917 וקיבל חינוך עברי. הוא עלה לארץ כחלוץ
וכפועל בגיל 20. במלחמת העולם השניה התנדב לבריגדה ולחם במסגרתה ולאחר מכן היה
פעיל בארגון ההעפלה. הוא שירת כלוחם במלחמת העצמאות.
יצירתו הספרותית החלה ב-1941. הוא היה
משורר, מתרגם ועורך ודמות מרכזית בחיי הספרות של דורו. הוא היה בין מייסדי החבורה
הספרותית "חבורת הרֵעים" והשתתף בכתב העת שהוציאה בשנות ה-40 – "ילקוט
הרעים". חבורה זו קיבלה לימים, בחקר הספרות העברית, את הכינוי "דור
הפלמ"ח".
ב-1953 הוציא גלבוע לאור את ספר שיריו
החשוב ביותר – "שירים בבוקר בבוקר". בתוך הספר מופיע המחזור "שירים
בבוקר בבוקר" ובתוכו השיר "שיר בבוקר בבוקר". העובדה שהשיר הוא שיר
הנושא של המחזור ושל הספר כולו מעידה על החשיבות הרבה שלו בעיני היוצר.
"בבוקר בבוקר" הוא ביטוי
מקראי יפה, שמשמעותו – השכם בבוקר, עם עלות השחר. הוא מופיע במספר מקומות, ותמיד
באופן חיובי של השכמה למצווה, למעשה טוב, לעשיית צדק, לעתים כביטוי לפועלו של
האלוהים.
ומה קרה באותו "בבוקר בבוקר"
אליו מתייחס בשירו אמיר גלבוע? קמה מדינת ישראל. השיר מתייחס לאירוע הזה כמפץ
הגדול בתולדות העם היהודי, שהפיח בו חיים חדשים.
השיר יוצר אחדות בין האני הבודד לבין
האני הקולקטיבי – העם. הקמת המדינה העניקה לפרט היהודי את משמעות קיומו כחלק מן
הקולקטיב הלאומי, קיום הזוקף את קומתו ונוסך בו חיוּת, משמעות וגאווה ומעניק לו
אושר. השיר כולו עמוס בסמלי אביב, התעוררות והתחדשות, של האדם, של העם ושל הארץ;
של הטבע המשתתף אף הוא בחגיגה הגדולה של תקומת העם.
גלבוע
מתאר את הקמת המדינה כמפץ גדול שקרה פתאום. בכל בוקר אדם מתעורר, ופתאום, בבוקר
בהיר אחד הוא התעורר למציאות חדשה. הוא מרגיש שהוא עם, והדבר מניע אותו לפעולה,
הוא מתחיל ללכת. שיכור מהתפעלות לנוכח התגלית החדשה, הוא מאיר פניו לכל הנקרה
בדרכו ומברך אותו בשלום. לא, הוא לא סתם מברך, הוא קורא, בהתלהבות.
הבית
השני מתאר את הטבע הארץ ישראלי המצטרף לחגיגה. הנוף העירוני משנה פניו, כאשר הטבע
פורץ מתוכו. מבין חריצי המדרכת עולים לפתע דגנים. לא עשב, אלא בסיס הקיום האנושי –
הדגנים, החיטה והשעורה, הלחם. הוא מתאר את הריחות של עלי עץ האזדרכת, את הטללים
בהרים – הטל הוא ביטוי סמלי של אביב, התעוררות ונעורים, ואת קרני השמש – השמש היא
ביטוי ספרותי מקובל של הנוף הארצישראלי, וכסמל לאור הגדול שהארץ מאירה על העם
העולה מחשכת הגלות. הטבע הארצישראלי מתאחד לחוּפָּה – חופת שמש לכלולותיו של האדם–העם.
הקמת המדינה היא החתונה של עם ישראל עם ארץ ישראל. הקמת המדינה מממשת את האהבה בין
העם והארץ, שלאורך דורות הייתה אהבה נכזבת, אך נצרה את זיכרון אהבת הנעורים.
אמנם
האירוע הוא מפץ גדול, השיר נפתח במילה "פתאום", אך אין זה מסר כנעני של
יצירת עם חדש. הבית השלישי מעניק לשיר את הפרספקטיבה ההיסטורית, של עם עתיק יומין,
עם היסטוריה מפוארת – אך הכוונה היא להיסטוריה של העם בארץ, שקדמה לגלות. היסטוריה
של גבורת דורות ומלחמות, הוד של אלף שנים מְפַכֶּה במסתרים, וכעת הוא מגיח ויוצא
לאור השמש. האדם–העם מודע לכך, הוא צוחק מאושר בחדשו את אותה גבורה. והחידוש הזה
אינו עומד להיות אפיזודה חולפת – "אלף שנים צעירות לפניו". אלף שנים הוא
ביטוי לנצח. אך הנצח הזה ישמור על צעירותו הנערית, האביבית המבוטאת במילים
"כפלג צונן, כשיר רועים, כענף".
ושוב,
פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת. האם יש כיסוי להרגשה הזאת? האם זו
רק הרגשה פנימית? השורה הבאה מבהירה שאין זו רק הרגשה אלא מציאות, שאותה הוא רואה
בעיניו – "ורואה כי חזר האביב והוריק שוב אילן מן השלכת". תקופת שעבוד
הגלויות, הייתה חורף ארוך של העם היהודי. עם חזרתו לארץ ולחיים עצמאיים, חזר האביב.
האילן שעמד אלפיים שנה בשלכת, שוב הוריק. פתאום קם עם מתרדמת ארוכה. זו אינה סתם
הרגשה. הוא רואה זאת במו עיניו.
עשרים שנה אחרי צאת הספר, הלחינו אותו
שלמה ארצי וגידי קורן, העניקו לו לחן קצבי וקליט מאוד. שלמה ארצי שר אותו בפסטיבל
הזמר והפזמון, במוצאי יום העצמאות תשל"ג, במלאת חצי יובל למדינת ישראל. השיר
זכה במקום השני והיה ללהיט גדול.
היה
זה אחד מפסטיבלי הזמר היפים ביותר, שהניב שירים רבים שעד היום, 41 שנה אחרי, הם
חלק מלִבּת הזמר העברי. היה זה פסטיבל פטריוטי מאוד, עם שירים רבים שהוקדשו למלאת
חצי יובל למדינה. במקום הראשון זכתה עדנה לב בשיר "את ואני נולדנו
בתש"ח", שבעיניי הוא הגרוע בין שירי הפסטיבל. שירים נוספים הם
"יליד הארץ" של אהוד מנור בביצוע המקורי של אלי מגן, "יעלה ויבוא"
של גידי גוב, "ליל חניה" (אותו כבר השמעתי כאן בפינה), "שיר
כלולות", "אצלך כמו תמיד", "רכבת העמק", "שיר לערב
חג", "תנו לנו יד ונלך" ו"נצח ישראל לא ישקר".
לפני שלוש שנים, שלמה ארצי הופיע
בהפגנת הענק של המחאה החברתית. הוא שר, לאחר כמעט 40 שנה, את השיר הזה. היה זה מסר
שהמחאה היא התעוררות לאומית של ציבור שישן שנים רבות, ולפתע קם ומתאחד כדי לחולל
שינוי חברתי ולהביא לצדק חברתי. השיר היה לאחד מסמלי המחאה, מעין המנון המאבק.
פִּתְאוֹם קָם אָדָם בַּבּוֹקֶר וּמַרְגִּישׁ
כִּי הוּא עָם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת,
וּלְכָל הַנִּפְגָּשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא
הוּא שָׁלוֹם.
דְּגָנִים עוֹלִים מוּל פָּנָיו מִבֵּין
חֲרִיצֵי הַמִּדְרֶכֶת.
וְנִיחוֹחוֹת לְרֹאשׁוֹ מְדִיפִים עֲצֵי
אִזְדָּרֶכֶת.
הַטְּלָלִים רוֹסְסִים וְהָרִים רִיבּוֹא
קַרְנַיִם – הֵם יוֹלִידוּ חוּפַּת-שֶׁמֶשׁ לִכְלוּלוֹתָיו.
וְהוּא צוֹחֵק גְּבוּרַת דּוֹרוֹת מִן הֶהָרִים,
וְנִכְלָמוֹת
מִשְׁתָּחֲווֹת הַמִּלְחָמוֹת אַפַּיִם,
לְהוֹד אֶלֶף שָׁנִים מְפַכּוֹת בַּמִּסְתָּרִים,
אֶלֶף שָׁנִים צְעִירוֹת לְפָנָיו -
כְּפֶלֶג צוֹנֵן.
כְּשִׁיר רוֹעִים.
כְּעַנַף.
פִּתְאוֹם קָם אָדָם בַּבּוֹקֶר וּמַרְגִּישׁ
כִּי הוּא עָם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת,
וְרוֹאֶה כִּי חָזַר הָאָבִיב כְּמוֹ הוֹרִיק
שׁוּב אִילָן מִן הַשַּׁלֶּכֶת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
