הבלוג של אורי הייטנר

בשבוע שעבר ייצגתי את אורטל במועצת התנועה הקיבוצית, שהתכנסה בבית הספר "שער הנגב" הסמוך לקיבוץ גבים ב"עוטף עזה", למפגש הוקרה לחברים, לתושבים ולילדים בעוטף עזה, להתייחדות עם הנופלים מהתנועה הקיבוצית ולהבעת תודה לשותפים במפעלי ההתנדבות והאירוח בקיבוצים. הנואם המרכזי בכנס היה שר הביטחון משה בוגי יעלון, את צה"ל ייצג האלוף נועם תיבון ומרבית הדוברים היו אנשי האזור – ראשי מועצות, מזכירי קיבוצים, בעלי תפקידים בקיבוצים ונציג הנוער. מי שריגשה מאוד את כולנו, הייתה גילה טרגרמן, אמו של הילד דניאל שנהרג מפגיעת פצמ"ר בנחל עוז. כן נשאו דברים איתן ברושי מזכיר התנועה, נציגי תנועות הנוער ומזכיר משמר העמק, בשם הקיבוצים שאירחו במלחמה את קיבוצי הדרום.

בפתח המועצה, עמדנו דקה דומיה לזכר חללי המלחמה ובהם עשרת בני הקיבוצים שנפלו. השבוע כתב לי מישהו תגובה חצופה בפייסבוק, שבה הוא משמיץ את הקיבוצים שהפסיקו להתנדב ליחידות הקרביות בצה"ל... למרבה הכאב, בכל "סבב" מלחמתי, סטטיסטיקת הדמים האכזרית מעידה עד כמה ההשמצות הללו שקריות ומכוערות, כאשר 15% מהנופלים שייכים לקבוצה המונה 2% מהאוכלוסיה. יהי זכרם ברוך!

למרבה הצער, איש מהדוברים המקומיים לא ביטא אופטימיות באשר לעתיד. הם לא ביטאו אי ודאות, אלא ודאות מוחלטת שהטרור בגבול ימשך. אולם דווקא על רקע ההערכה הזאת, והלוואי ותתבדה, בלטה מאוד הנחישות שלהם. הם לא ביטאו ייאוש, הם לא ביטאו מסכנות. להיפך, הם ביטאו אמונה בדרך וגאווה עליה. היה להם חשוב מאוד להבהיר, שלאורך כל המלחמה, לא היה אפילו קיבוץ אחד שננטש ליום אחד, אף מפעל אחד לא נסגר ליום אחד, לא הייתה אף פרה שלא נחלבה. הרבש"ץ של נחל עוז תיאר את המציאות בקיבוץ אחרי המלחמה, של חזרה מלאה לפעילות החקלאית ולקליטת משפחות חדשות. "אנחנו לא מסכנים", הוא אמר. "אנחנו ממשיכים לחרוש את שדותנו עד התלם האחרון. התלם שבו נמצא פתח של מנהרה...".

ראש המועצה האזורית אשכול חיים ילין תקף בחריפות את שר החקלאות יאיר שמיר, שהשתלח בחברי נחל עוז. ילין הסביר את מקור כוחם ועמידתם האיתנה של קיבוצי העוטף: "את כוחנו אנו שואבים מערכי האדמה, ההתיישבות, הציונות".

מזכירת נירים דיברה על המדינה שאיבדה את הדרך הנכונה של חיפוש פתרון מדיני. תהיתי, האם היא לא הבחינה שהדרך לה היא מטיפה המיטה עליה ועל אזורה את המציאות הקשה שעמה הם מתמודדים.

כל הדוברים מהדרום הודו לתנועה הקיבוצית – הן התנועה עצמה והן הקיבוצים, על ההירתמות המדהימה לסייע להם במלחמה, בביטוי נפלא של ערבות הדדית.

שר הביטחון העלה על נס את התנועה הקיבוצית – את העמידה האיתנה של הקיבוצים בדרום ועל ההירתמות המרשימה של התנועה למענם. הוא אמר שהתנועה ביטאה בהתנהגותה את ערכיה, שראויים להיות מופת לחברה הישראלית כולה – רעות, מסירות וערבות הדדית. יעלון התחייב בפני יישובי הדרום, שהממשלה לא תאפשר חזרה לירי הקרוי "טִפטוף", ואם הוא יתחדש לא נהסס להפעיל את מלוא עוצמתו של צה"ל. הוא הציג את מחויבות הממשלה לפיתוח הנגב המערבי. "את קו הגבול קובעים הבית והתלם, לא הרובה" הוא הצהיר, וסיים את נאומו באמירה: "אתם ארץ ישראל היפה!".

ראש המועצה האזורית שער הנגב אלון שוסטר, לא הסתיר את קשיי החיים על גבול עזה, אך הביע ביטחון ביכולת היישובים לעמוד בקשיים, כפי שהיטיבו לעמוד בהם תמיד, והסביר את מקור העוצמה: "מי שיודע לָמָה, יעמוד בכל הקשיים".

בדרך חזרה שמעתי לפתע ברדיו "אזעקה בחוף אשקלון... אזעקה בנתיב העשרה... אזעקה ביד מרדכי..." אוי ואבוי! זה חזר? כעבור כחצי שעה התברר שהיו אלו אזעקות שווא. הרשת מלאה בתאוריות קונספירציה הזויות לפיהן אכן היה מטח טילים אבל הממשלה וצה"ל מסתירים זאת מהציבור... שטויות, אך עצם האזעקות, המתח ואפילו הפרחת השמועות, מעידות על המצב הנפיץ, השביר והמתוח בנגב המערבי.

כלתה שנה וקללותיה. תחל שנה וברכותיה!

* מידף - עלון קיבוץ אורטל