מדי שנה, בהתקרב שבת פרשת "וירא", רטט של התרגשות מחזיר
אותי לאותה שבת בשנת תשנ"ט 1998, לפני 16 שנים בדיוק. באותה שבת הגיע קיבוץ
אורטל לאחת הפסגות הגבוהות ביותר שלו, בסופשבוע מרגש ביותר שבו אירחנו 15 משפחות
דתיות, מהמשפחות המרכזיות ביותר במגזר הדתי בגולן ובהן ארבע משפחות רבנים.
היה זה במסגרת אירועי שנות העשרים. שירתתי אותה תקופה כמזכיר הקיבוץ, ולאחר
שלאכזבתי אסיפת הקיבוץ דחתה את הצעתי לקיים מופע קהילתי גדול, בניתי תכנית אירועים
לאורך השנה, שהחלה בפתיחה ממלכתית חגיגית של אירועי העשרים בבית הנשיא, כאורחיו של
עזר ויצמן, והסתיימה באירוע פנימי של חג העשרים בסוף השנה. בין לבין היו עוד אירועים שונים, כמו אירוח באורטל של
בית השיטה, נופשון בראש הנקרה, נטיעת חורשת העשרים ליד המועדון, הסרט "אחרי
עשרים שנה", הקמת מגרש הכדורגל, נופש באילת, שישבת יצירה ועוד.. גולת הכותרת, ולא רק
בעיניי, הייתה השבת המשותפת עם הדתיים, שהתקיימה ב-6-7.11 והוקדשה לזכרו של יצחק
רבין, במלאת שלוש שנים להירצחו.
כחלק מאירועי שנת העשרים, חשבנו שמן הראוי
לא לעסוק רק בעצמנו, אלא לעשות משהו למען החברה הישראלית. הרעיון שבבסיס האירוע,
היה ראיית השסע המתרחב בין דתיים וחילונים בישראל כסכנה קיומית, והרצון לפעול,
לפחות בחלקת האלוהים הגולנית, לחיזוק האחדות הלאומית והחיבור בין חלקי העם. אולם
הדגש היה שמדובר באחדות שאינה אחידות, אלא היא מבוססת על כיבוד השונות בין הזרמים
השונים ולגיטימציה הדדית. כל תכנית השבת התבססה על העקרונות הללו.
עם קבלת ההחלטה על האירוע, במזכירות ובאסיפה, הקמנו צוות היגוי משותף
של מספר חברים באורטל עם חברים מהמגזר הדתי. גייסתי לאירוע משאבים מן המועצה
האזורית, המתנ"ס ו"צו פיוס", שכיסו חלק ניכר מן העלויות. עיקרון
חשוב היה לקיים את האירוח באורטל. לא "בואו תעשו אצלנו שבת ותראו את
האור" בסגנון המחזירים בתשובה, אלא אירוח ראשון דווקא ביישוב החילוני.
בחרנו בקפידה את המשפחות האורחות וחשוב היה לנו שהן תהיינה משפחות
מרכזיות, מנהיגות ומובילות, כדי להעצים את המשמעות וההשפעה של השבת. לכל משפחה
הצמדנו משפחה מלווה, שתלווה את המשפחה האורחת, תארח אותה בביתה, תשב עמה בסעודות
השבת בחדר האוכל.
בחדר האוכל ישבנו יחד, סביב אותם שולחנות, אולם האוכל חולק בשני
ליינים נפרדים – הליין של אורטל וליין כשר מקשת. גם בכך היה מסר של קבלה הדדית.
השבת הייתה עמוסה בתוכן – מפגשים ושיחות, כולן בסוגיות הנוגעות למחבר
והמפריד בינינו, ברמה הלאומית והגולנית. הזמנו לרבי השיח גם כמה אנשים מבחוץ, כמו מוקי
צור ואלי מלכה (אז יו"ר ועד יישובי הגולן). הסעודות המשותפות כללו
השמעת דברי תורה של אורחינו ושלנו. חלק מחברי אורטל הצטרפו לתפילות "של
הדתיים". יוני הדריך טיול ברחבי אורטל עם תצפית לאזור מאתר ההנצחה. הזמנו
אפילו מספר בנות שירות לאומי, שתשמשנה בייביסיטר לילדים כדי שההורים יוכלו להשתתף
בנחת בשיחות. ואף שהשבת הייתה עמוסה כל כך בתוכן ושיחות, השיח הבלתי פורמלי
נמשך גם בהפסקות ואל תוך הלילה. בתום הסעודה השלישית, במוצאי שבת, פרצנו במעגלי
ריקוד ספונטניים, בתוך אווירה של התרוממות רוח אדירה.
****
לפני כשבועיים, יעל ואני פגשנו באירוע בקצרין את הרב איזנטל
ואשתו ציפי. מיד הזכיר הרב את אותה שבת וציין אותה כחוויה משמעותית ביותר בעבורו.
כשהרב שר שלום הגיע לחופה של עופר ורן, בת עמי
אמרה לי בהתרגשות – זה הרב שאנחנו אירחנו אותו ואת משפחתו בשבת המשותפת ואח"כ
התארחנו אצלם באלוני הבשן (היא עוד הייתה אז ילדה).
שתי האנקדוטות הללו ממחישות לי את עוצמתה של אותה שבת, שאחרי כל כך
הרבה שנים זכורה לנו כחוויה משמעותית כל כך. בעיניי, הייתה זו אחת משעותיה
היפות של אורטל, בכל שנותיה.
התחושה בימים ובשבועות שאחרי האירוע הייתה ממש של אופוריה. חלק ניכר מגיליון
"ארץ הגולן" אחרי השבת הזאת, הוקדש לכתבה גדולה על השבת ומאמרים של כמה
מן המשתתפים.
במידף שאחרי השבת, כתב נתן ג': "בעיניי, המסיבה האמתית של
20 שנה לאורטל, הייתה בסופשבוע זה, במהלך מפגש דתיים חילונים. המפגש היה חוויה
מרתקת ומרגשת, המצביעה על בגרות רוחנית של קהילה הבונה את עצמה בדרך בטוחה".
דייוויד ספלמן מקשת (היום מעין
זיוון) כתב: "אורטל החליטה, במסגרת חגיגות ה-20 שלה, להתמודד עם אחד הנושאים
הכי סבוכים בעם ישראל – יחסי 'חילונים' ו'דתיים'. החלטה זו דרשה אומץ ופתיחות
רבים. הביצוע חייב הרבה תבונה, רגישות, חשיבה והשקעת לא מעט משאבים. עשיתם את
זה בצורה מושלמת. קהילה המסוגלת להרים אירוע כזה מבטיחה לחבריה חיים בעלי תוכן
ומשמעות".
אפרת בדיחי מקשת, כתבה, בין
השאר: "מאחר שאין באמתחתי מלים מדויקות להגדיר את בליל הרגשות המציף אותי,
אסתפק בלשתף בשיחתי בת 20 השניות עם יחיעם, בני בן התשע, שהתיישב לרגע על
ברכיי בסעודה שלישית, והתבונן כמהופנט ברונן, הנושא בפנינו את דבר התורה של
סעודה זו:
- הוא מדבר ממש כמו רב!
- נכון.
- אבל הוא אומר 'אלוהים' (ולא 'אלוקים').
- נכון.
- למה?
- ככה הוא רגיל.
- מאיפה הוא יודע לדבר כך?
- הוא יהודי.
- ככה גם אבא היה אומר, סיכם הזאטוט וגלש בחזרה אל חבריו החדשים
מאורטל".
ואני כתבתי: "מאו טסה טונג אמר פעם שגם מצעד של אלף מילין
מתחיל בצעד אחד קטן. השבת באורטל הייתה, למיטב הכרתי, צעד אחד גדול. זאת, בתנאי
שהיה זה צעד ראשון. והיה זה רק צעד ראשון, כי יהיה לו המשך".
****
ההמשך היה אירוח שלנו אצל המשפחות שהתארחו אצלנו ביישוביהם בחנוכה
ומפגש משותף של כל המשפחות בחספין. לאחר מכן אירחנו את אלוני הבשן לסדר ט"ו
בשבט. אולם השבת המשותפת אצל הדתיים לא יצאה לפועל לצערי ולאכזבתי. היו לכך סיבות
טכניות רבות, אך האמת היא שהחברים מאורטל לא כל כך רצו בשבת הזאת, בשל המגבלות
ביישוב הדתי. וכך, היוזמה הנפלאה הזאת דעכה.
****
נדמה לי ששנת ה-37 לאורטל ממש מתאימה לעוד סופשבוע כזה. השבת
הקסומה ההיא הייתה חוויה גדולה לכולנו, לא רק בזכות מה שהיה בה, אלא בעיקר בזכות
המשמעות שלה, כהתעלות של אורטל לעשיה מעבר לעצמנו ובנושא חשוב כל כך וחיוני כל כך
לחיינו במדינת ישראל ובגולן.
אני מציע זאת כאתגר, ומקווה מאוד שגם הפעם הקהילה תירתם ונוביל שבת
מוצלחת לא פחות.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
