העקשנות לעמוד תמיד
בדעה אחת, ולהיתמך בה
בחבלי החטאת שנעשו
למנהג, בין במעשים,
בין בדעות, היא מחלה הבאה מתוך שיקוע בעבדות
קשה.
הרב אברהם יצחק הכהן
קוק, "אורות התשובה".
בתקופת המאבק על הגולן, קיימתי מספר עימותים פומביים עם רן כהן, אז
ח"כ מטעם מרצ. המחלוקת בינינו הייתה עמוקה והוויכוח נוקב, אך הוא התנהל בכבוד
והערכה הדדית. הרגשתי שניצב מולי יריב ראוי, שעמדותיו ראויות ומנוסחות היטב והדיון
עמו מאתגר.
לפני שבועות אחדים עימת בינינו רדיו "גלי ישראל", במלאת 20
שנה לשביתת הרעב של ועד יישובי הגולן בה נטלתי חלק, לדיון בפרספקטיבה של שני
עשורים, על המו"מ לנסיגה מהגולן והמאבק על הגולן. הפעם, למרבה הצער, חשתי
שניצב מולי יריב נלעג.
מה הסיבה לכך? העובדה שהוא ממשיך לדקלם אותם דקלומים, כאילו אסד האב
לא דחה את הצעתו של ברק לנסיגה מהגולן ובעיקר – כאילו לא קרה מאז דבר בסוריה
ובמזה"ת. הוא דקלם את המנטרה של סרבן ההתפכחות אורי שגיא, לפיה אילו נחתם
הסכם עם סוריה, היא הייתה הופכת לדמוקרטיה מערבית יציבה ושוחרת שלום. הוא באמת
מאמין בזה?
האם יש קשר בין ישראל לבין מה שקורה בעיראק, בלוב, בתימן, במצרים,
בתוניס, בבחריין? האם נסיגה מהגולן הייתה מביאה דיקטטורה של המיעוט העלאווי הרודה
ב-90% מהסורים להיפתח, להפוך לדמוקרטיה ואף ליהנות מאמון העם הסורי? אין שחר
לאשליה הזו.
כל מי שעיניו בראשו מבין, שאילו נסוגונו חלילה מהגולן, השאלה היום
הייתה האם דאעש או חיזבאללה יישבו על הכינרת.
****
הנימוקים המרכזיים למאבקנו על הגולן היו ציוניים - זיקתנו לחבל ארץ
ישראל שאין בו סכנה דמוגרפית, השורשים ההתיישבותיים שהיכינו בגולן, הקהילה הנפלאה
שיצרנו באחד המפעלים המוצלחים בתולדות הציונות וכיבוד הריבונות הישראלית. רק לאחר
מכן היו הטיעונים הביטחוניים ודמותו של המשטר הסורי.
אולם בנושא המשטר הסורי, לעגו לנו על שאנחנו מתעקשים להבין יותר מן
המומחים, כאשר ברור שהניתוח שלנו מוטה אידיאולוגית. מסתבר שהניתוח שלנו את מהות
המשטר הסורי המעיט בחומרתו לעומת המציאות, אך לבטח היה קרוב יותר למציאות משל
ה"מומחים". דווקא הניתוח שלהם היה מוטה אידיאולוגיה. או, ליתר דיוק,
מוטה פנטזיה.
****
ה"מומחה" הראשי היה ראש אמ"ן לשעבר אלוף (מיל') אורי
שגיא.
אורי שגיא הוא אבי אבות הקונספציה; הקונספציה, לה היו שותפים רבים
בקרב מעצבי דעת הקהל ומקבלי ההחלטות בישראל – מדינאים, אנשי צבא, פרשנים, אנשי
אקדמיה ועיתונאים. כותרת הקונספציה הייתה: חל שינוי אסטרטגי בסוריה. הערכת המצב
הרשמית של אמ"ן ב-1991 הייתה שלנוכח קריסת בריה"מ, בעלת בריתו ופטרוניתו,
אסד (האב) הכיר בהכרח להחליף את סיסמת "האיזון האסטרטגי", באסטרטגיה של
התקרבות למערב ואימוץ אוריינטציה אמריקאית, תוך הבנה שהדבר כרוך בהסכם שלום עם
ישראל, שתמורתו יוכל לקבל את הגולן. לאורך שנות דור, שגיא הוא אחד הדוחפים
המרכזיים לנסיגה מהגולן, ובתקופת ברק הוא עצמו ניהל את המו"מ עם סוריה, מטעם
ישראל. גם היום, הוא דבק בגישתו.
"אורות בערפל" קרא אורי שגיא לספרו, אלא שכמו נהג המדליק
אורות גבוהים בערפל, הוא סונוור מהאורות של עצמו. אני מאמין בכנות הכמיהה לשלום
שלו ושל עמיתיו, אלא שבלשונו של דיין, האור שבלבם סינוור את עיניהם, והם לא הבחינו
בברק המאכלת.
****
בתקופת המו"מ עם סוריה, נהג עזר ויצמן לפנטז על הרגע שבו ינגב
חומוס בדמשק; זה היה הסמל של אשליית השלום בין המדינות. דומני שהיום אין הרבה
קונים לרעיון של ניגוב חומוס בחוּמְס או בדמשק המדממות.
אורי אבנרי, כך מסתבר, אף הוא סרבן התפכחות. כך הוא כתב במאמרו
"אולי אני קשה הבנה" ("הארץ" 28.9.14):
"נסעתי במונית, ובדרך התגלגלה השיחה
- איך לא? - לעניין השלום. שברתי את הראש איך להסביר לנהג, איש בגיל העמידה בעל מבטא
ירושלמי, מה זה שלום. 'תאר לך שאני אגיד לך עכשיו: בוא ניסע לאכול חומוס בדמשק. זה
ייקח לנו שעתיים, נאכל במסעדה טובה, נקשיב למוסיקה ערבית, ואחרי הצהריים נחזור לתל
אביב'.
הנהג התלהב. 'וואלה', קרא, 'הנסיעה לשם
עלי!'
'והארוחה עלי!' השבתי".
לפני 23 שנים, אבנרי בחר בחאפז אסד
לאיש השנה תשנ"א, ב"מעריב". וכך הוא כתב, בין השאר: "אסד עשה מעשה שהיה בלתי אפשרי בעיני כל מי שאינו מכיר את אסד:
בן לילה נטש את הקו האנטי ישראלי הקיצוני ואת רעיון 'המאזן האסטרטגי', והסכים
לאייש את הכיסא הסורי ליד שולחן המשא והמתן". רצונו של אסד בשלום היה בעיניו
אקסיומה. הספק שלו היה "האם מוכן שמיר להחזיר את הגולן לריבונות סורית כדי
להגיע לשלום נפרד עם סוריה".
כזכור, ארבעה ראשי ממשלה ישראליים הציעו לאסד את כל הגולן, אך הוא דחה
את ההצעות, כי לא היה מוכן לשלם את התמורה בעבורו – הסכם שלום עם ישראל. אבל אלה
עובדות. וממתי עובדות משחקות תפקיד אצל סרבני ההתפכחות?
****
מה גורם לאנשים לעצום את עיניהם לרווחה ולהתחפר בשגיאתם? לדעתי, מדובר
באנשים שהמילה "טעיתי" פשוט אינה מצויה בלקסיקון שלהם.
וכפי שכתב הרב קוק: זוהי "מחלה הבאה מתוך שיקוע בעבדות קשה".
* "שישי בגולן"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
