כנס שדרות מושך אליו, כמדי שנה, את בכירי הפוליטיקאים בישראל.
יו"ר האופוזיציה שהשתתף בכנס, נשא בו נאום כיכרות מתלהם, שמסריו
המרכזיים היו "נפתלי אבו עלי", "אריאל המשתולל" ושאר פנינים
מסוג זה. הוא חירף וגידף ולא הציג שום אג'נדה משלו. חבל. אני מניח שיש לו אג'נדה.
אך כנראה שחזקה יותר האובססיה שלו להוכיח "היי, אני לא חנון". התוצאה –
פאתטית.
הרצוג התייחס לחוק הלאום בטענה המוזרה שהוא סותר את מגילת העצמאות. כדי
להוכיח זאת, הוא ציטט מתוך מגילת העצמאות את המשפט המבטיח "שוויון זכויות
חברתי ומדיני גמור לכל תושביה ללא הבדלי דת, גזע ומין".
ביקשתי את רשות הדיבור. הזכרתי שהרצוג עומד היום בראש התנועה שהקימה את
המדינה שהוגדרה במשפט הבא: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ
ישראל היא מדינת ישראל". זה אחד מעשרים אזכורים של היות המדינה יהודית.
המדינה היהודית, היא המעניקה "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל תושביה
ללא הבדלי דת גזע ומין".
ומכאן נגזרו שתי שאלותיי להרצוג. 1. איך מפלגת העבודה מפנה עורף לרעיון
המדינה היהודית ומנהלת מאבק חריף נגד חוק שנועד להגדיר את ישראל כמדינת הלאום של
העם היהודי? 2. כיוון שאני מכיר היטב את החוק, ובהנחה שגם אתה קראת את החוק, הסבר
לי, בבקשה, היכן אתה מוצא סתירה כלשהי בין נוסח החוק לעקרונות הדמוקרטיה הישראלית
ושוויון הזכויות לאזרחים הערבים.
באשר לשאלה הראשונה, הרצוג אמר דברים ברורים וחד משמעיים בזכות היותה של
ישראל מדינת הלאום של העם היהודי ואף אמר שכאשר הוא ינהל מו"מ עם הפלשתינאים,
הוא לא יחתום על הסכם שלא תהיה בו הכרה הדדית, כולל הכרה פלשתינאית בכך שישראל היא
מדינת הלאום של העם היהודי. יפה. באשר לשאלה השניה – לא הייתה לו שום תשובה. הוא
דיבר על העיתוי המזיק. הוא אמר שהצעת החוק היא בריחה של הממשלה מעיסוק בבעיות המדינה.
הוא אמר שהשאלה אינה מה כתוב בחוק, אלא מה המגמה של מגישי החוק. כמובן שהוא לא
יכול להציג מתוך החוק הוכחה לצדקת טענותיו. פשוט, כי אין כזאת.
ציפי לבני שדיברה אחריו, חילקה את העם לשני מחנות – המחנה המנסה להוביל
מדינה לאומנית, מדינת הלכה וחוסר צדק חברתי ואי שלום וכו' לעומת המחנה החותר למדינה
יהודית ודמוקרטית פתוחה, צודקת וחותרת לשלום. כל נאומה התמקד במסר הזה – זה מאבק
בין מדינה למדינה וצריך לבחור. היא תקפה את המחאה החברתית של קיץ 2011 על כך שלא
עסקה בשלום וביחסי יהודים ערבים, מתוך בלבול ואי הבנה שמדובר במאבק כולל בין מדינה
א' ומדינה ב'.
לבני, שנכנסה לפוליטיקה כדי להיאבק בהסכם אוסלו, אמרה שנכנסה לפוליטיקה
שהייתה מקוטבת ואלימה בין ימין ושמאל כי הרגישה שהקול שלה לא נשמע – הקול המחפש
פשרה ונכונות לוותר על חלקי א"י כדי להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. כל מי
שקצת מכיר את העובדות, יודע שדבריה הם שקר וכזב. הרי אני זוכר אותה משסעת בקריאות
ביניים מתלהמות את אהוד ברק בדיון מדיני בעקבות פסגת קמפ-דיוויד, בה הוא הציע את
מה שהיא מציעה היום. היה קצת יותר מכובד אילו פשוט אמרה ביושר: "שיניתי את
דעתי". הרי מותר לשנות דעה. אולם אם היא תודֶה ששינתה את דעתה, היא תתקשה
להציג את העמדה שבשמה נכנסה לפוליטיקה כגזענית, אנטי דמוקרטית והורסת את המדינה.
עדיף לסלף את ההיסטוריה.
בהתייחסה לחוק הלאום, אמרה לבני שכמו אדם עם פנים יפות שהוא מכוער
מבפנים, כך החוק מדבר על ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ובכך הרי כולנו
תומכים, אך הבעיה היא במה שמסתתר בתוכו. מה מסתתר בתוכו? היא נתנה דוגמה – החוק
מדבר על הכנסת המשפט העברי למערכת המשפט. ומהו, בעיניה המשפט העברי?
"המחוקקים רוצים שנתן יד לחקיקה שתאסור על נשים לשבת בקדמת האוטובוס? שתחייב
מדרכה נפרדת לנשים? שתאסור השכרת דירות לערבים?" כל כך מגוחך, כל כך חסר שחר.
כשרת המשפטים אמורה לבני לדעת שגם בחוק יסוד יסודות המשפט מדובר על חקיקה
ברוח המשפט העברי ויש במשרדה מחלקה מיוחדת שתפקידה הוא לחבר את המשפט בישראל למשפט
העברי. ההצגה של חוק הלאום כניסיון לכפות את ההלכה, והצגת ההלכה על פי השוליים
הקיצונים והמטורפים של הדוברים בשמה, היא ניסיון דמגוגי להלך אימים על הציבור.
יש לציין שכמו הרצוג, כך גם לבני אמרה דברים ברורים בדבר אמונתה בכך
שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. כיוון שאני מאמין לשניהם, ברור לי
שאין כל סיבה עניינית להתנגדותם לחוק.
כעת, כאשר הוויכוח הציבורי יצר חלוקה מלאכותית, חסרת שחר, לפיה תומכי
החוק הם נגד הדמוקרטיה ומתנגדי החוק הם נגד המדינה היהודית, יש לחשב מסלול מחדש. על
הגורמים השונים לשבת יחד ולגבש נוסח מוסכם, המגדיר את ישראל כמדינת הלאום של העם
היהודי ואת מחויבותה לזכויות השוות לכל אזרחיה ללא הבדל דת גזע ומין.
אורי אריאל שדיבר אחרי לבני, מיקד את דבריו בענייני שיכון. הוא התייחס
למשבר הקואליציוני, שחוק הלאום הוא אחד ממרכיביו, רק במשפט אחד - אמירה שאם ראשי
המפלגות יוותרו קצת על האגו ויישבו יחד, בתוך שעה הם יפתרו את כל המחלוקות
המלאכותיות ולא יובילו את העם לבחירות מיותרות שאף אחד אינו רוצה בהן. אני מסכים
אתו לחלוטין. נשארת השאלה, האם ראשי המפלגות מסוגלים לוותר קצת על האגו.
****
לצד הדיונים רבי המשתתפים, מתקיימים בכנס מפגשים מצומצמים בנוסח
"שולחן עגול", העוסקים בסוגיות מרכזיות בחברה הישראלית, במטרה לגבש
הסכמות ודרכי פעולה מעשיים. אני הוזמנתי ליטול חלק בשולחן עגול בנושא "שבת
ישראלית". עוד השתתפו בדיון הח"כיות רות קלדרון ותמר זנדברג, הרב יעקב
מדן – ראש ישיבת הר עציון, קובי ברמר – יו"ר ארגון העסקים הקטנים, שמטה לחמם
נשבר כתוצאה מבולמוס הקניות בשבת של רשתות הענק, ד"ר יועז הנדל – יו"ר
המכון לאסטרטגיה ציונית, ראשי ארגוני התחדשות יהודית ועוד. הנחתה העיתונאית שרה ב"ק.
שוחחנו על קידום הרעיון של שבת שיש בה יותר תרבות, עם דגש על תכני השבת
ויצירת תשתית שתאפשר פעילות תרבות ורוח בשבת, וצמצום העבודה, העסקים והצרכנות
בשבת. דובר על קידום רעיון השבת גם לצורך קידום הצדק החברתי בישראל. דובר על עשייה
במעגל הקהילתי תרבותי, הפוליטי (תקציבי מדינה וחקיקה) ובמעגל המוניציפלי. ועלו
רעיונות מעשיים, שאותם נמשיך לקדם לאחר הכנס.
לנוכח הדיון הציבורי הקשה, שאיבד כיוון, בנושא חוק הלאום, שמחתי ליטול
חלק בשיח אמתי, תרבותי, העוסק בתכניה וצביונה של ישראל כמדינה יהודית.
****
קבוצה גדולה של ארגון "נשים עושות שלום" בולטת בכנס בנוכחות לא
נעימה, כפייתית, פולשנית, שתלטנית ורעשנית.
****
בהיותי דובר ועד יישובי הגולן, בתקופת המאבק על הגולן, נהגתי להזמין
עיתונאים ליום של סיור אישי בגולן. אחד מהם היה מנשה רז. הוא אמר לי אז, שמחוץ
לתפקידו העיתונאי, הוא גם ממלא במילואים תפקיד משמעותי בחיל האוויר, ומידיעותיו מן
המילואים הוא יודע בוודאות, שבתוך שלושה חודשים לכל היותר ישראל וסוריה חותמות על
הסכם שלום הכולל נסיגה מכל הגולן. בוודאות.
זה היה לפני כעשרים שנה. מאז, יצא לי כמה פעמים לפגוש אותו ולהזכיר לו את
הוודאות הזאת. גם בכנס שדרות פגשתי אותו. הפעם לא הזכרתי לו. רק חייכתי. זה הספיק.
****
בנאומו של עמיר פרץ ניסיתי, ללא הצלחה, לספור כמה פעמים הוא אמר את המילה
"אני".
****
שר הביטחון משה יעלון, דיבר על החוסן החברתי והערבות ההדדית כמרכיב
המשמעותי ביותר בביטחון הלאומי.
יעלון אינו נואם גדול, אין בדבריו ברקים ורעמים, קולו מונוטוני. אך נאומו
הוא חף מדמגוגיה, מסיסמאות ומהתלהמות. נאומו היה רציני, מכובד ומעמיק.
****
שר החינוך שי פירון הציג תכנית לקידום השוויון וצמצום הפערים במערכת
החינוך, באמצעות שינוי מבנה תקציבי החינוך והקצאת משאבים רבים יותר, באופן
משמעותי, לאזורים מוחלשים ולפריפריה חברתית-כלכלית וגיאוגרפית, בעיקר בשעות חינוך,
ובפרט שעות תגבור.
אם התכנית לא תישאר בגדר דיבורים אלא תצא לפועל, זאת מהפכה חברתית ממדרגה
ראשונה. מבחינתי, כמשתתף קבוע בכנס, מדי שנה, זאת הבשורה הגדולה ביותר שיצאה ממנו.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
