הבן יקיר לי / מירי אלוני
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 21.12.14
מחר מירי אלוני תחגוג את יום הולדתה ה-65. מחרתיים, כבכל יום שלישי
וששי, ניתן יהיה לצפות בהופעתה בפינת הרחובות אלנבי ונחלת בנימין בת"א. ניתן
לצפות בהופעה בלי לשלם, או להיות בנאדם ולהכניס את היד לכיס ולשלשל כמה מטבעות או
שטרות. גם אין צורך לצפות בכל ההופעה, אלא רק, על הדרך, ליהנות משיר או שנים. מירי
אלוני טוענת שאמנם החלה בהופעות אלו מתוך מצוקה ואף מחאה, אך היום היא רואה בכך
דרך חיים ונהנית מהמגע הבלתי אמצעי עם הקהל. אם היא אומרת, היא בטח מתכוונת לכך, ומי
אני שאחלוק עליה? אך אני מודה, שאותי זה לא כל כך משכנע, וזה אפילו די עצוב לי. כי
מירי אלוני היא זמרת ענקית, עם איכות קולית נדירה, אחת הדיוות הגדולות שפעלו כאן,
שהחלה את הקריירה היישר בטופ, אך לאחר שנים אחדות הקריירה שלה התרסקה ולא השתקמה.
אפילו הופעתה ב"שיר לשלום" לצד יצחק רבין בעצרת בכיכר שבה הוא נרצח, לא
החזירה אותה אל לב התודעה הישראלית. הדור הצעיר אפילו לא שמע את שמה.
מירי אלוני הייתה הסולנית, בה"א הידיעה, של להקת הנח"ל
בימיה הגדולים ביותר, בשלהי שנות ה-60. עם שחרורה, היא כבר הייתה אחת הכוכבות
הגדולות של התקופה. היא הייתה אמורה להיות בהרכב הראשון של להקת "כוורת",
עם חבריה ללהקת הנח"ל ואף הייתה שותפה להקלטת הגרסה הראשונה של אופרת הרוק
"סיפורי פוגי", אך האופרה לא יצאה לדרך ולהקת "כוורת" הוקמה
על טהרת המגדר הגברי. היא הייתה הסולנית והקול הנשי של להקת הרוק האיכותית
"אחרית הימים", ופתחה בקריירת סולו עם להיטים גדולים כמו "אהבת
איתמר בן אב"י", "הבלדה על חדווה ושלומיק", "להיות
לבד", "שיר לערב חג", "בארץ להד"ם", "לשיר זה
כמו להיות ירדן", "האידיוטית", "מונה ליזה של המאה
העשרים" ועוד, השתתפה במחזות זמר וסרטים ודומה היה שצפוי לה עתיד מזהיר.
למרבה הצער, מירי אלוני עברה משברים אישיים ומקצועיים רבים, ומסוף
שנות ה-70 נדחקה לשוליים, אף שפה ושם הקליטה, כמו את השיר המצמרר שכבר השמענו כאן
"ברית דמים" ("על דעת המקום") לאחר מלחמת שלום הגליל.
תקופתה הגדולה ביותר הייתה בלהקת הנח"ל. היא הייתה הסולנית הבלתי
מעורערת בתכנית ה-22 של הלהקה, ובעיניי הטובה ביותר, משנת 1969 – "בהיאחזות
הנח"ל בסיני" או בשמה השני "שא לשלום".
התוכנית הזאת כללה ארבעה שירים גדולים, ארבעה סולואים גדולים של מירי
אלוני: "בהיאחזות הנח"ל בסיני", "שיר לשלום", "הבן
יקיר לי" ו"אנחנו ואתם". חשיבותם של ארבעת השירים הללו, חורגת הרבה
מעבר לאיכותם המוסיקלית והמילולית; אלה ארבעה שירים המבשרים ארבעה כיוונים ויסודות
מרכזיים בחברה הישראלית בעשרות השנים מאז ועד היום. הדבר מעיד על התקופה שאחרי
מלחמת ששת הימים, תקופה מעצבת של החברה הישראלית עד היום, ועל מקומה המרכזי של
להקת הנח"ל ככלי הביטוי המרכזי של הישראליות באותה תקופה. וקולה של להקת
הנח"ל היה קולה של מירי אלוני.
שירה של נעמי שמר "בהיאחזות הנח"ל בסיני", שאותו
השמענו כבר בפינה, מבטא את הגעגוע לאתוס ההתיישבותי, לאהבת ארץ ישראל והפטריוטיות של
הושתת היד כדי לתת ולא כדי לקחת. באותם הימים של אחרי מלחמת ששת הימים, תנועות
ההתיישבות של תנועת העבודה הובילו את ההתיישבות מעבר לקו הירוק, והשיר התגעגע אל
"לפני שנות אלף בקיבוץ". אולם ההגמוניה הזאת לא האריכה ימים. התנועות
המיישבות לא הצליחו למנף את תוצאות המלחמה למפעל התיישבות גדול, לא מעבר לקו הירוק
ולא בגליל ובנגב. מי שהרימה את הכפפה ומובילה את ההתיישבות עד היום היא הציונות
הדתית. נעמי שמר כתבה שיר קונסנזואלי מאוד, אך המפעל שהיא תיארה היה לקונטרוברסלי,
המבטא צד אחד של המפה הפוליטית הישראלית, כשקו השבר הוא דווקא ההתיישבות.
שירם של יענקלה רוטבליט ויאיר רוזנבלום "שיר לשלום", היה
מבשר תנועת השלום ועד היום הוא ההמנון של תנועות השמאל הישראלי. השיר היה
קונטרוברסלי מאוד בצאתו, בעיקר בשל שורות כמו "אל תביטו לאחור, הניחו
להולכים", שעוררו ביקורת ומחלוקת, והלהקה נאבקה על כך שיינתן לה להופיע עמו. לא
היה זה מובן מאליו, שלהקה צבאית תשיר שיר מחאה פוליטי ברוח פציפיסטית, והיה על כך
ויכוח ציבורי. התהודה הגדולה של השיר הייתה כעבור 25 שנה, לאחר שהושר כהמנון בתום
העצרת בכיכר בה נרצח רבין, ולאחר שאיתן הבר הציג את הדף עם מילות השיר, מחוררות
מכדור הרוצח וספוגות בדמו של רבין.
השיר השלישי היה שירם של יורם טהרלב ויאיר רוזנבלום "אנחנו
ואתם". זהו שיר סולידריות של בני הארץ הצברים עם יהדות בריה"מ הנרדפת
והמעונה מאחורי קיר הברזל הסובייטי. השיר מבטא את ההתעוררות הלאומית של יהדות
הגולה, הן בארצות הרווחה והן בברית המועצות בתקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים
ולאחר הניצחון הגדול. המאבק למען יהדות בריה"מ היה משותף למדינת ישראל
וליהדות ארה"ב כביטוי נעלה של הסולידריות הלאומית היהודית. שנה לאחר המופע,
היה גל עליה גדול מבריה"מ וכעבור עשרים שנה היה גל העליה הגדול ביותר, עם
נפילתה של בריה"מ; גל שהוא ההצלחה הגדולה ביותר של הציונות בחמישים השנים
האחרונות.
השיר הרביעי לו נאזין היום, הוא "הבן יקיר לי". השיר הוא
עיבוד רוק ללחן של החזן המפורסם שמואל מלבסקי, למילות פסוק מספר ירמיהו: "הֲבֵן יַקִּיר לִי
אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים? כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ
עוֹד. עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ. רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְהוָה". השיר הזה, פתח גל של היפתחות הזמר העברי
לזמר החסידי. באותם ימים הצליח גם המופע "איש חסיד היה", שאף הוא העלה
שירים וסיפורים חסידיים בסגנון רוקיסטי. באותה שנה גם עלה לראשונה פסטיבל הזמר
החסידי, שלאורך שנות השבעים הביא למרכז הבמה המוסיקלית שירים רבים מן המקורות.
אולם בעיניי, השיר הזה מבשר תופעה חברתית מאוחרת יותר בעשרים שנה; את התנועה
החברתית המשמעותית ביותר בחברה ובתרבות הישראלית ב-25 השנים האחרונות, תנועת
ההתחדשות היהודית, שאחד מביטוייה המשמעותיים הוא במוסיקה ובחיבור של טובי
המוסיקאים והזמרים בישראל לתכנים יהודיים ולמקורות ישראל.
בצומת החשוב כל כך בהיסטוריה הישראלית,
זכתה מירי אלוני להיות הקול המשמעותי של השירים המבשרים תהליכים וזרמים משמעותיים
כל כך בחברה הישראלית. ולא סתם קול – עוד איזה קול!
ולמרות הקריירה הלא מוצלחת שלה בהמשך הדרך,
בזכות התקופה הגדולה הזאת, מירי אלוני תישאר אחת מדמויות המפתח של המוסיקה
הישראלית עוד דורות רבים.
הבן יקיר לי, יקיר
לי, אפרים
אם ילד אם ילד שעשועים.
שעשועים, שעשועים,
שעשועים.
הבן יקיר לי, הבן
יקיר לי,
הבן הבן יקיר לי,
יקיר לי אפריים,
אם ילד אם ילד שעשועים.
כי מדי דברי בו
כי מדי דברי בו
זכור אזכרנו עוד
אזכרנו עוד.
הבן יקיר לי אפרים
אם ילד אם ילד אם
ילד
אם ילד שעשועים.
כי מדי דברי בו,
כי מדי דברי בו,
זכור אזכרנו עוד,
אזכרנו עוד.
על כן המו מעי לו,
על כן המו מעי לו,
רחם ארחמנו, נאום
נאום ה'.
הבן יקיר לי, הבן
יקיר לי,
הבן הבן יקיר לי,
יקיר לי אפרים,
אם ילד אם ילד שעשועים.
כי מדי דברי בו,
כי מדי דברי בו,
זכור אזכרנו עוד
אזכרנו עוד.
הבן יקיר לי אפרים,
אם ילד אם ילד,
אם ילד אם ילד שעשועים.
כי מדברי דברי בו,
כי מדי דברי בו,
זכור אזכרנו עוד,
אזכרנו עוד.
רחם ארחמנו, נאום
ה'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
