הבלוג של אורי הייטנר

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם".

פסוק זה מתאר את הבחירה של אלוהים, כיצד להתמודד עם חוסר שביעות רצונו מן העולם שברא – להחריבו ולברוא אותו מחדש. אלוהים בחר בדרך מהפכנית, של "עולם ישן עדי היסוד נחרימה", כפי שנכתב ב"אינטרנציונל", המנונה של המהפכה הקומוניסטית.

תוצאת המהפכה הזאת, לא היתה מימוש ערכי הצדק והשוויון אותם התיימרה להגשים, אלא דיכוי האדם, רצח המוני וסבל נורא למאות מיליוני אנשים. היומרה של המהפכה הזאת, כמו של מהפכות אחרות בהיסטוריה, להמיט מבול על העולם הקיים ולהקים תיבת נח חדשה, שממנה יצמח עולם חדש, המיטה אסונות רבים.

היומרה הזאת קיימת עד היום, בקרב הגורמים הרדיקאליים של הדתות והאידיאולוגיות השונות. הרדיקליזם, הוא הרצון לעקור מן השורש את המציאות הקיימת ולברוא תחתיה מציאות חדשה לגמרי. היהדות שוללת את היומרה הזאת. דרכה של היהדות היא "תיקון עולם" – לא להחריב את הקיים ולבנות תחתיו עולם חדש, אלא לתקן את הפגמים הקיימים בעולם. לא מהפיכה, אלא אבולוציה, שינוי הדרגתי, מתוך אחריות על הקיים.

בתום המבול, אומר אלוהים בלבו: "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם". אלוהים מגיע למסקנה שהדרך בה נקט אינה הדרך הראויה, יש מקום לדרך אחרת. הנימוק לכך אינו אשליה כאילו אחרי המבול האדם והעולם מתוקנים ולכן אין עוד צורך במבול, אלה להיפך:  "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".

זה הפסוק המשמעותי ביותר בפרשת "נח". המסר המרכזי אינו המבול, אלא הברית המגולמת בקשת בענן, המבטאת את ההבטחה שלא יהיה עוד מבול. הלקח של האלוהים מן המבול, הוא שהדרך לתיקון האדם והעולם, אינה דרך מהפכנית של החרבת הקיים והקמת עולם חדש תחתיו, אלא הדרך הארוכה והסבלנית של חינוך.

 * 929