השתתפתי בשבוע שעבר בטקס ההשבעה של בני החייל, ברחבת הכותל המערבי.
בדיוק כמו בטקס ההשבעה שלי, לפני 33 שנים, ובדיוק כמו בכל טקסי ההשבעה מאז הקמתו
של צה"ל, קיבלו החיילים נשק וספר תנ"ך. הנשק שקיבל בני אינו הנשק שאני
קיבלתי. הטכנולוגיה אחרת לגמרי. הנשק שאני קיבלתי, לא היה הנשק שקיבלו החיילים שהתגייסו
עשרים ושלושים שנה לפניי. ממש לא. אבל התנ"ך – אותו התנ"ך.
למה נותנים נשק לחיילים? זה מובן מאליו. הרי הם חיילים. הרי זה צבא. אבל
למה תנ"ך?
היטיב להגדיר את הדברים אדריכל המדינה ומייסד צה"ל, ראש הממשלה
ושר הביטחון הראשון דוד בן גוריון, בעדותו בפני ועדת פיל (1936). "מאין הגעת
לפלשתינה?" שאל אותו הלורד פיל, וב"ג השיב: מפלונסק. "האם יש לך
מסמך או שטר מכר הנותן לך, כמי שבא מארץ רחוקה, זכות לתפוס את מקומם של בני הארץ
הערבים הגרים בה מזה דורות?" הקשה פיל. ב"ג לא התבלבל. על דוכן העדים
היו מונחים ספר תנ"ך והקוראן, עליהם הושבעו העדים. ב"ג נטל בידיו את ספר
התנ"ך והצהיר: "זה הקושאן שלנו".
התנ"ך הוא הקושאן שלנו. התנ"ך הוא ה"מה", ה"למה"
וה"לשם מה", שבלעדיהם אין כל תוקף מוסרי לצה"ל וללחימתו.
הסצנה הזאת בתום עדותו של ב"ג, לא הייתה אמורה להפתיע את חברי
הוועדה. בעדות עצמה, אמר ב"ג דברים דומים: "זכותנו ביחס לארץ ישראל נובעת לא מהמנדט ומהצהרת
בלפור, היא קודמת לאלה... התנ"ך הוא המנדט שלנו, התנ"ך שנכתב על ידינו, בשפתנו
העברית ובארץ הזאת עצמה, הוא הוא המנדט שלנו. זכותנו ההיסטורית קיימת מראשית היות העם
היהודי, והצהרת בלפור והמנדט באו לשם הכרת
הזכות הזאת ואישורה. הרי נאמר בפירוש בהצהרה ובמנדט, שהעמים מכירים בזכותו של העם היהודי
'להקים מחדש את ביתו הלאומי...' זכותנו זו איננה דבר חדש, עובדה היסטורית חדשה... המנדט
אישר, כי זכותנו ניתנה לא ב-1917 או ב-1922; בשנים אלה הוכרו קשרינו ההיסטוריים עם
א"י ואושרה גם מנימוקים אחרים זכותנו להקים מחדש את ביתנו הלאומי, לבנות מחדש
דבר שהיה לנו בעבר ושהיה שלנו במשך כל ההיסטוריה של העם היהודי – ולא דבר חדש הוא זה
שאנו באנו לייסדו".
11 שנים מאוחר יותר, הופיע בן גוריון בפני ועדת החקירה של האו"ם.
הוא לא דיבר על ביטחון. הוא לא הציג את השואה כקושאן שלנו. הוא דיבר על
התנ"ך: "לפני כשלוש מאות שנה, הפליגה לעולם
החדש אוניה ושמה 'מייפלאואר'. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני
לדעת אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אוניה זאת; וכמה אמריקאים יודעים זאת?
היודעים הם כמה אנשים היו באותה אוניה? ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?
והנה, לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות
שנה, לפני הפלגת 'מייפלאואר', יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה
הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה
לחם אכלו היהודים: מצות.
ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו
מצה זו בחמישה עשר בניסן; באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות
שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה.
והם מסיימים בשני מאמרים: השתא עבדי, לשנה
הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים".
את הטקסט הזה אני מקפיד לקרוא מדי שנה, על שולחן סדר פסח.
מגילת העצמאות, מגילת היסוד של מדינת ישראל, נפתחת אף היא בספר הספרים
הנצחי, התנ"ך, כיצירתו הגדולה של העם היהודי ותרומתו הגדולה לאנושות: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו
הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים
והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".
וכאשר עוסקת הכרזת העצמאות בדמותה של מדינת ישראל, גם אותה היא משתיתה
על התנ"ך: "מדינת ישראל... תהא
מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל".
הרוח הזאת, רוח התנ"ך, היא הרוח שהפיחה את מפרשי הציונות, היא
הרוח שהקימה את מדינת ישראל, היא הרוח שקיימה את מדינת ישראל. התנ"ך היה
תשתית התרבות הישראלית, ואבן השתיה של הסיפורת, השירה, הפזמונאות והאמנות הפלסטית
בישראל. התנ"ך היה מסד השפה המשותפת בין יוצאי גלויות שונות, תרבויות שונות
ובין בני פלוגתא אידיאולוגיים.
****
במהלך השנים הלך התנ"ך ואיבד את מרכזיותו בתרבות הישראלית, והדבר
דלדל את הרוח ורידד את החברה. בעוד בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של המדינה, לימודי התנ"ך היוו נדבך מרכזי בחינוך, במשך
השנים חל פיחות במעמדו המרכזי ונשחקה מרכזיותו. היום, לימודי התנ"ך איבדו את מרכזיותם,
התנ"ך אינו אהוב על רבים מן התלמידים, והם אינם בקיאים בו.
יש לכך סיבות רבות. סיבה אחת היא התרחקות בקרב האליטה החילונית מכל מה
שמסמלת היהדות. סיבה אחרת נעוצה בטעות היסודית בתרבות הציונית, שיצרה באופן
מלאכותי קפיצת דרך בהיסטוריה, וניסתה לדלג על היצירה היהודית שבין התנ"ך
לספרות ימינו. תרבות נבנית נדבך על גבי נדבך והניסיון המגושם להאדיר את התנ"ך
מתוך זניחת ספרות חז"ל והיצירה היהודית בגולה, גרמה להתרחקות מן התנ"ך
ולכרסום מקומו בתרבות העברית.
מהפכת ההתחדשות היהודית בחברה הישראלית בדור האחרון, ניסתה לתקן את
המעוות ולהחזיר את הניגון שנזנח לשווא ללב ההוויה, אך ברוב המקרים הדבר לווה
בהתרחקות מן התנ"ך.
במשך עשרות שנים התרחקנו מהתנ"ך ובעצם התרחקנו מעצמנו. המחיר
התרבותי והחברתי של הנתק הזה כבד. את המעוות יש לתקן.
****
המיזם התרבותי – חינוכי 929, נועד להתמודד עם הבעיה ולתקן הקלקול.
929 הוא מספר הפרקים בתנ"ך. כותרת
המשנה של המיזם היא "תנ"ך ביחד". המיזם נועד לגרום לכך שהחברה הישראלית
והעולם היהודי ילמדו מידי יום, חמישה ימים בשבוע, פרק אחד בתנ"ך. הלימוד יהיה
בקבוצות לימוד רבות מאוד בכל רחבי הארץ, באינטרנט, ברשתות החברתיות, בצה"ל, בחברה
למתנ"סים ועוד ועוד. מיזם ענק, שהיוזם שלו והעומד בראשו הוא הרב ד"ר בני
לאו ומשרד החינוך שותף בהובלתו והפעלתו. גילוי נאות – אני פעיל במיזם, בכתיבת מאמרים
על פרקים בתנ"ך באתר 929 ובהנחיית לימוד.
מטרת המיזם היא להנכיח מחדש את ספר הספרים,
תשתית התרבות היהודית והאנושית, בקרב החברה הישראלית והעם היהודי, מתוך גישה פלורליסטית
ופתוחה מאוד, המאפשרת לכל אחד לפרש ולדרוש בדרכו, על פי הבנתו, על פי השקפת עולמו,
את הטקסט המקראי, ללא כל היררכיה, וללא כללים פרשניים של מותר ואסור. זהו מיזם משותף
של דתיים וחילונים, של כל הזרמים ביהדות, של כולם.
המיזם נפתח בנר חמישי של חנוכה, בלימוד
פרק א' בספר בראשית. כל מחזור של 929 ימשך שלוש שנים וחצי. המחזור הראשון יסתיים סמוך
ליום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל.
****
כצפוי, בקבלת הפנים למיזם היו גם אקורדים צורמים, של מתנגדים, שוללים,
מלעיזים ולועגים. אורי משגב ב"הארץ", למשל, כרך אותו עם קמפיין הקידוש
(שראוי להתייחסות נפרדת) והשתלח: "מדובר
במיסיונריות, עטופה כמיטב המסורת במתק שפתיים ונועם הליכות. ובסיבוב הנוכחי גם בעטיפה
של ממתק... 'קירוב הלבבות' וה'הידברות' וה'כבוד לערכים ולמסורת' הם תמיד בכיוון אחד.
ה'גשר' המפורסם הוא לעד חד־סטרי. החילונים המשתתפים בבנייתו בקמפיינים הללו ובאחרים
הם, במחילה מכבודם, מה שנהוג לכנות בשפה המהפכנית 'אידיוטים שימושיים', גלגול נוסף
של 'חמורו של משיח' הידוע".
כאשר אורי משגב מפחד, סימן שיש משהו במיזם הזה. הרי לא מהמיזם מפחד
משגב, אלא מהמטרה שהוא נועד להשיג – העצמתה של הרוח הישראלית, כרוח יהודית
וציונית.
ומנגד, הרב ברוך אפרתי, ראש קבוצת רבני "דרך אמונה", קבוצת
רבנים שמרנים המנהלת מלחמת מאסף נגד רוחות ההתחדשות, הפתיחות, הסובלנות והפלורליזם
בציונות הדתית, כתב מאמר חריף נגד הגישה הפלורליסטית והפתוחה של המיזם. גם הוא
מפחד. "לא ניתֵּן לחלל את המקרא שקיבל משה בסיני.
לא נשתוק נוכח ניסיון לעוות את לבבותיהם של תלמידינו ותלמידותינו,
על ידי חינוך הרואה בתנ"ך יצירה אנושית-ספרותית שאיננה אלוהית וקדושה".
אפרתי ושכמותו אולי שמעו על 70 פנים לתורה, אולם הם ינסו לחנוק 69 פנים, כאילו רק
פרשנותם לגיטימית.
אפרתי ומשגב ומה שהם מייצגים, מפחדים.
ואני שמח על כך, כי יש להם ממה לפחד. יש להם ממה לפחד, כי מיזם 929 הוא ביטוי
לתמורה רוחנית ותרבותית משמעותית, ההולכת ומתעצמת מזה שנות דור וכעת היא ניצבת
לקראת קפיצת מדרגה – מהפכת ההתחדשות היהודית. מהפכה היוצקת תוכן רוחני ותרבותי
לבניין הפיסי של תקומת ישראל.
* "שישי בגולן"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
