בראשית כד – האודישן לתפקיד אמנו
לב פרשת "חיי שרה" הוא סיפור
יציאתו של עבד אברהם, (על פי המדרש – אליעזר דמשק), להביא ליצחק אישה מבנות משפחתו
של אברהם בחרן ארם.
וכאן, בפרשתנו אנו פוגשים לראשונה את רבקה
אמנו. ואיזו פגישה! רבקה נכנסה לחיינו בגדול. פגשנו אותה באודישן שהפיק עבד אברהם לתפקיד
אשת יצחק, שככזו היא תהיה אם האומה. רבקה הייתה "טובת מראה מאוד, בתולה, איש לא
ידעה" וגם עשירה, בלי עין הרע. אך תנאי המכרז כלל לא נגעו ליופי ולעושר. תכונות
אחרות נדרשו ממי שתהיה אם האומה: "והיה, הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה,
ואמרה: שתה, וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק". ואכן, כך היה: "ותכל
להשקותו, ותאמר: גם לגמליך אשאב, עד אם כילו לשתות. ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד
אל הבאר לשאוב ותשאב לכל גמליו". מופת של חסד, של אכפתיות, של עזרה לזולת, של
מסירות, של חריצות; כל מה שהיינו מצפים מאמנו, שתהווה דוגמה לנו, לבנותינו ולבנינו
אחרינו.
מעשה אבות ואימהות, סימן לבנים ולבנות.
האם אלה הערכים המאפיינים את החברה הישראלית? קשה לומר. האם מדינה שנשיאה לשעבר
יושב בכלא וראש ממשלתה לשעבר בדרך לכלא, מושתתת על הערכים הללו? האם חברה שיש בה
יסודות אגואיסטיים הרסניים, הקוראים לירידה לגרמניה (!) כי המילקי שם קצת יותר
זול, יכולה להתהדר כממשיכת הדרך הזאת?
מצד שני, יש כל כך הרבה דברים יפים
בחברה הישראלית, כל כך הרבה גילויים של ערבות הדדית, של סולידריות. במלחמת
"צוק איתן", בקיץ האחרון, ראינו גילויים נפלאים של סולידריות, של רעות,
של אחווה, הן בקרב האזרחים והן בקרב לוחמי צה"ל.
המאבק על דמות החברה הישראלית, הוא מאבק
ללא סוף, עם הרבה מעלות ומורדות, עם משברים ואכזבות, אך אסור לנו לעולם להתייאש מתיקון
עולם.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
