הבלוג של אורי הייטנר

שיר ההודיה / יהורם גאון

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 1.2.15

לכבוד ט"ו בשבט, אשמיע שיר שבכל שנה אני מכניס אותו לסדרי ט"ו בשבט שאני עורך ולרוב אף שר אותו כסולן – "שיר ההודיה".

את השיר כתב והלחין, המלחין והפזמונאי מרדכי זעירא. ב-1944 התנדב מרדכי זעירא, בגיל 39, כשהוא נשוי ואב לילד, לבריגדה היהודית. עם גיוסו, נסע זעירא עם חבריו ליחידה ברכבת למצרים. בדרך הם עברו בין מטעי שקד. עצי השקד הצטיירו לזעירא כסמל לארץ ישראל. ברכבת הוא כתב את השיר, ובמצרים הוא הלחין אותו.

השיר הוא שיר ערגה וגעגוע לארץ ישראל. זעירא רואה בו פיקדון שקיבל מן הארץ, בצאתו לשליחותו בגולה. הפיקדון הוא שיר הודיה, שארצו נתנה לו כדי שישמיעו הרחק מגבולותיה. השיר הזה, שיר הרגבים, שמור בלב, והוא יוצג לא רק ללוחמים היוצאים לגולה, אלא בראש ובראשונה ליהודי אירופה, שלמענם יוצאים הלוחמים הארצישראליים למלחמה, רבבות אחיו של המשורר, שיקשיבו לו דומם וירגעו ממנו. ובתום המלחמה, כאשר חבריו והוא יחזרו לארץ שבעי געגועים, צמאים לחמה הארצישראלית ולשפע טובותיה, השיר יוחזר לה, לארץ ישראל, מלב בנים גאים.

"ליווית אותי ארצי בלובן שקדיה", נפתח השיר. שמו של העץ אינו שקדיה אלא שקד. אולם בזכות שירו של דושמן "השקדיה פורחת", הוא נכנס לתודעה בשם שקדיה. אולם מסתבר שלא הייתה זו המצאה של דושמן, אלא הצעה של ביאליק. ביאליק הציע להבדיל בין שם הפרי לשם העץ. שמו של עץ השקד יהיה שקדיה. שמו של עץ הדובדבן יהיה דובדבניה. ואכן, בשירו "קומי צאי" הוא כתב " לבלבו בגן העצים, אביב בא, אביב בא, הדובדבניה הלבינה".

נחזור למרדכי זעירא - בבריגדה שירת זעירא כלוחם, אך גם נטל חלק בלהקת הבריגדה, והלחין רבים משיריה. הלהקה, "מעין זה", שרה גם את שיר ההודיה.

אנקדוטה הקשורה לשיר – במלחמת ששת הימים כתבו שמוליק רוזן ואפי נצר את השיר "שוב לא נלך", המוכר יותר כ"ראי רחל ראי" (שכבר השמענו אותו בפינה). מנגינת השורה האחרונה בבתי "שוב לא נלך" זהה לשורה הסוגרת את בתי "שיר ההודיה". לדוגמה: השורה "שוב לא נלך רחל מני שדמות בית לחם" היא בדיוק אותה המנגינה כמו "לְהַשְׁמִיעוֹ הַרְחֵק, הַרְחֵק מִגְּבוּלוֹתַיִךְ".

הדבר חרה מאוד לזעירא, שהיה בשנה האחרונה לחייו. לאחר מותו משפחתו תבעה את אפי נצר על פלגיאט, גניבה ספרותית, וזכתה במשפט. ועד היום, מכל השמעה בתקשורת של "שוב לא נלך", יורדים כמה אחוזים מן התמלוגים ליורשיו של זעירא.

ל"שיר ההודיה" ביצועים רבים. נאזין לשיר בביצועו של יהורם גאון.

לִוִּית אוֹתִי, אַרְצִי, בְּלֹבֶן שְׁקֵדִיָּה,

בְּזֹהַר חַמָּתֵךְ וּמֶרְחֲבֵי שְׂדוֹתַיִךְ,

וְשִׁיר נָתַתְּ בְּפִי, הוּא שִׁיר הַהוֹדָיָה,

לְהַשְׁמִיעוֹ הַרְחֵק, הַרְחֵק מִגְּבוּלוֹתַיִךְ.

וְהוּא שָׁמוּר בַּלֵּב, זֶה שִׁיר הָרְגָבִים,

וּבְרַחֲבֵי נֵכָר מוֹלֶדֶת יַעַטְפֶנּוּ,

וְרִבְבוֹת אַחַי, בָּנַיִךְ הַטּוֹבִים,

יַקְשִׁיבוּ לוֹ דּוּמָם וְיִרְגְּעוּ מִמֶּנּוּ.

וְעֵת נָשׁוּב, אַרְצִי, שְׂבֵעֵי גַּעְגּוּעִים,

צְמֵאִים לְחַמָּתֵךְ, לְשֶׁפַע טוֹבוֹתַיִךְ,

יֻחְזַר לָךְ אָז הַשִּׁיר מִלֵּב בָּנִים גֵּאִים,

וְטוֹב יִהְיֶה לִצְעֹד בְּרַחֲבֵי שְׂדוֹתַיִךְ.