הבלוג של אורי הייטנר

ערב מותו, בסוף ספר בראשית, מברך יעקב את בניו. הברכה של שמעון ולוי היא יותר קללה מברכה: "כלי חמס מכרותיהם. בסודם על תבוא נפש, בקהלם על תחד כבודי, כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור. ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה. אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל".

מדוע מקלל יעקב את שני בניו? "כי באפם הרגו איש". מתי? האירוע הזה מופיע בפרק שלנו. בסוף הפרק הקודם רוכש יעקב קרקע סמוך לשכם ומתנחל שם.

ואז מתחילות הצרות הביטחוניות. שכם בן חמור הנשיא, אונס את דינה, בת יעקב. שמעון ולוי נוטלים את החוק בידיהם, ומגיבים בטבח המוני של כל גברי העיר, אחרי שבדרכי הונאה ורמיה גרמו לגברים למול את עצמם. שמעון ולוי מנצלים את חולשת אנשי שכם אחרי המילה, תוקפים אותם ומשמידים אותם, ללא רחמים.

אין ספק שבני ישראל לא יכלו לעבור על סדר היום על המעשה בדינה. אולם שום מעשה אינו מצדיק טבח חסר הבחנה, רצח מכוון ואכזרי של כל גבר וגבר.

שמעון ולוי מבצעים פשע שנאה חמור, ועל כך מגנה אותם יעקב. אך הוא מאשים אותם, שפשע השנאה שלהם הוא בעצם נגדו. אותו הם שונאים, טוען יעקב, "עכרתם אותי, להבאישני ביושב הארץ".  יעקב מביע חשש שהחמולה תושמד בידי בני הארץ בעקבות המעשה. הכעס שלו על נערי הגבעות הקנאים, בא לידי ביטוי בקללה שהוא מקלל אותם ערב מותו, כאשר הוא מברך את אחיהם.

כלי חמס, הוא מכנה אותם, וגם היום נערי הגבעות הקנאים, הם למעשה כלים של חמאס, העוכרים אותנו ומבאישים אותנו.

יעקב ובניו עוקרים מאזור שכם. כבר אז האויב הגדול של ההתנחלות היו הקנאים.

*929