בפרק ל"ב קראנו על המאבק של יעקב ואיש האלוהים, ולמעשה – עם
האלוהים ("כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים") במעבר יבוק, שבסופו נאמר ליעקב
שמעתה יקרא שמו ישראל, "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל".
ובפרק שלנו, פרק ל"ה, מתגלה אלוהים ליעקב, ואומר לו: "לא
יקרא עוד יעקב שמך, כי אם ישראל יהיה שמך".
למה הכפילות הזאת?
החלפת השם יעקב בישראל, מסמלת את הפיכתו מעוד ילד של יצחק ורבקה, לאבי
האומה הנקראת על שמו. לקראת חציית הירדן והמפגש עם עשו, מוכתר יעקב לישראל, כאישור
למהפך שחל באישיותו לאורך השנים הרבות מאז עזב את הארץ. הייתה זו אמירה שיעקב בשל
וכשיר להיות אבי האומה.
מדוע, אם כן, היה צורך בהכתרה נוספת? רק בחצותו את הירדן ובהתיישבותו
בארץ ישראל עם בניו, השלים יעקב את המהלך שהחל בבריחתו מאחיו. ערב חציית הירדן
ניתן לו השם על מנת לעודדו, ולחזק את אמונתו לקראת המפגש הטעון עם עשו. כעת זו
ההכתרה הממשית.
לא בכדי, היא מתקיימת בבית אל. בבית אל נגלה אליו אלוהים לראשונה, בראשית
מסעו, לאחר הבריחה מאחיו, בחלום יעקב. במצבו המייאש קיבל יעקב את ברכת האל. יעקב
הבין שהברכה הזו היא ברכה על תנאי, והיא תתממש אם יהיה ראוי לה. יעקב חוזר לבית
אל, אל המקום בו חזה בסולם המחבר בין הארץ והשמים, בין הארציות והשמיימיות, בין
ההגשמה והרוחניות.
הוא הוכיח, קודם כל לעצמו, שהוא ראוי. וכאן הוא מוכתר שנית – כישראל.
... חולפים ארבעה פסוקים מן האמירה המפורשת של אלוהים "לא יקרא
עוד שמך יעקב", ופסוק י"ד מתחיל כך: "ויצב יעקב מצבה". יעקב?!
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
