ציפי לבני הכחישה בתוקף את טענתו של נפתלי
בנט שבעבר היא תמכה בנסיגה מהגולן. ניתן לערער על אמינות ההכחשה, כיוון שלבני
הייתה שרת החוץ בממשלת אולמרט שנשאה ונתנה עם סוריה על נסיגה מהגולן, בתיווכו של
המתווך ההוגן ארדואן, בשיחות קרבה באנקרה (2008). הסורים פוצצו את השיחות כתגובה
על מבצע "עופרת יצוקה", אך אולמרט עצמו הגדיר את המו"מ כזה שבו
הצדדים היו קרובים להסכם יותר מכל מו"מ בעבר. האם שרת החוץ התנגדה למהלך הזה?
אך די בעובדה שהיום לבני מתנגדת לנסיגה
ומתכחשת לנכונותה בעבר, כדי להזעיק את רביב דרוקר, שפרסם בתגובה מאמר ב"הארץ",
בו הביע צער על כך שישראל לא נסוגה מהגולן. המאמר רצוף סילופים היסטוריים, ומסקנתו
היא, שאילו ישראל נסוגה מהגולן, סוריה הייתה הופכת למדינה פרו מערבית יציבה.
הוא כותב במאמר, שבמו"מ בשנת 2000
חאפז אסד הרחיק לכת יותר מאי פעם בהליכתו לקראת ישראל, אך נתקל בעקשנותו של אהוד ברק.
מהי אותה הליכה של אסד לקראת ישראל? הוא דרש נסיגה ישראלית מוחלטת לקווי 4.6.67. יש
לציין, שהוא הקפיד על קווי הארבעה ביוני ולא על הגבול הבינלאומי (להבדיל מהסכם השלום
עם מצרים), כיוון שנסיגה זאת כללה ויתור על שטחים שעל פי הגבול הבינלאומי והסכם שביתת
הנשק אחרי מלחמת העצמאות היו בריבונות ישראל, ובשנים הראשונות אחרי קום המדינה הסורים
השתלטו עליהם, ובהם חמת גדר, רמת בניאס והחוף הצפון מזרחי של הכינרת. ברק, שהיה נחוש
להגיע להסכם, הסכים לנסיגה כזאת, למעט רצועה של כמה עשרות מטרים (!) בחוף הכינרת. רביב
דרוקר יודע זאת היטב, כיוון שבספרו על שלטון ברק, "חרקירי", הוא עצמו הגדיר
את הצעתו של ברק לאסד כנסיגה מ-110% מהגולן. כאשר קלינטון נפגש עם אסד בז'נבה ב-26
במרץ 2000 והגיש לו את הצעתו של ברק, דחה אותה אסד מכל וכל. יתכן שהסיבה לכך היא חוף
הכינרת, ויתכן שהסיבה לכך היא אי נכונותו בשום תנאי להסכם שלום, כיוון שמיתוס האויב
הציוני היה אחד הגורמים שבהם החזיק אסד את הלאומיות הסורית המלאכותית ואת שלטון המיעוט
שלו, המיעוט העלאווי; משטר ברזל שֶׁרָדה באכזריות ב-90% מהאוכלוסיה.
הטענה שנסיגה מהגולן הייתה מונעת את מלחמת
האזרחים בסוריה, שכבר גבתה חיי כמעט רבע מיליון איש, חסרת שחר. האם נסיגה מהגולן הייתה
מונעת גם את קריסת תימן, לוב, עיראק ואת התפוררות מדינות הלאום הערביות?
אילו ישראל נסוגה מהגולן, השאלה היום הייתה
האם דאעש או חיזבאללה יישבו על הכינרת.
דרוקר טוען שאילו אכן כך היה, כל העולם
היה מקבל את זכותה של ישראל לכבוש מחדש את הגולן. האם העולם מוכן לכיבוש מחדש של עזה,
כיוון שאחרי הנסיגה ממנה היא הפכה בסיס לטרור וירי טילים על אזרחי ישראל? הרי גם ללא
כיבושה מחדש, העולם מתנגד לעצם מימוש זכות ההגנה של ישראל על אזרחיה.
שחרורו מחדש של הגולן, אילו חלילה הייתה
נסיגה, היה עולה לנו במאות הרוגים – הרוגי שווא, שלבטח ניתן היה להגדיר אותם
"קורבנות השלום", שלא לדבר על שיגור אלפי טילים לעבר ישראל מסוריה, לבנון,
עזה ואיראן. אין לנו ילדים למלחמות מיותרות.
מה גורם לישראלי לטעון היום שצריך היה לסגת
מן הגולן? יש לכך גורם אחד בלבד - חוסר היכולת להוציא מן הפה את המילה "טעיתי".
* "שווים"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
