הבלוג של אורי הייטנר

סיפורם של בני יעקב שונה מסיפורי הדורות שקדמו להם. אם עד כה, נבחר בכל דור בן אחד להמשיך את שושלת המשפחה והעם, הרי שבני יעקב הם הדור הראשון שבו אין בחירה כזאת – כל הבנים נשארים חלק מן המשפחה והם הבסיס להתפתחות המשפחה לעם.

ובמקום הרמוניה, כנראה שקשה להיפרד מן המורשת המשפחתית – מאבק בין הבנים על המנהיגות וההובלה ובן מועדף על האב.

כאן מתבלט בן אחד, מוצלח וברוך כישרונות, בעל מגע קסם שכל שהוא נוגע בו מצליח. בתכונה אחת הוא לא ניחן – ענווה. השילוב של הכישרון הגדול וחוסר הצניעות, הוא מתכון בטוח לקנאת האחים. על כך נוספת העובדה שזה הבן המועדף על אביו, התופר לו כתונת פסים מרהיבה ומרפד אותו בפינוק ואהבה. וכאילו אין די בכך, זהו אח קטן, כמעט הקטן ביותר במשפחה, והוא בנה של רחל, האישה המועדפת על יעקב. האחים מתקשים מאוד להשלים עם מעמדו של יוסף.

אילו יוסף היה מבין שמנהיגות היא אחריות, המחייבת אמפתיה למונהגים ובעיקר ענווה, ההובלה הייתה נופלת לידיו כפרי בשל. העובדה שאינו נוהג כאליטה משרתת אלא כאצולה מנוונת ומנוכרת היא בעוכריו. זה מחיר ההיבריס - כמוכה בקללה, עליו לעבור כאביו מסכת ייסורים, נדודים, בדידות, גלות ושבי, כדי לבנות את עצמו מחדש כמי שראוי להנהגה לאומית, ובמקרה הזה – אף להנהגה עולמית.

* 929