הבלוג של אורי הייטנר

יהודה, הבן הרביעי של יעקב, נפרד ממשפחתו, עובר לחבל עדולם נישא לכנענית ומוליד שלושה בנים – ער, אונן ושלה. בבגרותם הוא משיא את ער לבחורה ששמה תמר. בליל כלולותיהם, אלוהים הורג את ער, שהיה רע בעיניו. כמקובל באותה תקופה, אחיו הצעיר, אונן, נושא אותה תחתיו, כדי להעמיד זרע לער, כלומר הבן שיוולד ייחשב בנו של ער. אונן, היודע שלא יהיה זה בנו, אינו משתף פעולה, ומשחית את זרעו לשווא. על המקום – אלוהים הורג אותו, ושמו הופך לשם פועל להוצאת זרע לבטלה, עד עצם היום הזה. יהודה, שאיבד את שני ילדיו הגדולים, חושש שתמר היא אישה קטלנית ומפחד לתת לה את בנו, שֵׁלָה. הוא מתרץ זאת באוזניה בכך שהוא עדיין צעיר, משלח אותה ומבטיח לקרוא לה כששלה יגדל. תמר המגורשת היא אלמנה שחורה, ומלבד שלה – אין מי שיגאל אותה, היא לא תינשא ולא תעמיד צאצאים. כששלה גדל והיא לא נקראה, היא פועלת בעורמה. מתחפשת לזונה, מפתה את יהודה, דורשת ממנו ערבון עד שתקבל את שכרה – גדי עזים מעדר צאנו; שיפקיד בידיה את מקלו וחותמו, ובתרגיל המתוחכם גונבת את זרעו. לאחר מעשה היא חוזרת לבגדי אלמנותה ונעלמת, ויהודה אינו יכול לשלם לה. לאחר חודשים אחדים, נודע ליהודה שתמר בהריון. והרי היא עגונה ואסורה. הוא מצווה לשרוף אותה. רגע לפני שהיא מוצאת לביצוע העונש, היא שולחת אליו את הערבון – האם אתה מזהה מי בעל החותמת והמקל?

יהודה מבין הכל. הוא לא בורח מאחריות, לא מנסה להשתיק את הפרשה – הוא מודה ולוקח אחריות מלאה, לא רק לאבהותו, אלא גם לכך שבהתנכרותו לה, כשמנע ממנה את שלה, הוא אילץ אותה לעשות את המעשה. "צדקה ממני", הוא מצהיר.

מה עושה הסיפור הזה על יהודה באמצע סיפורי יוסף? בפרשות הבאות אנו רואים שיהודה הופך למנהיג המשפחה, הוא ולא ראובן הבכור. הוא מגלה כושר מנהיגות וניהול חכם של משברים. מה בפרשה הזאת הופך אותו ראוי למנהיגות? היכולת שלו לקחת אחריות מלאה על מעשיו. מעשה זה יוצר מהפך בחייו, הוא חוזר למשפחתו והופך למנהיג. תמר יולדת תאומים, זרח ופרץ, שממנו תצא שושלת דוד המלך.

ועוד תובנה מעניינת מן הפרק. בפסוק: "ויחשבה לזונה, כי כיסתה פניה". חומר למחשבה למי שמביאים את ה"צניעות" לכדי אבסורד.

* 929