בקמפיין חדש, קוראים כ-170 קצינים בכירים לבחור במועמדים שיתחייבו
לאמץ את היוזמה הערבית. מתבקש לדון בהתארגנות זאת כחלק ממערכת התארגנויות רחבה
במימון זר ולהתמקד בסוגיית המימון, אך אני מבכר עימות עם תוכן הקמפיין.
יש לי כבוד רב לקצינים הבכירים, שהקדישו שנים רבות מחייהם לביטחון
המדינה, אולם ההיסטוריה הוכיחה שדרגות אינן ערובה לתבונה מדינית. פעמים רבות כשלה
המערכת הביטחונית והכשילה את המדינה, בעיקר בהבנת האויב ובדבקות בקונספציות
שגויות.
דבקות בקונספציה מודיעינית לפיה מצרים וסוריה לא תתקופנה את ישראל
בטרם ימולאו תנאים אלה או אחרים, הביאה למחדל יום הכיפורים, שעד היום אנו מבכים את
תוצאותיו. פחות מעשרים שנה לאחר מכן, ראש
אמ"ן אורי שגיא הפריח קונספציה חדשה, לפיה פני סוריה לשלום אם רק תקבל את
הגולן. רבים במערכת הביטחונית והמדינית אמצו את הקונספציה. אילו ישראל נסוגה
מהגולן, חלילה, היום דאעש היה שולט בחוף הכינרת. לכן, עם כל הכבוד לבעלי הדרגות,
מוטב להתייחס בביקורתיות לדבריהם ולא לקנות בעיניים עצומות את הקונספציות שהם
מוכרים. במקרה זה, מדובר בקונספציה הרת אסון.
יוזמת השלום הערבית, תובעת נסיגה ישראלית לקווי 4 ביוני 1967 בכל
הגזרות, כלומר נסיגה מהגולן לכינרת, נסיגה מכל יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. גם
טוראי יכול להבין מה משמעותה של נסיגה כזאת – הפיכת גוש דן לעוטף יו"ש והפיכת
הגליל והעמקים לעוטף דאעש.
אולם טועה מי שחושב שהיוזמה הערבית מדברת על שתי מדינות לשני עמים. היא
מדברת אמנם על מדינת לאום פלשתינאית נקיה מיהודים, אך האם המדינה שלצדה תהיה מדינה
יהודית? לא ולא. היוזמה תובעת את מימוש "זכות" השיבה, שמשמעותה - הצפת
כבשת הרש שתישאר ממדינת ישראל במיליוני פלשתינאים. תומכי היוזמה בישראל נתפסים לכך
שבנוגע ל"זכות" השיבה, נאמר ביוזמה "פתרון מוסכם", ומעלימים
עין מהמשך המשפט – על בסיס החלטת האו"ם 194. זו החלטת האו"ם עליה מתבססת
תביעת השיבה. כלומר, הפתרון ה"מוסכם" הוא לכל היותר נכונות להגיע
להסכמות על האופן והקצב של מימוש השיבה.
מה שקורץ ביוזמה הערבית, לכאורה, הוא הנדוניה שלה – שלום אזורי עם כל
מדינות ערב. למעשה, עצם התגבשות כל מדינות ערב כגוש, סותמת את הגולל על כל אפשרות
של התגמשות כלשהי של פרטנר ערבי במו"מ בילטרלי. מדובר בתכתיב מגובה בעמדה
אחידה של מדינות ערב, ולא תתכן תזוזה ממנו.
היוזמה הערבית התקבלה בשנת 2002 ואושררה בשנת 2007. מאז, המזרח התיכון
עבר תהפוכות רבות ושינה את פניו. אנו עדים להתמוטטות מדינות הלאום הערביות
והתפוררות הגבולות המלאכותיים ביניהם. אנו עדים לעליית הג'יהאד העולמי ולחוסר
יציבות ושקט בכל המרחב הערבי.
האם יש
צורך בדרגות על הכתפיים כדי להבין את חוסר ההיגיון שבנטילת הימור קיומי לעת הזאת,
בקבלת היוזמה המסוכנת הזאת?
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
