בית
הערבה / אריק איינשטיין
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים", 15.2.15
מחרתיים ימלאו שנתיים לפטירתו של שמוליק קראוס. כפי שעשינו מיד אחרי
מותו, בשלושים למותו ובשנה למותו, כך גם השנה נקדיש לו את הפינה ונשמיע שיר שלו.
כשאני חושב על מותו של קראוס, איני יכול להתעלם מן העובדה המצערת
שבשנים האחרונות נפרדנו משכבה שלמה של יוצרים בזמר העברי. השיר שאשמיע היום מבטא
היטב את העובדה הזאת. את מילות השיר כתבו חיים חפר ועמוס קינן, הלחין אותו שמוליק
קראוס ושר אותו, בביצוע המקורי, אריק איינשטיין. כל ארבעת השותפים נפטרו בחמש
השנים האחרונות, ואני מקדיש את השיר לזכרם.
השיר שנשמע הוא "בית הערבה", המספר את סיפורו של קיבוץ בית
הערבה, בצפון ים המלח. הקיבוץ עלה לקרקע בצפון ים המלח, שנחשב מעבר להרי החושך,
ב-1939, בנקודה בה הוקמה 9 שנים קודם לכן השלוחה הצפונית של מפעלי ים המלח, היוזמה
החלוצית הנועזת של המהנדס משה נובומייסקי. הקימו את היישוב חברי תנועת
"המחנות העולים", כקיבוץ של תנועת הקיבוץ המאוחד. שמו של הקיבוץ מחדש את
שמו של יישוב יהודי באזור זה בתקופת המקרא.
בתנאים לא תנאים בחום הנורא, בעידן שאיש לא חלם על מזגנים, הקימו
חלוצי בית הערבה את קיבוצם, ושילבו עבודה בחקלאות מתקדמת ובתעשיית ים המלח,
והצליחו מאוד ביצירתם. החקלאות המוצלחת של בית הערבה הייתה לשם דבר, ולגאוות
היישוב היהודי בא"י. עם זאת, חייהם כיישוב יהודי מבודד, ללא כל יישוב יהודי
במרחק נסיעה סביר, לא היו קלים. אך הם ראו את עצמם כחלוצי ההתיישבות בים המלח,
והאמינו שבעקבותיהם יקומו עוד יישובים רבים, שיעצבו את גבול המדינה היהודית שבדרך.
הקיבוץ המאוחד ראה בבית הערבה את הצד הדרומי של רצף התיישבות לאורך הירדן, מהכינרת
ועד ים המלח. הקיבוץ עלה לקרקע באופן בלתי לגאלי, כנגד תקנות הספר הלבן, והמוסדות
הציגו אותו כשכונת פועלים של מפעלי ים המלח.
החלוצים הבינו את החשיבות הביטחונית הרבה של יישובם ושל האזור בו הוקם,
להגנה על ירושלים ממזרח. לאורך תשע שנות קיומו של הקיבוץ, התמודדו המתיישבים עם
בעיות ביטחון. כבר ב-1940, חודשים אחדים לאחר עליית קומץ החלוצים הראשונים, נרצחו
שני חברי הקיבוץ בידי ערבים. מבית הערבה יצא צוות הפלמ"ח בליל הגשרים,
ב-1946, לפוצץ את גשר אלנבי. בתגובה פשט הצבא הבריטי על הקיבוץ, ועצר כמעט את כל הגברים
בו והעביר אותם למחנה לטרון.
לדאבון הלב, במלחמת השחרור לא היה די כוח כדי לאפשר את קיומה של
הנקודה המבודדת ולאפשר את הגנת הבירה. משה נובומייסקי, איש רב תושיה ויצירתיות,
ניהל מו"מ עם הירדנים לאפשר את קיומה של הנקודה. כיוון שנובומייסקי נפצע ביום
בו אמור היה להיחתם ההסכם, נשארה האגדה האורבנית ההזויה, כאילו ניתן היה להשאיר את
היישוב על מכונו בהסכמת הירדנים.
בית הערבה נשארה נקודה מבודדת, ולא היה ניתן לספק כוחות להגן עליה.
ארבעה ימים אחרי הקמת המדינה והפלישה של מדינות ערב לישראל, הבינה הנהגת המדינה
שאין מנוס מפינוי בית הערבה, כדי למנוע אסון נוסף נוסח הטבח ההמוני בכפר עציון.
אפילו מנהיג הקיבוץ המאוחד יצחק טבנקין, שהתנגד נחרצות לכל עזיבת נקודה וראה בכך ייהרג
ובל יעבור, נתן לכך את ידו במקרה החריג הזה. מתיישבי בית הערבה נאלצו לקבל את
הדין, וב-20 במאי 1948 הפליגו ב-17 סירות לסדום. הייתה זו טראומה קשה למתיישבים
ולתנועת הקיבוץ המאוחד.
חברי בית הערבה הועברו באופן זמני לשפיים ויצאו להשתתף במלחמה. הפילוג
בקיבוץ המאוחד לא פסח גם עליהם, ולכן בעלייתם לנקודת הקבע, הם הקימו שני קיבוצים
בגליל המערבי, קיבוץ כברי של הקיבוץ המאוחד וקיבוץ גשר הזיו של איחוד הקבוצות
והקיבוצים.
מילות השיר ולחנו הנוגה מיטיבים לבטא את עומק הטראומה של נפילת בית
הערבה.
כאמור, כתבו את מילות השיר חיים חפר ועמוס קינן. חיים חפר היה
פלמ"חניק ועמוס קינן לוחם לח"י. חיים חפר היה התגלמות היחד
הפלמ"חניקי, ההווי המיוחד של החברותא סביב המדורה. קינן היה התגלמות
האינדיבידואליזם הקיצוני של הלח"י. איך כתבו השניים יחד את השיר?
את השאלה הזאת ניסה לפענח חברי, חוקר הזמר העברי עופר גביש. הוא שאל
על כך את עמוס קינן, והלה השיב שהוא מעולם לא כתב שיר יחד עם חיים חפר. היו לו
חברים בבית הערבה, הוא כתב עליהם שיר ונתן אותו לידידו שמוליק קראוס.
עופר הפנה את השאלה גם לחיים חפר, שפתר את התעלומה. הוא עבד באותם
ימים עם שלישיית "החלונות הגבוהים" וכתב להם שירים ובהם
"יחזקאל", "איפה
הם כל אבותינו", "ילדה קטנה" ו"הורוסקופ". שמוליק קראוס הלחין עבור השלישיה את שירו של קינן, אך השיר היה קצר
מדי ולא בשל. חיים חפר שיפץ את השיר והוסיף לו את הפזמון החוזר.
אם כן, השיר נועד לשלישיית "החלונות הגבוהים", אך הם לא
הספיקו להקליט אותו לאלבומם הראשון, בטרם יצאו לסיבוב הופעות בחו"ל. בסיבוב
זה החבילה התפרקה, ואריק איינשטיין מיהר לחזור לארץ. בישראל הוא הקליט את השיר,
בעיבוד של אלברט פיאמנטה, וייעד אותו לתקליט "מזל גדי", התקליט הראשון
שיצר עם שלום חנוך. בסופו של דבר השיר לא הוכנס לתקליט, ויצא בתקליטון בן ארבעה
שירים, "אובלדי אובלדה". במקביל, גם שמוליק קראוס הקליט את השיר בצרפת,
אולם לא העלה אותו על תקליט, עד אלבומו "ידידותי לסביבה", שיצא ב-1994.
השיר מעביר באופן מצמרר את סיפור נפילתו של היישוב באמצעות הביטוי
"ים המוות", שמו השני של ים המלח. הבית הראשון, המספר על התקופה שהיישוב
היה קיים, מתאר בפסטורליה את פיסת המדבר הצרובה בארץ חרבה, את הירדן הזורם שקט כמו
חלום. הים נקרא ים המלח, אך הרמז המטרים מדגיש שים המלח מת מכאן ועד לסדום. כלומר,
בין שתי הנקודות המבודדות – בית הערבה ומפעלי ים המלח בסדום, מצפה המוות. הפזמון,
אותו כתב חיים חפר, מתאר את היישוב המבודד בתוך הישימון במילים "עץ ירוק בארץ
חרבה".
בבית השני של השיר, הים כבר נקרא ים המוות. היישוב נעקר, וכל הנצורים
עוברים את ים המוות לסדום.
השיר עצוב, אך לסיפור יש הפי-אנד. במלחמת ששת הימים שוחררה בית הערבה.
ב-1980 עלתה על הקרקע במרחק 5 ק"מ מן הנקודה המקורית, היאחזות בית הערבה, וב-1986
היא אוזרחה.
אני זוכר את בית הערבה
פיסת מדבר צרובה בארץ חרבה
ירדן זורם שקט כמו חלום
וים המלח מת, מכאן ועד לסדום
עד לסדום
המדבר כיסה אותך
באבק לבן ורך
עץ ירוק בארץ חרבה
איך נשכח את בית הערבה
אני זוכר את ים המלח שם
המים הכבדים, גלים בלחשם
אסדת אשלג לוהטת מן החום
וכל הנצורים, עוברים את ים המוות לסדום
המדבר כיסה אותך...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
